פרנסיס בייקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרנסיס בייקון (22 בינואר 1561 – 9 באפריל 1626). פילוסוף, מדינאי ומרגל אנגלי. קיבל תואר אבירות ב־1603, נעשה לברון ורולם ב־1618, ולויקונט של סיינט אלבנס ב־1621.

הוא החל את חייו המקצועיים כעורך דין, אך ידוע יותר כפילוסוף וכמגן על המהפכה המדעית. יצירותיו מבססות מתודולוגיה אינדוקטיבית למחקר מדעי, שיש הקוראים לה המתודה הבייקונית. המשמעות של "אינדוקטיביזם" הוא רכישת מידע מעולם הטבע על ידי ניסויים, צפייה ובדיקה של היפותיזות. בזמנו, מתודות כאלה היו קשורות לאלכימיה.

תוכן עניינים 1 חיים מוקדמים 2 קריירה 3 מותו 4 יצירותיו והפילוסופיה שלו 5 הקשר בין שייקספיר לבייקון 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] חיים מוקדמים

פרנסיס בייקון נולד בבית יורק בסטרנד לונדון. הוא היה הצעיר מבין חמשת בניו של סר ניקולאס בייקון, שומר החותם של אליזבת הראשונה. אמו, אן קוק בייקון, הייתה אשתו השנייה של סר ניקולאס, וחברה בכנסייה הרפורמית, או הפוריטנית. ביוגרפים מאמינים כי בייקון קיבל חינוך בביתו בשנותיו הראשונות, וכי בריאותו בזמן זה, כמו לאחר מכן, הייתה רופפת. הוא התקבל לטריניטי קולג' בקיימברידג' ב-1573, בגיל 13, וחי שם במשך שלוש שנים עם אחיו אנתוני בייקון.

לימודי המדעים בקיימברידג' הביאו אותו למסקנה כי המתודות (ולפיכך גם התוצאות) של המחקר המדעי מוטעות. הערצתו לאריסטו סתרה את חוסר אהדתו לפילוסופיה האריסטוטלית, שנראתה לו ריקה, וכחנית, ומוטעית במטרותיה.

ב־27 ביוני 1576, הוא ואנתוני נתקבלו בגרייז אין ("אין", שפירושו אכסניה, היה דומה ללשכת עורכי דין), וכמה חודשים מאוחר יותר הם יצאו לחוץ לארץ יחד עם סר אמיאס פולט, שגריר ממלכת אנגליה בפריז. בייקון קיבל שיעור בפוליטיקה מהמצב המעורער של החברה והממשל בצרפת של אנרי השלישי.

מותו הפתאומי של אביו בפברואר 1579 הצריך את חזרתו של בייקון לאנגליה, והשפיע בצורה משמעותית על גורלו. סר ניקולאס העמיד סכום משמעותי על מנת לרכוש אחוזה לבנו אך הוא מת בטרם הספיק לעשות זאת, כך שפרנסיס נאלץ להסתפק בחמישית הסכום. הוא לווה כסף ונכנס לחובות. לפיכך, החל לעבוד בגרייז אין כעורך דין ב-1579.

[עריכה] קריירה

ביייקון מנתח (בפרגמנט מכתביו, שנכתב בערך בשנת 1603) את תכונותיו האינטלקטואליות ומעמיד את מטרותיו, שהיו משולשות: גילוי האמת, שירות ארצו, ושירות כלפי הכנסייה. מכיוון שהוא ידע כי תפקיד בעל יוקרה יקל עליו להשיג מטרות אלה, הוא ניסה להתקבל, דרך דודו לורד בורגלי, לתפקיד בחצר המלכותית. הוא לא הצליח להתקבל, ובשנתיים הבאות עבד בגרייז אין עד שהועלה בדרגה ל"בריסטר" חיצוני ב-1582. ב-1584 הוא קיבל את מושב הפרלמנט של מחוז מלקומב בדורסט. הוא כתב על מצב המפלגות בפרלמנט, וכן את דעתו על הצורך ברפורמה בפילוסופיה, אך לא הצליח להשיג את התפקיד שידע שהוא צריך בכדי להצליח.

