נצרות קופטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקופטים הם נוצרים ילידי מצרים.
השם קופטים (Copt) נגזר מהכינוי אותו נתנו היוונים למצרים: אייגיפטוס (Αίγυπτος). יש שתי השערות לגבי מקורו של הכינוי. לפי ההיסטוריון היווני סטראבון הכינוי נגזר מהביטוי היווני "מתחת לים האגאי (Aἰγαίου ὑπτίως). לפי סברה אחרת, הכינוי הוא שיבוש של הביטוי המצרי "חות-קא-פתח" שמשמעו "מקדשו של האל 'פתח'", שהוא אחד האלים המצריים המרכזיים. במקור היה משמעה של המילה "קופטי" פשוט "מצרי", אך היום מילה זו מתייחסת אל האוכלוסייה הנוצרית של מצרים.
נצרות קופטית אורתודוקסית היא הצורה של הנצרות שעל פי המסורת ייסד מרקוס הקדוש במצרים במאה ה-1 לספירה (בערך בשנת 42). כנסייה זו משתייכת לאורתודוקסיה המזרחית, והכס של אלכסנדריה בנצרות הקופטית היה מוסד כנסייתי נפרד מאז ועידת כלקדון ב-451. המנהיג שלו הוא האפיפיור של אלכסנדריה והפטריארך של הכס הקדוש של מרקוס הקדוש, כיום האפיפיור שנודה השלישי. בכנסייה המזרחית האורתודוקסית, ראש הכנסייה המצרית הלאומית ידוע גם כ"פטריאך של אלכסנדריה".
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
על פי כמה מספרי הברית החדשה, מצרים הוא המקום שבו משפחתו של ישו חסו בברחם מיהודה מפני הורדוס. הכנסייה המצרית, שהיא כיום בת יותר מ1900 שנה, מייחסת לעצמה גם נבואות מהברית הישנה כמו ישעיה יט, 19: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים...".
הנוצרים הראשונים במצרים היו בעיקר יהודים מאלכסנדריה כמו תאופילוס, אליו לוקאס פונה בפרק הראשון של ספרו. כאשר הכנסייה נוסדה בידי מארק בתקופת קיסרותו של נירון, מצרים מקומיים רבים (בניגוד ליהודים או ליוונים) קיבלו עליהם את הדת החדשה). הנצרות התפשטה במצרים תוך חצי מאה מבואו של מארק לאלכסנדריה, כפי שאפשר לראות מכתבים מהברית החדשה שנמצאו בבהנסה במצרים התיכונה, שתוארכו לבערך 200 לספירה, וכן מפרגמנט של הבשורה על פי יוחנן, כתובה קופטית, שנתגלתה במצרים העליונה ויש שמתארכים אותה לחצי הראשון של המאה ה-2. במאה ה-2 הנצרות החלה להתפשט גם באזורים הכפריים, והכתבים תורגמו לשפה המקומית, היא הקופטית.
[עריכה] האקדמיה לעיקרי הנצרות באלכסנדריה
אקדמיה זו היא העתיקה ביותר בעולם מסוגה. היא נוסדה בערך ב-190 על ידי המלומד פנטנאוס, ונעשתה למוסד חשוב להוראה ולימוד דתי, שם תלמידים שמעו שיעורים מפי מלומדים כמו אתנאגוראס, קלמנט, דידימוס ואוריגנס הגדול, שנחשב אבי התאולוגיה הנוצרית ושהיה גם פעיל מאוד בתחומי פרשנות התנ"ך. אוריגנס כתב פירושים רבים מאוד לתנ"ך, בנוסף להקספלה (הוצאה של התנ"ך בשש שפות) המפורסמת שלו. מלומדים רבים כמו סט. ג'רום ביקרו באקדמיה באלכסנדריה על מנת להחליף רעיונות ולדבר עם המלומדים שלימדו שם. באקדמיה עסקו גם במדע, מתמטיקה ומדעי הרוח. מקורה של שיטת הפרשנות של שאלות ותשובות באקדמיה, ו1500 שנים לפני הברייל, השתמשו שם בשיטות חיתוך בעץ כדי שמלומדים עוורים יוכלו לכתוב ולקרוא.
הקולג' התאולוגי של האקדמיה לעקרונות הנצרות באלכסנדריה נוסדה מחדש ב-1893. לאקדמיה החדשה יש קמפוסים באלכסנדריה, קהיר, ניו ג'רזי ולוס אנג'לס, שם כמרים קופטים לעתיד ואנשים אחרים לומדים, בין נושאים אחרים, תאולוגיה נוצרית, היסטוריה, שפה ואמנות קופטית – כולל שירה, מוזיקה, איקונוגרפיה ואריגה.
