קלרה שומאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרה שומאן, (1819 – 1896), פסנתרנית ומלחינה, רעיתו של רוברט שומאן ואם שמונת ילדיהם. בחייה ובשנים שאחרי מותה הוצגה דמותה כרעיה למופת ואֵם שהקריבה את הקריירה שלה לטובת הקריירה של בעלה. בתקופת הרומנטיקה הגרמנית הייתה נערצת על רבים, ולכבודה הנפיקה גרמניה שטר של 100 מרק הכולל את דמות דיוקנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
קלרה ויק שומאן נולדה ב-13 בספטמבר 1819 בלייפציג שבגרמניה. אביה פרידריך ויק, מורה דגול לפסנתר בעל אופי נוקשה, נהג לשכתב את יומניה ולקבוע את סדר יומה. אימה מריאנה טרומליץ, פסנתרנית מקצועית, לא יכלה לשאת את חייה במחיצת אביה השתלטן, והתגרשה ממנו. אחיה הבכור נפטר ממחלה קשה.
בנעוריה למדה פסנתר וקומפוזיציה ומגיל 13 נודעה כמלחינה מוערכת ופסנתרנית מחוננת שהירבתה להופיע עד לנישואיה עם רוברט שומאן. רוברט, תלמיד ומעריץ של אביה פרידריך, התאהב בקלרה, הצעירה ממנו ב-9 שנים, אך נדחה על ידי האב שהתנגד לנישואים וניסה למנעם ללא הצלחה. השניים נישאו ב-1840, מה שהוביל לעצירת הקריירה שלה. ימיה ולילותיה הוקדשו לרוברט בעלה, לביתה ולמשפחתה: היא ניהלה את הקריירה של בעלה, ערכה, תיקנה וביצעה את יצירותיו, ילדה לו 8 ילדים, ובין כל אלה אף מספיקה להלחין כמה יצירות. בהופעות משותפות ברחבי גרמניה הפיצה את יצירותיו וזכתה להערצת הקהל.
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, החלה להתדרדר בריאותו הנפשית של רוברט. קלרה החלה לפרנס את משפחתה והמשיכה במסע הופעות, עם רפרטואר עשיר ומגוון הכולל בנוסף ליצירותיו של רוברט גם ביצועים עשירים של מלחינים מוקדמים כבאך, מוצארט ובטהובן. רוברט אושפז ב-1854 בבית חולים לחולי נפש, בעקבות נסיון התאבדות, וקלרה מיעטה לבקרו על פי בקשתו.
לאחר מותו, ב-1856, התמקדה בעיקר בהפצת המוזיקה של רוברט שומאן. היא נסעה ללונדון לתקופות ממושכות והמשיכה להופיע ברחבי גרמניה. תוך כדי כך התחברה לעבודה משותפת עם מוזיקאים ידועים אחרים: יוהנס ברהמס, תלמיד וחבר של בעלה ויוזף יואכים. עם ברהמס, ניהלה מערכת יחסים מורכבת וכנראה גם רומנטית.
ב-1878 החלה ללמד כמורה לפסנתר בקונסרבטוריון הוך בפרנקפורט, שם זכתה להערכה על תרומתה לשיפור הטכניקה של הנגינה המודרנית בפסנתר. קלרה עבדה שם עד ל-1892, וכעבור 4 שנים ב-20 במאי 1896 נפטרה, ונקברה בבית הקברות הישן בבון.
[עריכה] יצירתה
קלרה שומאן הבליטה את כישוריה בביצוע, והצניעה את כישורי ההלחנה, ולמעשה חדלה להלחין בגיל 36. התרבות הגרמנית שספגה לא ראתה בעין יפה אשה שהיא גם יוצרת, ועל פי עדותה שלה אין היא יכולה להיות יוצאת דופן. היא העדיפה להשאיר את היצירתיות לשני האישים הבולטים בחייה – בעלה רוברט וידידה ברהמס, יוצרים גאונים שאינם יכולים לשאת יוצר נוסף לצידם.
למרות זאת, הותירה אחריה יצירות שזכו להכרה בינלאומית, מעבודתה הראשונה, הקונצ'רטו לפסנתר ב-A מינור, ועד השלישייה לפסנתר כינור וצ'לו, אופ. 17, שלישיה אותה כתבה בעת שהייתה בהריון עם ילדה הרביעי. יצירתה המקיפה כוללת גם קטעי פסנתר, שירים, ורומנסות. את הרומנסות כתבה ב-1853, בהשראת יום ההולדת של בעלה רוברט, והקדישה אותו לידידה יוזף יואכים שניגן אותו בהופעה לפני ג'ורג' החמישי מהאנובר.
