קשת אופקית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקשת האופקית נקראת באנגלית crossbow, ויש לה שמות רבים בעברית, ביניהם: קשת מוצלבת, רובה קשת, רובה חצים, אקדח קשת. זהו מתקן ירי קליעים-חצים המורכב מקשת אופקית המותקנת על ידית עץ, שבה שחרור המיתר נעשה על ידי לחיצה על ההדק.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הקשת האופקית הומצאה במקור ככל הנראה בסין, והגיעה לאירופה בתחילת ימי הביניים. ייתכן שממציאיה שאבו השראה מהבליסטרה, הנראית ממש כמו רובה-קשת ענקי. הקשת האופקית נראית כקשת המונחת במאוזן על מוט עץ, בהצלבה. הקשת עצמה עשויה לרוב ממתכת, בניגוד לקשתות רגילות העשויות מעץ. כמו בקשת רגילה, בין שני קצוות הקשת האופקית מתוח מיתר שיכול להיות עשוי מחומרים שונים. ישנם סוגים שונים של מנגנוני ירי עבור קשתות אופקיות, אך המכנה המשותף לכולם הוא שהחץ נורה על ידי לחיצה על הדק (בניגוד לקשת רגילה, בה החץ נורה פשוט על ידי שחרור המיתר מהאצבעות המותחות אותו).
ברובי קשת רבים, דריכת המיתר נעשית על ידי מנגנון מכני (לרוב גלגלת או ידיות סיבוב), דבר המאפשר גם לקשתים חלשים פיזית לירות ברובה הקשת. חסרון הדריכה המכנית היא פרק הזמן הארוך הדרוש לה, דבר המוריד את קצב האש.
הקשתות האופקיות המפורסמות הן אלה של ימי הביניים באירופה. הבנייה החזקה של הרובה-קשת והמתח העצום שסיפקו המיתר והמבנה הקנו לרובה-הקשת הכבד טווח ירי של 200 מטר ויכולת חדירה של שריון בטווח 50 מטר. רובי קשת כבדים במיוחד כללו גם קשת שנעשתה מפלדה גמישה במקום מעץ. יתרונותיה של קשת זו היו שלא נדרש אימון מרובה בשביל להשתמש בה, שכן הכוח לדריכה סופק באופן מכני ולא באופן ידני. חסרונותיה היו קצב ירי איטי ביותר, בגלל הזמן הארוך שנדרש בשביל לדרוך אותה מחדש לירי. בתקופת מסעי הצלב הראשונים, אסרה הכנסייה את השימוש ברובה-הקשת באירופה אך התירה להשתמש בו כנגד "הכופרים".
השימוש ברובה-הקשת היה נפוץ בארצות בהן לא הייתה תרבות עממית של ירי בחץ וקשת. לעומת האנגלים, שאר ארצות אירופה העדיפו את הקשת האופקית וזאת מכמה סיבות. אימונו של הקשת בעל הקשת הארוכה, היה יקר מאוד. בנוסף לכך, קשת אופקית הייתה מדויקת בהרבה וכושר חדירת השריון של קשת זו עלה בהרבה על כושר חדירת השריון של הקשת הארוכה.
במלחמת מאה השנים התעמתו קשתי הקשת הארוכה האנגלים עם קשתי רובה-הקשת הצרפתים.
[עריכה] סוגי רובי קשת
רובה הקשת הקל והכבד הם שני הסוגים העיקריים של רובה קשת, וישנם עוד מספר סוגים פחות מוכרים ונפוצים:
[עריכה] קשת מוצלבת קלה
זהו רובה-קשת פשוט, קטן וקל. הקשתות המוצלבות הקטנות ביותר נקראות גם אקדח קשת, באנלוגיה לרובה והאקדח של ימינו. את המיתר ניתן לדרוך ביד: הקשת מחזיק את גוף הקשת בידו האחת ומותח את המיתר בידו השניה, ומשעין אותו על התקן השיגור (שהיה שונה מקשת לקשת). יתרונותיו של רובה-קשת קל הם שמרחק ועוצמת הירייה שלו היו גדולים משל קשת פשוטה (אך לא בהכרח מקשת מורכבת או קשת ארוכה), הירי בו אינו דורש אימון רב, והוא אינו כבד ומסורבל כמו הקשת המוצלבת הכבדה. חסרונו לעומת קשתות פשוטות הוא זמן הטעינה הארוך; חסרונו לעומת הקשת המוצלבת הכבדה הוא עוצמתו הפחותה. ניתן להחזיק ולירות עם הקשת המוצלבת הקלה ביד אחת, אבל הטעינה דורשת שתי ידיים.
