צופי צבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צופי צבר היא הנהגה של תנועת הצופים העבריים שפועלת בארצות-הברית. מטרתה לטפח ציונות ואהבת הארץ בקרב יהודים ממוצא ישראלי שגרים בארצות הברית. הפעולות מתקיימות בעברית, והם עוברים קורסים וסמינרים מיוחדים בנושאים כמו זהות ותרבות ישראלית. סה"כ בהנהגת צבר 13 שבטים אשר נפגשים על בסיס שבועי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
"בעיית הישראלים השוהים בחו"ל", או כפי שמקובל לכנות אותה בעיית "הירידה" מתמקדת בהגירת ישראלים לארצות שונות, אשר אין ספק כי צפון אמריקה הנה המוקד המרכזי להגירה זו - מספרים רשמיים מצביעים על כ - 450,000 ישראלים השוהים בצפון אמריקה (משרד החוץ - דו"ח פנימי - 1990). אוכלוסייה זו גדולה מאוכלוסיית העיר ת"א-יפו.
רבות נכתב ונאמר על תופעת הירידה, אולם המונחים שהשתרשו לתיאור התופעה התייחסו תמיד לדור ראשון של הגירה - דהיינו לדור ההורים, מקבלי ההחלטה. רבים הם מניעי ה"ירידה", ולאורך השנים השתנה דרמטית פרופיל ה"יורד" האופייני. היורד של השנים האחרונות הוא נציג של כל שדרות החברה הישראלית, הוא רציונלי יותר ורגשי פחות, הוא מפוכח ומודע להשלכות של הצעד הזה, אך הוא לא צופה בדרך כלל את עתידו הרחוק ועתיד ילדיו. לפיכך - כאשר עוסקים בבעיה מורכבת זו, אחת ההבחנות המרכזיות שיש לעשות הנה ההבחנה בין דור ראשון להגירה (דור ההורים) לדור השני (דור הבנים).
מאז הכרזתו של רה"מ המנוח יצחק רבין ז"ל, באמצע שנות השבעים, על היורדים כ"נפולת של נמושות" (הגדרה שהתייחסה כמובן לדור ההורים), שינתה החברה הישראלית, כמו גם הממסד הישראלי והיהודי, את יחסם לתופעה. מיחס של שלילה, בוז, וניכור - הפך היחס בהדרגה לכזה השואף לנסות ולהתחקות אחר שורשי התופעה, להבינה (גם אם לא בהכרח לקבלה) ובעיקר - לנהל דיאלוג עם נתח נכבד וכבד של החברה הישראלית, שבחר בחירה אחרת. בחירה שאמנם אינה ציונית בעיקרה, אך בחברה פתוחה, מודרנית ודמוקרטית, חברה שערכיה וצביונה משתנים בקצב מהיר - הפכה להיות חלק יותר ויותר לגיטימית.
תנועת הצופים הייתה חלוצה, ועוד בתקופת ה"נפולת", לקחה על עצמה את המשימה הלא פופולרית של בניית גשר ודיאלוג עם אותם מאות אלפים בכלל, ובני הדור השני, אלה שבחירת ההורים העמידה אותם בסיטואציה הקשה של זהות כפולה, בפרט.
תפיסת העולם של "צבר" היא ציונית.
הנחת המוצא היא שכל יהודי מקומו בישראל, ועל אחת כמה וכמה כל ישראלי. יחד עם זאת בעולם המודרני, שבו חופש הפרט וחופש הבחירה עם ערכי יסוד ההולכים ומתחזקים, נראה שאין עוד מקום לעשות נפשות לרעיון הציוני באמצעות שתי הגישות הציוניות שרווחו בתחילת המאה: לא עוד אידאולוגיות גדולות, סוחפות, המונעות מתוך תחושת קולקטיב לאומית עזה, המשפיעה על הפעולות ועל קבלת ההחלטות של הפרט מחד, ולפחות בצפון אמריקה, לא עוד ציוניות קטסטרופלית, הנבנית מתחושת אסון ואיום קיומי הממשמש ובא, מאידך.
וכל זאת, כשברקע נמצאת חברה ישראלית בבנייה, במאבק על דמותה וצביונה, עם שסעים עמוקים ומחלוקות בתוכה, ובעיות - לעיתים קשות ביותר ברמת הפרט, הרי שברור לגמרי שהתשובות הציוניות הן מורכבות יותר, עמוקות יותר, ודורשות התייחסות חינוכית משמעותית.
את האתגר הגדול הזה מנסה תנועת "הצופים" לממש מזה עשרים שנה. המנדט, אם כן, וסדר היום של "צבר" עוסקים באוכלוסייה הישראלית השוהה בצפון אמריקה. קהל היעד הייחודי לעשייה החינוכית הם בני הדור השני לירידה, אותם אלה שלא בחרו להיות בגולה מחד, ועומדים על סף החלטה באשר לעתידם, מאידך.