[עריכה] נזירות ופעילות מסיונריות
במאה ה-3, בזמן הרדיפות של דסיוס, כמה נוצרים הלכו למדבר המצרי, ונותרו שם לאחר סיום הרדיפות על מנת להתפלל. זו הייתה תחילת תנועת הנזירות, שהוכרה בידי אנטוני הגדול ופצ'ומיוס במאה ה-4. עד סוף המאה, כבר היו מאות מנזרים, ואלפי מערות ותאים פזורים ברחבי הגבעות במצרים. כמה מהמנזרים האלה עדיין פעילים כיום.
הנזירות המצרית משכה נוצרים מחלקים אחרים של העולם, שביקרו במצרים, והביאו את הרעיון הנזירי חזרה למולדתם, וכך התפשט הרעיון ברחבי העולם הנוצרי. סט. בזיל, מארגן התנועה הנזירית באסיה הקטנה, ביקר במצרים בערך ב357 לספירה והמנזרים במזרח עדיין מתנהגים לפי הכללים שלו; ג'רום, בדרכו לירושלים, עצר במצרים והותיר אחריו פרטים מחוויותיו במכתביו; סט. בנדיקט ייסד מנזרים במאה ה-6 על המודל של פצ'ומיוס, אם כי בעלי כללים קשוחים יותר.
[עריכה] מועצת ניקאה
במאה ה-4, כומר לובי ששמו אריוס החל בויכוח תאולוגי לגבי מהותו של ישו, ויכוח שהתפשט על פני העולם הנוצרי. המועצה הכנסייתית בניקאה (325) כונסה על ידי קונסטנטינוס על מנת ליישב את המחלוקת, ולבסוף ניסחה את מה שידוע כ"אמונה הניקאית". עקרונות האמונה האלה, שכיום שונים אותם ברחבי העולם הנוצרי, נוסחו בידי האפסטול אתאנסיוס, האפיפיור והפטריאך של אלכסנדריה.
[עריכה] מועצת קונסטנטינופול
בשנה 381, טימותי הראשון מאלכסנדריה ישב בראש המועצה הכנסייתית השניה, הידועה כמועצת קונסטנטינופול, שהשלימה את עקרונות האמונה מניקאה עם הניסוח הזה של עקרון האלוהות של הרוח הקדושה:
"אנו מאמינים ברוח הקדושה, האל, נותן החיים, המגיעה מהאב, שאותה אנו משבחים ועובדים יחד עם האב והבן, שדיברה בפי הנביאים ובכנסייה הקדושה האוניברסלית. אנו מודים בבאפטיזם אחד לטיהור החטאים ואנו מצפים לתחית המתים ולחיי העולם הבא. אמן".
[עריכה] מועצת אפסאוס
ויכוח תאולוגי נוסף במאה ה-5 היה כל תורותיו של נסטוריוס, פטריארך קונסטנטינופול שטען כי האל המילה אינו מחובר עם האדם, אלא רק שכן בישו האדם. כתוצאה מכך, הוא לא הסכים לייחס למריה, אם ישו, את התואר "אם האל" (תאוטוקוס), ובמקום זה כינה אותה "אם המשיח" (קריסטוטוקוס). כשדיווחים על כך הגיעו לאפיפיור של אלכסנדריה, הוא פעל במהירות לתקן את ההפרה הזו של האורתודוקסיה המקובלת, כשהוא טוען כי על נסטוריוס לחזור בו. כשהוא לא הסכים, הסינוד של אלכסנדריה התכנס והגיעו להסכמה פה אחד. סיריל הראשון, האפיפיור של אלכסנדריה, שלח מכתב לנסטוריוס, והחרים את כל מי שמסכים עימו. לדוגמה, "כל מי שמעז לומר כי מריה אינה "תיאוטוקוס" מוחרם!". נסטוריוס עצמו לא חזר בו וכך הביא לכינוס המועצה באפסוס (431), שבראשה ישב סיריל, שאישרה את דעותיו של אתאנסיוס, ואישרה כי מריה היא "אם האל". היא גם הצהירה בבירור כי כל מי שמפריד את המשיח לשתי ישויות נפרדות יוחרם: "ישנה מהות אחת וישות אחת לאל המילה המוגלמת". וכך נוסחה ההקדמה לעקרונות האמונה:
"אנו מפארים אותך, האם של האור האמיתי ואנו משבחים אותך אם האל, שכן את נשאת את גואל העולם. התהילה לך, האדון והמלך: המשיח, כבוד השליחים, כתר הקדושים המעונים, שמחת הצדיקים, יסוד הכנסיות וסליחת החטאים. אנו מצהירים על השילוש הקדוש באלוהות אחת: אנו עובדים לו, מפארים אותו, האל ירחם, האל ירחם, האל יברך אותנו, אמן."