רובה הקשת הקל היה בשימוש בעיקר בציד ובתחרויות, ולרוב לא השתמשו בו במלחמות. הוא עדיין נמצא בשימוש בימינו על ידי מתנקשים ויחידות מיוחדות, בשל פעולתו השקטה. ישנן גם תחרויות קליעה למטרה איתו. כמובן שרובה-הקשת הקל של ימינו שונה מהמקורי, כדי לאפשר ירייה מהירה, נוחה, מדויקת וחזקה יותר. שלבי הירי ברובה-קשת קל:
- הקשת מותח את המיתר בידיו ומשעין אותו על התקן השיגור.
- הקשת מוציא חץ מאשפת-חצים (שהייתה מוצמדת לרוב לחגורה) ומניח אותו על התקן השיגור, מול המיתר.
- הקשת מכוון, ויורה על ידי לחיצה על ההדק. ייתכן שיחזיק את רובה-הקשת בשתי הידיים בזמן הירייה, ויתכן שיחזיק ביד אחת.
- בחלק מרובי הקשת הקלים, יש צורך "לאתחל" את התקן השיגור בדרכים שונות לפני ירי נוסף. למשל, ברובה הקשת שבתמונה שמימין, יש לסובב את העיגול בחזרה למקומו.
[עריכה] קשת מוצלבת כבדה
רובה-קשת זה היה בנוי בצורה כל-כך חזקה עד כי היה צורך בארכובה (Crank או Windlass), התקן מכני שהיה מחובר לחלקו האחורי של רובה הקשת, כדי למתוח את המיתר שלו. לארוכבה היו שתי ידיות אותן הקשת היה מסובב בצורה מעגלית, כמו דוושות של אופניים; סיבוב ידיות אלו היה מושך חבל, שבקצהו היו שני ווים שהתחברו למיתר הקשת, וכך למעשה מתחו אותו.
יתרונו של רובה קשת זה הוא הטווח והעוצמה המדהימים שלו: בעזרתו, ניתן היה בקלות להרוג אדם בלתי משוריין עד מרחק של כ-200 מטרים, ולחדור שריון עד טווח של כ-50 מטרים. חסרונותיו היו משקלו הכבד, עלות הייצור הגבוהה שלו, ובעיקר - קצב הירי האיטי שלו. ברובה קשת זה השתמשו במלחמות רבות בימי-הביניים, ולרוב הקשתים היו עומדים מאחורי קירות ארעיים או מגנים גדולים (הנקראים Pavise) בזמן הטעינה הארוכה של רובה-הקשת.
הירי ברובה-הקשת הכבד דומה לירי בבן-זוגו הקל, פרט לכך שהטעינה דורשת שימוש בהתקן מכני, ולכך שלא ניתן להחזיקו ביד אחת. בגלל הסרבול שלו, רובה-קשת זה כבר לא נמצא בשימוש בימינו.
[עריכה] רובה-קשת קליעים
זהו סוג של רובה קשת קל שהיה פופולרי בסוף המאה ה-18 ותחילת ה-19, בעיקר בשביל תחרויות ובשביל ציד של חיות קטנות. בניגוד לרובי-הקשת האחרים, הוא היה משגר כדורים קטנים, במקום חצים. היה לו מיתר כפול שבאמצעו היה מעין "כיס" עור, שבתוכו הקשת היה שם את הקליע. הירי ברובה קשת זה זהה לירי בקשת המוצלבת הקלה, אך מנגנוני הירי היו שונים. לא משתמשים בו בימינו.
[עריכה] קשת מוצלבת מהירה
זהו תרגום חופשי של השם האנגלי Repeating Crossbow, לו אין תרגום מדויק לעברית. רובה הקשת המשוכלל הזה הומצא במקור על ידי הסינים, והוא נקרא צ'וּ-קוֹ-נוּ או ז'וּג-נוּ (Chu-Ko-Nu, Zhuge-nu, 诸葛弩); פירוש המילה נוּ בסינית הוא קשת-מוצלבת, וז'וּג ליאנג הוא המפקד הסיני לו מיוחסת המצאתה (עובדה שככל הנראה אינה נכונה, כיוון שהשרטוטים המוקדמים ביותר של נשק זה מתוארכים ללפחות 400 שנה לפני זמנו של ז'וג). רובה-קשת זה היה בנוי בצורה מיוחדת, כך שהתחברה אליו מחסנית של עד 10 חצים. הירי בו נעשה על ידי הנעה קדימה ואחורה של ידית, מה שאפשר קצב ירי מרשים למדי של כעשרה חצים ב-15 שניות. למרות יתרונה זה, הקשת המוצלבת המהירה הייתה מאוד לא מדויקת, והעוצמה והטווח שלה בהשוואה לרובי הקשת האחרים היו פחותים.
ניתן לחשוב על נשק זה כעל תת מקלע עתיק. השימוש האחרון בצ'ו-קו-נו היה במלחמת סין-יפן בשנים 1894-1895. לא משתמשים בנשק זה כיום.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובי קשת |
