פאוול פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פאוול פרנקל (פולנית: Paweł Frenkel‏; 1920 - 1943), ממפקדיו הבכירים של הארגון הצבאי היהודי.

פרנקל נולד בשנת 1920 בורשה שבפולין. בגיל 18 הצטרף לתנועת בית"ר והדריך בה צעירים. בהמשך גם הצטרף אל "ברית החייל". ב-1940 החלו להתגבש בורשה תאי מחתרת חמושים בתיאום עם המחתרת הפולנית, אשר התגבשו אחר כך לכדי הארגון הצבאי היהודי. פרנקל נבחר לאחד ממפקדיו של הארגון החדש. המידור הגבוה בארגון והמספר הזעום של ניצולים שהיו חברים בארגון משאירה בערפל את השאלה מי היה מפקדו הראשי של הארגון. כפי הנראה היה פרנקל מפקד בכיר של הכוחות החמושים, אחד משלושת מפקדי הארגון הבכירים.

ב-18 באפריל 1943 הגיעה ידיעה אל מטה האצ"י כי הגרמנים עומדים לקיים אקציה סופית בגטו. פרנקל הורה להעביר את הידיעה אל מרדכי אנילביץ, מפקדו של האי"ל. במהלך מרד גטו ורשה פיקד פרנקל על מטה הארגון ששכן בבניין מספר 7 בכיכר מורנובסקה, היכן שהתנהלו הקרבות העזים ביותר במהלך המרד.

אין עדות ממקור ראשון על נסיבות מותו של פרנקל. גרסה אחת ששחוזרה ב-1946 על ידי אדם הלפרין (שפרנקל היה חניך שלו בקן בית"ר בצפון ורשה) גורסת כי ב-29 באפריל עזבו לוחמי אצ"י את שטח הגטו באמצעות המנהרה תחת בניין 6 בכיכר. הקבוצה הגיעה ליערות מיכאלין, ושם נתקלה בגרמנים וניהלה עימם קרב יריות. הלוחמים הצליחו להגיע אל בונקר ברחוב גז'בובסקה 13 בורשה ה"ארית". אז ניסו להוציא יהודים מהגטו החוצה. ב-5 במאי הצליחו להוציא קבוצה אחת. ב-11 במאי ניסו להוציא קבוצה נוספת ונתקלו בגרמנים ופולנים. בקרב שפרץ נהרגו הלוחמים ופאוול פרנקל (הגרסה גם כאן).

גרסה אחרת גורסת כי ב-19 ביוני חסלו בקרב כוחות הנאצים קבוצה של 10 יהודים חמושים שהתבצרה ברחוב גז'בובסקה (בו נהרגו 4 גרמנים ו-7 מהיהודים). הקבוצה הזו הייתה קבוצה שיצאה מכיכר מוראנובסקה ובראשה עמד פרנקל. (לפי ספר של פרופ' ברנארד מארק בהוצאת המכון היהודי ההיסטורי בוארשה, 1953)

כך או כך ניתן להסיק כי עלה בידיו של פרנקל לצאת מן הגטו עם לוחמי אצ"י נוספים, וכי נפל בסופו של דבר במהלך קרב יריות מול כוחות הנאצים.

[עריכה] לקריאה נוספת

אדם הלפרין, האמת על מרד גיטו וארשה, הוצאת מחלקת ההסברה של שלטון בית"ר בארץ ישראל, 1946, עמודים 24-25.
חיה לזר, הארגון הצבאי יהודי במרד גיטו וארשה, הוצאת מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, כרך ח' מספר 7, 1993 (מובאות בו גרסאות שני הספרים, עמודים 56-57).