כנראה שהדעה הזו היא ששלטה במועצה. אולם סיריל מאלכסנדריה מת זמן קצר לאחר מכן, וסט. דיוסקורוס, הארכידיכון של אלכסנדריה (שנחשב לקדוש על ידי הלא-קלכדוניים, אך ככופר על ידי הכנסייה המזרחית האורתודוקסית והקתולים) נבחר כמחליפו של סיריל. הנסטוריאנים ניצלו את ההזדמנות של מותו של סיריל לחדש את המערכה שלהם כנגד התאולוגיה הסיריאנית.
[עריכה] מועצת קלכדון
מועצת קלכדון (כלכדון Chalcedon) נטשה את הטרמינולוגיה הסירילית והצהירה כי ישו היה ישות אחת בשתי טבעים. אולם, המסקנות של המועצה נדחו על ידי רבים מהנוצרים בשולי האימפריה הביזאנטית: מצרים, סורים, ארמנים ואחרים. מנקודה זו והלאה, באלכסנדריה יהיו שני פטריאכים: ה"מלקיט" או הפטריאך האימפריאלי, הידוע כיום כאפיפיור המזרחי-אורתודוקסי, והפטריאך הלאומי המצרי הלא-קלכדוני, הידוע כאפיפיור הקופטי. כמעט כל האוכלוסייה המצרית דחתה את המסקנות של מועצות קלכדון ונותרה נאמנה לכנסייה המצרית הלאומית (הידועה כיום ככנסייה הקופטית). אלה שתמכו בהגדרה הקלכדונית נותרו כחלק מהכנסיות המובילות ברומא וקונסטנטינופול. הפלג הלא-קלכדוני נעשה למה שהיה ידוע ככנסייה האורתודוקסית האוריינטלית.
הקלכדוניים לפעמים מכנים את הלא-קלכדונים "מונופיזיים", אם כי הכנסייה הקופטית מכחישה כי היא תומכת במונופיזיות, שלדעתה היא כפירה. הם לפעמים קורים לקבוצה הקלכדונית "דיופיזיים". מושג הקרוב יותר לדוקטרינה הקופטית היא "מיא-פיזי", המתייחס לטבעו המורכב של ישו – אל ואדם, מחוברים באופן בלתי נבדל בלוגוס. הקופטים מאמינים בשתי טבעים המחוברים יחד "ללא התערבות, ללא בלבול, וללא שינוי". שתי טבעים אלה "לא נפרדו זה מזה ולו לרגע".
[עריכה] מקלכדון לכיבוש הערבי של מצרים
הקופטים סבלו תחת שלטון האימפריה הרומאית המזרחית. הפטריאכיים המלקיטיים, שמונו על ידי הקיסרים כמנהיגים רוחניים ושליטים אזרחיים, טבחו באוכלוסייה המצרית, אותם הם החשיבו ככופרים. מצרים רבים עונו ומתו, אך בכל זאת נותרו נאמנים לדעה האנטי-קלכדונית.
[עריכה] הכיבוש הערבי של מצרים
הכיבוש הערבי של מצרים ארע ב641. אם כי הכוחות האימפריאליים התנגדו לצבא הערבי תחת אמר אבן אל-אס, רוב האוכלוסייה האזרחית, שסבלה תחת השלטון הקיים, היו פחות עוינים את הכובשים; במקרים מסוימים הם אף קיבלו אותם בזרועות פתוחות. הנוצרים נחשבו כאחד מ"עמי הספר", והותר להם להמשיך במנהגי דתם, תחת ההגבלות של החוק המוסלמי, השריעה. הגנה זו נבעה בחלקה מחדית' שבו נאמר, "כשאתם כובשים את מצרים, היטיבו עם הקופטים שכן הם חבריכם ואחיכם", וכן מצורך באנשי מנהל מוצלחים.
