פרנסואה קופרן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסואה קופרן 'הגדול' (צרפתית: François Couperin 'Le Grand) (10 בנובמבר 1668 - 12 בספטמבר 1733) היה מלחין צרפתי מתקופת הבארוק, עוּגבן וצ'מבליסט. נצר למשפחה גדולה של מוזיקאים מפורסמים, ואחיינו של לואי קופרן. ביצירותיו ניסה למזג בין הסגנון האיטלקי והסגנון הצרפתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
קופרן נולד בפריז למד מוזיקה מאביו, שארל קופרן (הוא ידע לנגן עוד לפני שידע קרוא וכתוב), ואצל ז'אק תומלן. ב-1685 הוא התמנה למשרת נגן עוגב בכנסיית סן זֶ'רְוֵוה בפריז. ב-1693 הוא החליף את מורו בתפקידו כאחד מארבעת נגני העוגב בקפלה המלכותית בוורסאי, וזכה כך לתואר Organiste du Roi, כלומר 'עוגבן מלכותי'.
ב-1714 קודם קופרן לדרגת מלחין ועוגבן החצר (Ordinaire de la musique de la chambre du Roi), אם כי מעולם לא הצליח להגיע למשרת צ'מבליסט החצר שאליה שאף, אף כי היה צ'מבליסט וירטואוזי ורוב יצירותיו כתובות לכלי זה. קופרן היה חלק מהרכב נגנים קטן שניגנו בקונצרטים בפני המלך לואי ה-14 בן ה-89, שהעריך מאוד את כישוריו. כמו כן לימד קופרן את הנסיכים והנסיכות.
במשך חייו המקצועיים חזר קופרן והסתבך באינטריגות החצר וקנה לו אויבים רבים, בעיקר בקרב עמיתיו המוזיקאים, איתם הוא ניהל מריבות קולניות ולעיתים קטנוניות. לאחר מותו של לואי ה-14 ב-1715 פחתה חשיבותו של קופרן בחצר, ותפקידיו התמעטו - הקרדינל פלרי, שניהל את ענייני המדינה לאחר לואי ה-14, התנגד לקיום קונצרטים בארמון, וקופרן עבד בעיקר כנגן עוגב בימי ראשון ואירועים חגיגיים, מה שהותיר לו זמן רב להלחנה. הוא הפסיק לעבוד ב-1723, משבגדה בו בריאותו. הוא מת ב-1733 בפריז.
[עריכה] יצירותיו
קופרן היה מהראשונים שהביאו לצרפת את הסגנון האיטלקי במוזיקה, והיה מעריץ גדול של ארכאנג'לו קורלי. הוא היה בין הצרפתים הראשונים שכתבו סונטות, וניסה ליצור סגנון איטלקי-צרפתי, שהוא קרא לו בשם Les Goûts réunis (הטעמים המאוחדים), אם כי סגנון זה עדיין צרפתי מאוד, למרות השימוש בצורות איטלקיות. קופרן פרסם שני כרכים של טריו-סונטות תוכניתיות המתארים את עלייתם לשמיים של קורלי ושל לולי, ופגישתם שם.
אחד מספריו החשובים ביותר הוא L'Art de toucher le clavecin (אמנות הנגינה בצ'מבלו), שהוא אחד המקורות החשובים ביותר על הנגינה בצ'מבלו בצרפת, וכולל דוגמאות רבות לאצבוע, קישוט וטכניקת נגינה. מלבד דוגמאות רבות מתוך ספרי הסוויטות לצ'מבלו של קופרן עצמו, כלולים בספר גם מספר פרלודים ואלמנד.
כיום מפורסם קופרן בעיקר בשל ארבעת כרכי הסוויטות (Ordres) לצ'מבלו שפרסם, ונקראו 'קטעים לצ'מבלו' (Pièces de clavecin). עשרים-ושבע הסוויטות הן בין היצירות הטובות ביותר בספרות הצ'מבלו, והשפיעו רבות על רבים ממלחיני התקופה, ביניהם יוהן סבסטיאן באך, שהעתיק כמה מיצירותיו של קופרן. לצד הריקודים המסורתיים של סוויטת הבארוק מופיעים 'קטעי אופי' רבים, כלומר קטעים בסגנון חופשי. לרבים מהם שמות תיאוריים ורבי-דמיון, המתייחסים לעיתים למקומות ואנשים בני תקופתו של קופרן. החל מהסוויטה השמינית, נקראים כל הקטעים בשם, ואינם נקראים עוד בשמות המחולות.
קופרן כתב גם טריו סונטות (ביניהן האוסף המוכר Les Nations, "האומות"), 'קונצרטים מלכותיים' (סוויטות לנגינה בהרכב קאמרי משתנה, שנועדו לביצוע בפני המלך), שתי סונטות לויולה דה גמבה ויצירות קוליות (המוכרות ביותר מביניהן הם Leçons de ténèbres, קטעי קינה).
כל יצירותיו של קופרן מצטיינות בפשטות, בהירות, שקיפות ואקספרסיביות. קופרן היה צ'מבליסט משובח, והדבר משתקף בכתיבתו לכלי; היצירות שלו מפיקות מן הצ'מבלו גוני-גוונים ודקויות הבעה. פשטותן ההרמונית (היחסית) של היצירות מחד, ועושרן הצלילי מאידך הביאו לכך שקופרן מושווה לעיתים קרובות לשופן ולמוצרט.
[עריכה] מורשתו
במידה רבה קופרן נשכח כמעט לחלוטין לאחר מותו, אם כי כמה מיצירותיו היו פופולריות בקרב תלמידי פסנתר. העניין ביצירותיו התעורר מחדש במסגרת ההתעניינות הגוברת במוזיקה עתיקה. בראהמס, שהתעניין מאוד בבארוק, אהב את יצירותיו של קופרן, ביצע אותן בקונצרטים, והשתתף בעריכת ההוצאה המודרנית הראשונה שלהן ב-1880. השפעתן על היצירות הקצרות של בראהמס לפסנתר ניכרת. כמה מן הקטעים לצ'מבלו של קופרן עובדו לתזמורת בידי ריכרד שטראוס. מוריס ראוול הנציח את זכרו של קופרן בסוויטה שלו לפסנתר קברו של קופרן, המתכתבת עם סגנונו של המלחין - שֵם היצירה מתייחס למסורת הברוקית להנציח שמות מלחינים שנפטרו באמצעות 'קבר' מוזיקלי.
אף כי יצירותיו של קופרן מבוצעות כיום בעיקר בצ'מבלו, יותר ויותר פסנתרנים נהנים מהאפשרויות המרעננות הגלומות במוזיקה שלו. בין השאר, הקליטה הפסנתרנית אנג'לה היואיט קטעים לצ'מבלו של קופרן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- L'art de toucher le clavecin, ספרו המתודי המפורסם של קופרן ללימוד צ'מבלו.