בתקופה זו בייקון נעשה מיודד עם רוברט דברו, רוזן אסקס (1567-1601), שהיה ממקורבי המלכה אליזבת. בשנת 1591 הוא כבר היה היועץ האישי של הרוזן. הוא קיבל מחוז בפרלמנט עבור מידלסקס כאשר המלכה אליזבת ביקשה כי הפרלמנט יחקור קנוניה אפיפיורית כנגדה. הוא התנגד להצעת חוק שתאפשר גביית מסים מוגברת, והואשם כי הוא מנסה למצוא חן בעיני העם, ולזמן מה הוצא מהחצר. כאשר משרת הפרקליט הראשי התפנתה ובייקון הציג את מועמדותו לתפקיד, השפעתו של רוזן אסקס לא הספיקה על מנת להשיג לו את התפקיד.

בשנים הבאות מצבו הכלכלי נותר רעוע. חבריו לא הצליחו למצוא לו תפקיד ציבורי, ונסיון לחזור למעמדו הקודם על ידי נישואין עם האלמנה העשירה ליידי אליזבת הטון גם הוא נכשל, וב-1598 הוא נעצר בשל חובותיו. אך מעמדו בעיני המלכה החל להשתפר. היא החלה להעסיק אותו בענייני הכתר כמה שנים קודם לכן, והוא קיבל בהדרגה מעמד של יועץ, אף כי לא היה לו תפקיד אמיתי והוא לא קיבל משכורת. מעמדו אצל המלכה השתפר גם בשל כך שהוא ניתק את קשריו עם רוזן אסקס, צעד בר מזל בהתחשב בכך שהאחרון הוצא להורג על בגידה בשנת 1601.

עלייתו לשלטון של ג'יימס הראשון הובילה לעליית מעמדו של בייקון, והוא נעשה לאביר ב-1603. הוא נישא לאלייס ברנהם. מעט ידוע על חיי הנישואים שלו, חוקרים מודרניים אומרים כי יתכן והיה הומוסקסואל.

מאמציו של בייקון נשאו פרי ב-1607 כאשר קיבל את משרת הסוליסיטור. ב-1610 הפרלמנט הרביעי המפורסם של ג'יימס התאסף. למרות עצותיו של בייקון, ג'יימס והפרלמנט מצאו עצמם פעמים רבים במחלוקות עזות על סמכויות הכתר ועל ההוצאות המופרזות של המלך, והפרלמנט התפזר בפברואר 1611. בכל הזמן הזה בייקון הצליח לתמוך בסמכויות המלך אך גם לשמור על אמונו של הפרלמנט. ב-1613, בייקון לבסוף נעשה לפרקליט הראשי. באפריל 1614 הפרלמנט התנגד לנוכחותו של בייקון במושב עבור קיימברידג', והועבר חוק המונע מהפרקליט הראשי לשבת בפרלמנט. התנגדות זו הייתה בעצם לתכניות שונות המצדדות במלוכה שבייקון תמך בהן. ההשפעה החזקה שלו על המלך הולידה קנאה ותרעומת אצל חברי פרלמנט אחרים. אך בייקון המשיך לזכות באהדתו של המלך, וב-1618 מונה לתפקיד השופט העליון. הקריירה הציבורית שלו הסתיימה בחרפה כאשר ב-1621 הוא הורשע בלקיחת שוחד בעקבות השקיעה בחובות. הוא הודה באשמתו ונאסר לארבעה ימים בלבד, אך נלקח ממנו מעמדו.

[עריכה] מותו

מותו של בייקון היה אירוני במידה מסוימת. הוא ניסה לבדוק את האפשרות של שימור בשר בעזרת שלג. אך בזמן שמילא תרנגול בשלג הוא נדבק בדלקת ראות קטלנית, ומת בהייגייט.

