פילוסופיה של הלשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילוסופיה של הלשון היא תחום הפילוסופיה החוקר את משמעות המילה הנאמרת והשפה.
השפה מעצבת את חיינו והוויתנו באופן בלתי מודע משחר נעורנו, אנו מקשרים מלים כגון 'אהבה', 'אלוהים', 'אומנות', 'עצם' למשמעות מסוימת, כלשהי. יש פילוסופים שטענו שבלתי אפשרי לחשוב ללא שפה, שהשפה מכוננת את המחשבה.
הפילוסופיה האנליטית שהתפתחה בעיקר בארצות האנגלו-סקסיות במאה ה-19, התמקדה בעיסוק בשאלות אלה.
פילוסופים בולטים שעסקו בתחום היו גוטלב פרגה, ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין, ג'והן סירל, דונלד דייווידסון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ירדן ניר-בוכבינדר, גילוי וחיטוי בלשון, באתר "האייל הקורא"
- או. קיי. בואוסמה, "מונחי השפה הרגילה הם...", באתר "האייל הקורא"