פרידריכסהיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרידריכסהיין (בגרמנית Friedrichshain) היא שכונה במזרח ברלין, גרמניה, צמודה למה שהייתה פעם חומת ברלין. היא גובלת בשכונות הבאות - פרנצלאור ברג (Prenzlauer Berg) בצפון מערב, מיטֶה (Mitte) בצפון, קרויצברג (Kreuzberg) במערב,ליכטנברג (Lichtenberg) בדרום מזרח וטרפטו (Treptow) בדרום. השכונה קרויה על שם הפארק המצוי בגבולה הצפוני של השכונה עם פרנצלאואר ברג, פארק פרידריכסהיין (Volkspark Friedrichshain).

בשנת 2001 במסגרת רפורמת השכונות, אוחדה פרידריכסהיין עם קרויצברג. השכונה המאוחדת נקראת באופן רשמי קרויצברג-פרידריכסהיין, אך בפי התושבים והמבקרים ההפרדה והשמות נשמרים.

[עריכה] היסטוריה

השכונה נוצרה בשנות ה-20 כשכונה של מעמד הפועלים, כאשר ברלין הגדולה נוצרה בעקבות משאל-עם, ואחדה תחת השם ברלין גם ערים סמוכות. פרידריכסהיין איחדה את פרנקפורטר פורשטאדט (Frankfurter Vorstadt), שהייתה כבר חלק של ברלין קודם לכן ועם הכפרים בוקסהאגן (Boxhagen) ושטראלאו (Stralau). שמה נלקח מהפארק העממי פרידריכסהיין, שתוכנן ב-1840 לרגל מאה שנה להכתרתו של פרידריך הגדול. רוב השכונה יושבה בתהליך התעוש במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. גם פתיחת קו הרכבת בין ברלין ופרנקפורט שעל נהר האודר (Frankfurt an der Oder), שתחנתו הסופית הייתה בשכונה, ליד תחנת הרכבת Ostbahnhof של היום, תרמה לגדילת השכונה וכן פתיחת מפעלי המים הראשונים ב-1865. בשנים הראשונות של המאה ה-20, המעסיק הגדול ביותר בשכונה היה מפעל הבלמים של קנור (Knorr). הרחוב Knorrpromenade, אחד מרחובותיה היפים ביותר של השכונה, נבנה כדי לשכן את מנהלי החברה, וגם היום הרחוב שונה משאר רחובות השכונה ובתיו מפוארים יותר.

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, נקראה השכונה על שם הורסט וסל, על שם כותב ההמנון הנאצי, שנורה כנראה על ידי קומוניסט וגסס בבית החולים פרידריכסהיין ב-1930.

בזמן מלחמת העולם השניה, פרידריכסהיין הייתה בין השכונות שנפגעו ביותר, כיוון שבעלות הברית כוונו בהפצצותיהן על מבני התעשיה בשכונה. לאחר סיום המלחמה, הגבול בין האזור שבשליטה אמריקאית ורוסית הפריד בין השכונה לבין קרויצברג.

שדרת סטלין (Stalinallee), שב-1961 שונה שמה לשדרת קרל מרקס (Karl-Marx-Alee) ובחלקה שדרת פרנקפורטר (Frankfurter Allee) נבנתה בשנות ה-40 המאוחרות ובתחילת שנות ה-50 כפרויקט יוקרתי. הארכיטקטורה היא סוציאליסטית טיפוסית. היא הייתה זו גם השכונה בה פעלה במיוחד ההתקוממות של שנת 1953, בה העלאת מכסות העבודה הובילו למחאות בכל רחבי גרמניה המזרחית והללו דוכאו בהתערבות סובייטית. ההתקוממות בשכונה מוזכרת בקצרה בסרט "להתראות לנין" (Goodbye Lenin).

[עריכה] אופי השכונה

לאחר נפילת חומת ברלין בנובמבר 1989 ואיחוד גרמניה באוקטובר 1990, פרידריכסהיין קיבלה שם של שכונה צעירה ודינמית, הודות לשכר דירה נמוך, דירות ריקות רבות שנפלשו ("סקווטים"), שמשכו פנקיסטים, אנרכיסטים וצעירים רבים ממערב ברלין.

יחד עם פרנצלאואר ברג, מיטה וקרויצברג, פרידריכסהיין נחשבת היום לאחת מהשכונות האופנתיות ביותר בברלין, והיא בית לחברות עיצוב ומדיה רבות, כולל מרכזה של MTV במרכז אירופה. היא ידועה בברים, מועדונים ובתי הקפה המרוכזים בסביבת רחוב סימון דאך (Simon-Dach-Straße) וכיכר בוקסהאגנר (Boxhagener Platz), בה מתקיים בכל יום שבת שוק אכרים תוסס, המוכרים תוצרת אורגנית ביתית וביום ראשון שוק פשפשים, בו ניתן למצוא מזכרות ופריטים רבים מגרמניה המזרחית. מועדונים אלטרנטיביים רבים פזורים בסביבות רחוב ריגאר וברחובות הקרובים לתחנת הרכבת התחתית זמריטר שטראסה (Samariter Straße), רבים מהם בסקווטים.

בשכונה היו בתים רבים שדייריהם פלשו אליהם ("סקווטים") וכיום נותרו מעטים, בעיקר ברחוב ריגאר (Rigaer Straße) ורחוב קרויציגר (Kreuziger Straße). האוירה בשכונה היא עדיין יותר פנקיסטית, אנרכיסטית ואלטרנטיבית מאשר בשכונות האחרות בברלין. עם זאת, מחירי הדירות כבר אינם זולים כפי שהם היו בעבר וישנם אזורים שהפכו להיות "יאפים", במיוחד עקב שיפוץ מסיבי של רוב בתי השכונה.

[עריכה] נקודות עניין

קטע מחומת ברלין - East Side Gallery - בן 1.3 ק"מ, שלא נהרס וצויר על ידי אמנים.
קרל מרקס אלה - Karl-Marx-Alee - השדרה הסטאלינסטית של מזרח ברלין עם ארכיטקטורה ורוחב מרשימים, בה עברו המצעדים הקומוניסטיים.
פאבים ובתי-קפה באזור רחוב סימון-דאך (Simon-Dach-Straße).
שוק האכרים ביום שבת ושוק הפשפשים ביום ראשון בככר בוקסהאגנר (Boxhagener Platz).
הגשר האדום המחבר את השכונה עם קרוייצברג, Oberbaumbrücke.
תחנת הרכבת המזרחית של ברלין (Berlin-Ostbahnhof).