קש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חבילות קש, לאחר שנכבשו

ערך זה עוסק בגבעול יבש של דגן. לערך העוסק בכלי עזר לשתייה, ראו קשית שתייה.

קש הוא גבעול יבש של דגן, ממנו נלקחו הגרעינים. קש מהווה בערך חצי מהתוצר הסופי, לאחר הקציר של צמחים כגון חיטה, שעורה ותירס. הוא נחשב תוצר לוואי שימושי בעבר ובהווה.

גם כיום וגם בעבר, לקש יש שימושים רבים: הביקוש לקש כחומר בעירה, עבור יצור דלק, הופך לנרחב יותר ויותר. בין אם עבור בהמות או בני אדם, שימוש זה של קש עדיין נהוג בחלקים רבים בעולם. בתור מספוא עבור בהמות, הקש עשוי לשמש כמרכיב המזון הגס במנת בהמות אשר נמצאות במצב של תצרוכת אנרגיה לקיום בלבד. לקש יש נעכלות וערך תזונתי נמוכים. למרות זאת, נחשב כשימושי, כיוון שהוא גורם להרגשת שובע אצל בעלי החיים. עבור בעלי חיים אשר אינם נזקקים למנות עשירות באנרגיה ובחלבון הוא מספק פתרון זול לחלק גדול מהמנה היומית.

השימוש בקש לכיסוי גגות, הופך ליותר ויותר פופולרי, בעיקר בשל העובדה שהוא מאוד ידידותי לסביבה. בנוסף, השימוש בקש וחימר כדי להכין חומר בנייה חזק עדיין נהוג במספר מקומות בעולם. קיימת טכניקת בנייה בה קש משמש כמבודד, חומר בנייה עיקרי, או שניהם.

קש בצורתו המוכרת יותר

קש רך אבל קשה למחיצה ולכן יעיל כחומר מיגון לחבילות. מעטפות של קש עבור בקבוקי יין הפכו לנדירות אבל מספר סוחרים עדיין משתמשים בהם.

ניתן למשוך קש כדי להכין נייר. השימוש בקש ליצור מטרות עבור קשתים נהוג מאוד, למרות שקיום התהליך נעשה כמעט לגמרי על ידי מכונות. אפשרי להשתמש בקש כדי להכין חבלים, מהם נהוג להכין כובעי קש. הרבה סלסילות מוכנות כיום על ידי קשירה וליפוף של חתיכות קש.

במספר מקומות כגון יפן, נהוג לעטוף עצים בקש כדי להגן עליהם מנזקי הקור, או למנוע מפירות נופלים לגעת בקרקע. כמו כן, משמש הקש כמצע גידול בגידול אינטנסיבי של פטריות מאכל.