יש כאלה הטוענים כי כמה מיצירותיו של רוברט שומאן נכתבו על ידה או לפחות בהשראתה ובתרומתה המכריעה ביצירה. למרות זאת העדיפה לחיות בצילו ולהפיץ את המוזיקה שלו.
כמבצעת, נודעה קלרה בוירטואוזיות ובפרשנויותיה המבריקות ליצירות בעלה ומלחינים נוספים. שיתוף הפעולה שלה עם ברהמס הוליד את הביצוע המפורסם שלהם לסונטה ל-2 פסנתרים – עיבוד לחמישיית הפסנתר בפה-מינור, שכתב וערך ברהמס בכמה גירסאות.
[עריכה] חייה האישיים ואישיותה
[עריכה] הגברים בחייה של שומאן
סיפור חייה של קלרה שומאן נכרך בגברים בעלי השפעה רבה עליה ועל סביבתה.
הראשון בהם הוא אביה פרידריך ויק, שהפנים בה חינוך מוזיקלי נוקשה, צייתנות ומסירות למקצוע. הוא היה המורה הראשון שלה, וכן דאג להקנות לה ידע בשפות – ידע שאותו תנצל מאוחר יותר בסיבובי ההופעות שלה ברחבי אירופה.
הגבר הדומיננטי בחייה הוא כמובן רוברט בעלה. האיש לו הקדישה את מיטב שנותיה וניהלה את חייו, השיב לה אהבה והערצה, הוא כתב למענה יצירות, כמו: החמישייה לפסנתר במי במול מאז'ור שנכתב ערב חתונתם, ב-1840, וסמך רק עליה שתפרש נכון את עבודותיו. בשנים הראשונות לחייהם המשותפים, כתבו ביחד יומן חיים.
קשריה עם יוהנס ברהמס לא הובהרו עד היום. ברהמס, חבר ותלמיד של בעלה, העריץ אותו, ראה בו מוזיקאי דגול וממשיך דרכו. ברהמס מצידו הסתפק בחברות והערכה אך פיתח רגשות עזים כלפי קלרה הצעירה ממנו ב-14 שנים. לאחר אישפוזו של רוברט, סעד אותה ברהמס וביחד שיתפו פעולה ביצירה מוזיקלית. לאחר מות רוברט כתב את הקונצ'רטו לפסנתר אופוס 15 בהשראת יחסיו עם בני הזוג שומאן. דרכם של ברהמס וקלרה נפרדו, אך הם המשיכו לשמור על קשר והתכתבו במשך שנים רבות. כשנודע לו דבר מותה הגיע ממרחק 40 שעות נסיעה כדי להשתתף בלוויתה.
גם הכנר הוירטואוז יוזף יואכים נחשב ידיד מקורב שלה. הם הירבו לשתף פעולה בדרכם המוזיקלית, ויש כאלה הטוענים כי ניהלו קשר רומנטי.
[עריכה] אופיה ואישיותה
קלרה שומאן הותירה אחריה כתבי יד רבים, מהם עולה דמותה כאשה המצייתת לתרבות המציבה את הגבר בקידמת הבמה, בעוד האשה היא הנושאת בעול הקיום היומיומי, ונאלצת לשלם על כך בכיבוש שאיפותיה. היומנים שכתבה, יחד עם בעלה ואחר כך בעצמה, כוללים תיאורים מיוסרים של חייה לצד בעלה הגאון והמטורף, יחד עם ביקורות מוזיקליות שליליות על ואגנר, וניתוח יצירות של מלחינים אחרים. בין כתבי היד נמצאו כאלה המתארים את שיגרת חייה המעשית: חוזים שערכה לבעלה ולה, תכניות ולוחות זמנים של הופעות וקונצרטים, מכתבים לעוזרת הבית ובהם הוראות לטיפול בילדים, מכתבים שקיבלה וכן תשובות שענתה למעריציה הרבים.
רמזים רבים פיזרה בכתביה על מערכות היחסים שלה, והביוגרפיות שיצאו לאור אודותיה, מנסות לפענח כמה מהחידות הרומנטיות שנותרו עדיין בלתי פתורות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת (ביוגרפיות)
- "קלרה ש" - מאת אלפרידה ילינק (1981).
- "השתיקות שבין התווים" – מאת ג'ניס גאלווי.