[עריכה] יצירותיו והפילוסופיה שלו

יצירותיו המרכזיות של בייקון כוללות את המאמרים שלו, ואת "הצבעים של הטוב והרע" ו"מחשבות קדושות" אשר פורסמו ב-1597. בנוסף הספד למלכה שנכתב ב-1609, ויצירות פילוסופיות שונות.
בייקון לא הרכיב פילוסופיה אמיתית, אלא מתודה לפיתוח פילוסופיה.
הוא כתב כי במקום השיטה הדדוקטיבית הנהוגה לפיענוח הטבע, יש להשתמש בהגיון אינדוקטיבי, ולהתקדם מניסוח עובדה מדעית, לאקסיומה, לחוק. כלומר, יש להתבוננן על הטבע, ו"לאתגר" אותו על ידי ניסויים אינדוקטיבים שיבואו לניסוח חוקים אוניברסאלים. אך לפני שהוא מתחיל באינדוקציה זו, על החוקר לשחרר את מוחו מכל דעות ונטיות שמעוותות את המציאות, כגון דת, אמונות טפלות, ציפיות ופחד משינוי נורמות חברתיות. המטרה הסופית של האינדוקציה היא גילוי הצורות והדרכים שבהם מתרחשות תופעות בטבע, והגורמים להן. ישנו ציטוט מפורסם של בייקון המבקר את חקירתו הלא רציונאלית של האדם את הטבע, ואשר מתמצט את הרעיון הנ"ל : "ההבנה האנושית איננה אור קר, אלא היא מקבלת עירוי מן הרצון ומן הרגשות; ומכאן נובעים מדעים שאפשר לכנותם "מדעי משאלת הלבב". כי הדבר אשר ירצה האדם להאמין באמיתותו, בו יהיה נכון להאמין ביתר שאת. לכן הוא פוסל דברים קשים, שאינו רוצה לחקרם; שולל דברים מפוכחים, המקטינים את התקווה; פוסל דברים שבמהות הטבע, בשל אמונה תפלה; אינו מנצל את אור הניסיון, בשל יהירות וגאווה; אינו מקבל דברים שאין הכול מאמינים בהם, מתוך קבלת דעת האספסוף. קיצורו של דבר, אין מספר לדרכים, שלא תמיד מורגשות הן, להשפעת הרגשות על ההבנה ולפגיעה בה" בייקון טען כי ככל שנדע יותר על העולם, כך יהיה לנו קל יותר לשלוט בו ובכך לשפר את חיינו, ולהאריך אותם. טענה זו אמנם נראית מובנת מאליה, אולם עד בייקון איש לא התבונן על המדע מנקודת מבט כזו.

בייקון פיתח גם מערכת של ערכים המבוססת על מתודות אלו. הוא מבחין בין חובה לקהילה, שהוא עניין מוסרי, לבין החובה לאל, שהוא עניין דתי בלבד. כל פעולה מוסרית היא פעולה של הרצון האנושי, שמונהג על ידי הגיון ומומרץ על ידי הרגשות. הרגלים עוזרים לכיוון הרצון אל הטוב. אך לא ניתן לנסח חוקים אוניברסליים לגבי מוסר וערכים, כיוון שגם הסיטואציות וגם התכונות של האנשים משתנות.

בייקון מפריד בין דת לפילוסופיה, אך קובע שהשתיים יכולות להתקיים יחדיו. פילוסופיה מיוסדת על ההגיון, ואילו האמונה על ההתגלות, ולכן היא לא רציונלית. הוא כותב (בעקבות טרטוליאן) כי ככל שהמסתורין האלוהי הוא פחות הגיוני ויותר מפליא, כך הכבוד שניתן לאלוהים באמונה בו גדול יותר".

[עריכה] הקשר בין שייקספיר לבייקון

בשנת 1859 העלה סופר אמריקני השערה מוזרה שמעסיקה את חוקרי הספרות עד ימינו. הסופר טען כי יתכן שלא שייקספיר הוא מחברם האמיתי של המחזות המיוחסים לו. הוא הציע את פרנסיס בייקון כסופר הצללים הנמצא מאחורי המחזות האלה. הוויכוח שנתעורר מאז גרם לחוקרים רבים לתהות האם נכונה השערה זו וספרים נכתבו בנושא.

הטיעונים הם:

• פרנסיס בייקון היה שר האוצר של ממלכת אנגליה בימיו של שייקספיר, אך ידוע יותר כאיש מדע, הוגה דיעות ומחברן של מסות חשובות. ויליאם שייקספיר, לעומת זאת, היה בן למשפחה פשוטה ותולדות חייו כה מעורפלות עד שאין אנו יודעים עליו כמעט דבר.
• מחזותיו של שייקספיר מעידים על רכישת השכלה מקיפה והכרה טובה מאוד של בריות מסוגים שונים, מן המלך ועד אחרון המשרתים. בייקון השתייך למשפחת אצולה, היה בעל השכלה רחבה, בקיא בחצר המלכות ומדינאי. אדם כמוהו יכול היה לראות בחייו את הדברים המפתיעים שאנו פוגשים במחזותיו של שייקספיר.
• משחק בתיאטרון וחיבור מחזות לא נחשבו מקצועות מכובדים באותם הימים ואם בייקון כתב אותם, יתכן שבחר להסתיר את שמו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרנסיס בייקון

• ציטוטים מפורסמים של פרנסיס בייקון, באתר "בין המרכאות"