אין ספק, שחובתה הציונית של החברה הישראלית, היא "לטפל" בנתח גדול ומשמעותי בתוכה, לנהל עמו דיאלוג, ולהציע אלטרנטיבה ראויה לגלותם. אין ספק שהציר המרכזי, שעליו יש לבנות את הקשר הזה הוא חינוכי באופיו, והוא אישי, עמוק ותהליכי, העוסק בגיבוש מוסדר ומובנה של זהות אישית - לאומית.
"צבר" אינה תנועה "מיסיונרית". אין מסמנים הצלחות וכישלונות בבחירה אישית כזאת או אחרת. אין מפעילים מדדים שיפוטיים קולקטיביים. השאיפה היא להיענות לצורך האדיר של בני הנוער לגבש את זהותם, להציע להם ערוצי הידברות רלוונטיים בהתמודדות עם ישראליותם, ולפרוש דרכיה הגשמה מעשיות למימושה.
לפני מספר שנים זועזע הממסד היהודי האמריקאי ממצאי סקר, אשר הצביעו על 52% של נשואי תערובת בקהילה היהודית. דומה שללא פעולה נמרצת להעמקת הזהות הישראלית-יהודית בקרב ילדי הישראלים החיים בצפון אמריקה, נמצא בעוד שנים ספורות (ואולי כבר עתה) ממצאים חמורים בהרבה בקרב הישראלים.
פעילות "צבר" בצפון אמריקה, והמגמות שהתפתחו בשנים האחרונות בפעילות זו, מהווים אופציה לילדי הישראלים ותשובה למציאות המורכבת של חייהם בצפון אמריקה.
[עריכה] שבטי "צבר"
מאז 1977 פועלים בארצות הברית שבטי צופים המיועדים לילדי ישראלים. שבטים אלה מאוגדים במסגרת הנקראת "צבר", ומהווה למעשה חלק אינטגרלי של תנועת הצופים בישראל בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות משמעותית בפעילות "צבר" מחד, אל מול התמעטות ומחסור קיצוני במשאבים, מאידך.
[עריכה] ייחודיות הפעילות
- אוכלוסיית יעד מוגדרת - ילדי הישראלים השוהים בצפון אמריקה בגילאי 10-19.
- שימוש בשפה העברית בלבד.
- זהות ישראלית אותנטית - תכני תנועת הצופים, מדי התנועה, שימוש בסמלים וטקסים לאומיים - הכול בגוון ישראלי.
- מסלול הגשמה לבוגרי התנועה - חזרה לישראל וגיוס לצבא ("גרעין צבר").
[עריכה] מטרות הפעילות
מסגרת חינוכית פעילה לבני ישראלים לשם חיזוק הזהות הישראלית-יהודית וציונית, שמירת קשר עם התרבות הישראלית-ציונית ומדינת ישראל, ומתן כלים לחניכי השכבה הבוגרת להתמודדות עם שאלת חזרתם ארצה.
[עריכה] הפעלת המערכת התנועתית
התנועה מופעלת על ידי מרכז הנהגת "צבר" בניו-יורק. בהנהגה, מלבד השליח המרכזי, מאוישת משרת רכזת הדרכה (שליחון), שאחראית למעשה על ההפעלה השוטפת של "צבר", התכנים החינוכיים, ליווי השבטים ופרויקטים שונים ברמת ההנהגה (הכשרת צוות בוגר, סמינרים, פיתוח מנהיגות צעירה בתנועה, סמינר שכבה בוגרת ועוד).
בכל שבט מאותרים שני סטודנטים ישראלים בעלי רקע וניסיון בהדרכה, המהווים את הצוות הבוגר של ההנהגה, ואחראים על הפעלת השבטים - ארגונית וחינוכית.
[עריכה] הגשמה בהנהגת "צבר" - גרעין עלייה
שאלת ההגשמה בתנועת נוער ציונית הנה שאלה מהותית אשר מרבים להתלבט ולהתחבט בה, ומתחנכים לאורה. שאלות מרכזיות בהקשר זה הן: מהי הגשמה? מהי חלוציות? האם מושגים של הגשמה של ראשית המאה דומה ל"הגשמה" של סוף המאה? שאלות אלה, שאין מנוס מלהתמודד אתן, מקבלות משמעות בעלת ממד מיוחד בקרב חניכי "צבר" בארצות הברית.
שאלת החזרה לישראל והגיוס לצה"ל הנה פרשת דרכים מרכזית בחיי נער ישראלי, החי עם משפחתו מחוץ לגבולות המדינה. זוהי צומת מרכזית אשר תכריע את שאלת זהותו היהודית ישראלית. לעתים אפשר לראות בכך את ה"תחנה האחרונה" בה ניתן לשמר את זהותו של הנער כישראלי.
זוהי הפעם הראשונה בה נדרש הנער להכריע בשאלת המקום בו הוא צריך ורוצה לחיות (שכן בעבר קבלו הוריו את ההחלטה והוא לא בהכרח היה שותף לה). נער אשר בחר בגולה עשה את הצעד הראשון בדרך להתבוללות - אם לא שלו - הרי של ילדיו.
במסגרת רעיון ההגשמה התגבש בהנהגת "צבר" גרעין עליה.
