קפיצת באנג'י
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום קבוע ומוגבה כמו צוק או גשר הנבלמת על ידי חבל אלסטי הכרוך סביב קרסוליו של הקופץ (או לחילופין לרתמת סנפלינג אותה הוא חוגר) ומחבר אותו לעצם ממנו קפץ. האלסטיות של החבל יוצרת בלימה הדרגתית ומונעת פציעה, וכן יוצרת תנועה מחזורית מעלה ומטה האופיינית לפעילות זו.
אורך החבל בו משתמשים משתנה בהתאם לאתר הקפיצה אך גבהים של 25 מטר עד 200 מטר נפוצים. התאחדות הבאנג'י של ארצות הברית (USBA) מעריכה כי יותר מ-7 מיליון קפיצות באנג'י נערכו מאז סוף שנות ה-80, מה שהופך את קפיצות הבאנג'י לאחד מענפי הספורט האתגרי (Extreme Sports) הפופולריים ביותר. הספורט נחשב לבטוח יחסית לענפי ספורט אתגרי אחרים.
מרבית העוסקים בספורט עושים זאת באמצעות חברות מאורגנות המפעילות אתרי קפיצה.
[עריכה] היסטוריה ומקורות
מקור המילה באנג'י מתואר [1] כ"מונח סלנג ניו-זילנדי לרצועה אלסטית".
בשנות ה-50 צילם צוות של ה-BBC באיי ונואטו נערים שהיו קופצים ממבני עץ גבוהים שנבנו לצורך כך אל האדמה שמתחת כשקרסוליהם קשורים לענפי צמח מטפס, כמבחן אומץ וטקס התבגרות. כריס בייקר מבריסטול שבבריטניה ניסה לחקות את שראה בסרט תוך שימוש בחבל אלסטי. קפיצת הבאנג'י המודרנית הראשונה התרחשה ב-1 באפריל 1979 מגשר קליפטון בבריסטול על ידי ארבעה מחברי "המועדון לספורט מסוכן". הקופצים, ובראשם דייוויד קירק נעצרו על ידי המשטרה זמן קצר לאחר הגיעם לקרקע, אך המשיכה לפתח את הספורט בארצות הברית, בין היתר מגשר שער הזהב בסן פרנסיסקו, וכך יצרו מודעות לספורט ברחבי העולם. בשנת 1982 כבר היו מבצעים קפיצות באירועים מסחריים ממנופים או כדורים פורחים. הניו זילנדי A.J.Hackett, (שקפץ לראשונה מגשר גרינהיית' באוקלנד ב-1986) היה הראשון להציע קפיצות לציבור הרחב באמצעות חברה שהקים. בשל כך, נתפסת ניו זילנד עד היום כ"מולדת הבאנג'י".