עמרם בלוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב עמרם בלוי (נולד בירושלים בשנת 1900 ונפטר בשנת 1974), מנהיג ומייסד נטורי קרתא, ממובילי המאבקים של היהדות החרדית בישראל. נודע בגישתו הבדלנית והתנגדותו חסרת הפשרות נגד הציונות ומדינת ישראל.
הרב בלוי התפרסם בעקבות ההפגנות הסוערות שהוביל נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים ועוד. נעצר פעמים רבות בידי משטרת ישראל, לעיתים לתקופות ממושכות. ניהל מערכת הסברה בעלת הד נרחב בקרב הציבור החרדי נגד השתתפות בבחירות לכנסת והשתתפות במערכות השלטון, והתנגד לקבלת תקציבים לישיבות ותלמודי תורה ממשרדי הממשלה. היה מבין התומכים והמובילים את ההתנגדות ומורת הרוח של העדה החרדית והיישוב הישן מכיבוש השטחים על ידי צה"ל בשנת 1967 בטענה הלכתית של איסור התגרות באומות על ידי עם ישראל.
בשנותיו המאוחרות, בשנת 1963, נקלע למאבק פנימי בקרב אנשי נטורי קרתא והעדה החרדית עקב נישואיו עם גיורת צעירה, בשנות השלושים לחייה, בשם רות בלוי, אשתו השניה, דבר אשר עורר התנגדות עזה אצל תלמידיו ובניו אשר ראו במעשה זה פחיתות כבוד למעמדו. רבני העדה החרדית שהתנגדו לנישואיו מסיבה נוספת, הלכתית, שאסור לאדם מבוגר לשאת אשה צעירה בגיל הפוריות, וכאדם בעל שיעור קומה החליטו להטיל עליו חרם חברתי, בעקבות כך נאלץ לעזוב את עיר הולדתו, ירושלים, ולהעתיק את מגוריו לתקופה מסוימת לעיר בני ברק.