גרעין העלייה של הנהגת צופי "צבר" הנו התארגנות של בני ישראלים השוהים בצפון אמריקה וקנדה בגילאי 18-19, לחזרה ארצה לשרות צבאי. מטרתו של הגרעין - יצירת מסגרת תומכת לקבלת החלטה לעלות ארצה ולהשתלבות בחיי קיבוץ, שירות צבאי, ובחברה הישראלית בכללה. כדי לגבש גרעין שיענה על הציפיות, נבנה תהליך חינוכי ארוך, שתחילתו כבר בארצות הברית וסיומו עם קליטת חברי הגרעין בארץ בתום השירות הצבאי.
להלן השלבים:
1. הכנה בארצות הברית - ההכנה כוללת סמינרים שנערכים במהלך השנה. במהלכם מתגבשת הקבוצה שחוזרת ארצה. בסמינרים (וביניהם) מתקיימת התמודדות אישית וקבוצתית עם קשיים והתלבטויות הכרוכים בתהליך החזרה, וכן ניתן מידע לגבי הגיוס לצה"ל, החיים בקיבוץ, אופן הקליטה בישראל ועוד.
2. שהות ראשונית בארץ (טרום גיוס לצה"ל) - חברי הגרעין מגיעים ארצה במהלך חודש אוגוסט, ושוהים במשך כארבעה חודשים בקיבוץ מאמץ. שהות זו מוקדשת לתוכנית חינוכית - היכרות עם המשק בפרט ועם ישראל בכלל - עברה, מציאות עכשווית, חברה ומדינה. בתקופה זו עובדים חברי הגרעין במשק, ועוברים תהליכי מיון ושיבוץ לשירותם הצבאי. בארץ מלווים את הגרעין תנועת הצופים והקיבוץ המאמץ, המנסים ככל הניתן לפשט את ההליכים הבירוקרטים ולרכך את חבלי הקליטה.
3. הגיוס לצה"ל - עם הגיוס לצה"ל מסתיימת התוכנית החינוכית האינטנסיבית. הגיוס הנו יחידני, וכל חניך מגויס לצה"ל על פי מיון ושיבוץ אישי. במהלך השירות הצבאי מלווה החניך על ידי משפחה מאמצת בקיבוץ, צוות ההדרכה של הגרעין, חברי הגרעין התומכים זה בזה, ועל ידי קשר רציף עם תנועת הצופים. במהלך השירות נערכים לגרעין סמינרים וימים מיוחדים, המסייעים בהתמודדות עם חיי היום יום בצבא, ומעלים התלבטויות ומחשבות לעתיד.
4. השחרור מצה"ל - בעת שחרורו מקבל כל חבר גרעין סיוע וליווי בצעדיו הראשונים: לימודים, עבודה ועוד...
[עריכה] גרעיני "צבר" בארץ - סקירה
במסגרת גרעין "צבר" עלו עד כה לארץ בני נוער רבים.
גרעין ראשון - שנת 91': במסגרת גרעין "חזור" הגיעו 17 חניכים שנקלטו בקיבוץ חצרים. ניסיון ראשוני לבנות מסגרת לחניכים המעונינים לחזור ארצה.
גרעין שני - שנת 92': במסגרת גרעין "אב"א" (אנו באנו ארצה) הגיעו 27 חניכים לקיבוץ נחל עוז.
גרעין שלישי - שנת 93': במסגרת גרעין "אחווה" הגיעו 30 חניכים לקיבוץ נחל עוז.
גרעין רביעי - שנת 94': במסגרת גרעין "לה"ב" (לחזור הביתה ביחד) הגיעו 17 חניכים לקיבוץ גלעד.
גרעין חמישי - שנת 95': במסגרת גרעין "עמית" הגיעו 27 חניכים לקיבוץ גשר הזיו.
גרעין שישי - שנת 96': במסגרת גרעין "גשר" הגיעו 22 חניכים לקיבוץ אשדות יעקב איחוד.
גרעין שביעי - שנת 97': במסגרת גרעין "נחשול" הגיעו 34 חניכים לקיבוץ אשדות יעקב איחוד.
גרעין שמיני - לקראת קיץ 98', קיבוץ קולט - עמיעד.
תהליך זה הפך את תנועת "צבר" למסגרת של תנועת נוער ציונית מגשימה. דבר זה מחדד את החשיבות החינוכית של קיום המסגרת של "צבר", אך יחד עם זאת יכול להוביל בטווח היותר רחוק לתגובת שרשרת שלילית של הורים וחניכים כאחד. זאת במידה שיהיה פער גדול מדי בין הציפיות בזמן ההכנות, בניית המסגרת החינוכית ושרטוט החזון, לבין המציאות בה יתקלו חברי הגרעין בארץ.
לשם כך הוקמה בתנועת הצופים ועדה מלווה המורכבת בעיקר ממדריכי גרעינים לשעבר, שמלווה את תהליך הקליטה של הגרעינים. בנוסף, הוקצתה משרה לטיפול שוטף ויצירת קשר עם כל הרשויות והגורמים השותפים לפרויקט.