למרות המהפך הפוליטי, מצרים נותרה ברובה ארץ נוצרית, אם כי המרות דת לאיסלאם במשך השנים מאז הפכה את מצרים מארץ שהיא בעיקר נוצרית לארץ שהיא בעיקר מוסלמית עד סוף המאה ה-12. תהליך זו הוחש בשל רדיפות בזמן ולאחר תקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכים ב-אמר אללה (996-1021) ובשל מסעות הצלב, וגם בשל האימוץ של הערבית כשפה ליטורגית בידי פטריאך אלכסנדריה, גבריאל אבן-טורייק.
[עריכה] מהמאה ה-19 ועד למהפכת 1952
המעמד של הקופטים החל להשתפר בתחילת המאה ה-19 תחת היציבות והסובלנות של שושלתו של מוחמד עלי. הקהילה הקופטית הפסיקה להחשב בידי המדינה כיחידה אדמניסטרטיבית, וב1855 הוסר מס ה"ג'יזיה", שהוטל תמיד רק על עמי הספר. זמן קצר לאחר מכן, הנוצרים החלו לשרת בצבא המצרי. מהפכת 1919 במצרים, הגילוי הראשון של זהות מצרית ציבורית-עממית מזה מאות שנים, מראה על ההומוגניות של החברה המודרנית המצרית, על רכיביה הנוצרים והמוסלמים.
[עריכה] הנצרות הקופטית כיום
האפיפיור של אלכסנדריה היום הוא שנודה השלישי. הפטריאך האחרון היווני-אורתודוקסי היה תאודורוס השני. ישנה כנסייה קופטית-קתולית קטנה, שגם לה פטריאך של אלכסנדריה; לכנסייה המלקיטית הקתולית אין נוכחות רבה במצרים, אך בראשה עומד הפטריאך של אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים.
על פי חלק מהדיווחים, ישנם יותר מ50 מליון קופטים אורתודוקסים בעולם: הם מצויים בעיקר במצרים (בערך 15 מליון), אתיופיה (בערך 30 מליון), ואריתריאה (כ-2 מליון), אך ישנם קופטים נוספים בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה, סודאן וישראל, והפזורה ברחבי העולם מהווה כ-3 עד 4 מליון איש. אולם, יתכן כי אין מקום לייחס לחלק מאלה את התואר קופטי, שכן יש הסוברים כי פירוש המילה "קופטי" הוא "מצרי", ולפיכך יש כאן כמה כנסיות שונות זה מזה, אף שהן למעשה בעלות דוקטרינה וזהות דומה.
מאז שנות ה-80 תאולוגים משתי הקבוצות (הקופטית והמזרחית-אורתודוקסית) נפגשו על מנת להגיע לעמק השווה לגבי המחלוקות התאולוגיות ביניהם, והגיעו למסקנה כי רבות מהמחלוקות נובעות מבעיות טרמינולוגיה, כאשר הם משתמשים במלים שונות לתאר את אותם הדברים. ב1990, הכנסיות הקופטיות והאנטיוכיות האורתודוקסיות הסכימו להכיר זה בזה בהטבלות שהן עורכות. בקיץ של 2001, כנסיות אלה הסכימו להכיר זה בזה בסקרמנט הנישואין שלהן. לפני כן, אם קופטי ויווני היו רוצים להינשא, היה צריך לבצע את הטקס פעמיים – פעם אחת בכל כנסייה, על מנת ששתיהן תכרנה בהם. כיום ניתן לערוך את הטקס פעם אחת, ושתי הכנסיות מכירות בו.
בכנסייה הקופטית אפשר להסמיך רק גברים לכמורה, ועליהם להינשא בטרם ההסמכה, אם הם רוצים להתחתן. נוהג זה דומה לזה של הכנסייה המזרחית אורתודוקסית.
באופן מסורתי, השפה הקופטית היא ששימשה בתפילות, וכתבי הקודש נכתבו באלפבית הקופטי. אך בשל הערביזציה של מצרים, התפילות החלו להערך בערבית, ואילו הדרשות הן כולן בערבית. משתמשים גם בשפות מקומיות, יחד עם הקופטית, בתפילות מחוץ למצרים.
נוצרים קופטים חוגגים את חג המולד ב-7 בינואר, ומאז 2002 יום זה הוא חג לאומי במצרים.
מספר הקופטים במצרים אינו ידוע בודאות, אולם מוערך בחלק מהמקרים בכ-10% מכלל האוכלוסייה, הכוללת כ-72 מליון נפש, כלומר - סה"כ סביב 10-15 מליון קופטים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר יוחאי סלע, יחסי קופטים ומוסלמים במצרים, אתר "אומדיה"
