נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי | |||
|---|---|---|---|
| IATA: BEY - ICAO: OLBA | |||
| נתוני השדה | |||
| סוג השדה | ציבורי/צבאי | ||
| מפעיל | מידל איסט איירפורטס סרביסס | ||
| עיר סמוכה | ביירות | ||
| גובה מעל פני הים | 87 רגל (27 מ') | ||
| מיקום | 33°49′15″N, 35°29′18″E | ||
| מסלולי המראה | |||
| כיוון מגנטי | אורך | סוג מסלול | |
| רגל | מטר | ||
| 03/21 | 1,2467 | 3,800 | בטון |
| 16/34 | 11,138 | 3,395 | בטון |
| 17/35 | 10,663 | 3,250 | אספלט |
נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי (בערבית: مطار رفيق الحريري الدولي) ממוקם בביירות, בירת לבנון, והוא נמל התעופה המסחרי הפעיל היחיד במדינה. זהו השדה המרכזי של חברת התעופה הלאומית של לבנון, מידל איסט איירליינס (MEA). זהו גם השדה המרכזי של חברת התעופה למטען (המקורקעת כיום), טראנס מדיטרניאן אירווייס (TMA קארגו), כמו גם של חברת הצ'ארטר מנאג'ט (MenaJet).
במקור, שמו של השדה היה נמל התעופה הבינלאומי ביירות, אך הוא שונה ב-22 ביוני 2005, לזכר ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, שנהרג בהתנקשות בביירות ב-14 בפברואר 2005.
השדה הוא מעבר הגבול העיקרי של המדינה יחד עם נמל ביירות.
השדה מופעל ומתוחזק בידי מידל איסט איירפורטס סרביסס (MEAS) הנמצאת בבעלות חברת התעופה הלאומית, MEA. MEAS מבצעת את כל פעולות ההפעלה והאחזקה של השדה. את הפעולות מסדירה רשות התעופה האזרחית הלבנונית (LCAA), סוכנות של ממשלת לבנון הקובעת את כללי התעופה האזרחית במדינה, תקני הבטיחות וכיוצא באלה. הרשות אחראית גם לתפעל את בקרת התנועה האווירית (ATC) בשדה וכן להסדיר את התנועה במרחב האוויר של לבנון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] פתיחה
השדה נפתח ב-23 באפריל 1954 והחליף את מנחת ביר חסן הקטן יותר ששכן מרחק קצר צפונית לו. בשעת פתיחתו המסוף נחשב למודרני מאוד ואיפשר תצפית נוחה ממנו לשדה. השדה כלל שני מסלולי המראה מאספלט, מסלול 18/36 באורך 3,250 מטר (10,663 רגל) שימש בעיקר לנחיתה מקצה 18, בעוד מסלול 03/21 באורך 3,180 מטר (10,433 רגל) שימש בעיקר להמראה מקצה 03.
[עריכה] פשיטת כוחות צה"ל
- ערך מורחב – מבצע תשורה
בתגובה לתקיפת מטוס אל על באתונה, פשטו כוחות של סיירת מטכ"ל וחטיבת הצנחנים ב-28 בדצמבר 1968 על השדה במבצע תשורה והשמידו 14 מטוסים נוסעים של חברות התעופה הלבנוניות מידל איסט איירליינס (אייר ליבן התמזגה איתה עד לזמן זה), טראנס מדיטרניאן אירווייס, וליבאניז אינטרנשיונל אירווייס. מבצע זה גרם נזק רב לתעשיית התעופה הלבנונית. מידל איסט איירליינס הצליחה להתאושש במהירות, אך ליבאניז אינטרנשיונל אירווייס פשטה את הרגל ועובדיה עברו למידל איסט איירליינס.
[עריכה] מלחמת האזרחים הלבנונית
השדה איבד ממעמדו ומהזוהר בו ניחן עם תחילת מלחמת האזרחים הלבנונית באפריל 1975, מלחמה שנמשכה כ-15 שנים, שבמהלכן הפסיקו לפעול מהשדה כל חברות התעופה למעט מידל איסט איירליינס וטראנס מדיטרניאן אירווייס שהמשיכו לפעול, להוציא מספר תקופות בהן נסגר השדה לחלוטין. חרף העימות, המסוף שופץ ב-1977, אך נפגע קשות כעבור 5 שנים במהלך מלחמת לבנון ב-1982, שבה הופגז השדה. מסלולי ההמראה של השדה שופצו ב-1982 וב-1984.
[עריכה] שיקום
לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים בסוף 1990, התחילו ב-1994 עבודות לשיקום השדה שכבר היה מיושן יחסית. השיקום ארך כ-10 שנים ובמסגרתו נבנו מסוף חדש, שתי מסלולים חדשים, מבנה כיבוי אש חדש, תחנת כוח חדשה, מסוף חדש לתעופה קלה וחניון תת-קרקעי חדש. כמו כן שוקמו מבנים קיימים רבים כגון מבנה המכ"ם.
ב-1998, השלב הראשון של המסוף החדש הושלם. הוא מוקם בצמוד לצד המזרחי של המסוף הישן וכלל את השערים 1-12. לאחר הקמתו, המסוף הישן נהרס ובניית החצי המערבי החלה והושלמה ב-2000, אולם הוא לא נחנך עד 2002. חלק זה כלל את השערים 13-23. המסוף החדש מסוגל לשרת 6 מיליון נוסעים בשנה והוא עתיד להיות מורחב כדי שיוכל לשרת 16 מיליון נוסעים עד 2035.
הוחלט כבר בשלב מוקדם שהמסלולים המקוריים אינם מספיקים עוד, בייחוד אם יהייה על השדה לאפשר את נחיתתם של מטוסים גדולים כגון האיירבוס A380 שנבנה. מסלול חדש נבנה שבלט אל תוך הים, מסלול 17/35 באורך 3,395 מטר (11,138 רגל). מסלול זה נבנה כשהוא בולט אל תוך הים, על-מנת להעביר את תנועת המטוסים הנוחתים הרחק מהעיר כדי לשפר את הבטיחות ולהפחית את רעש המטוסים. מסלול המראה חדש גם נבנה במקביל למסלול 03/21 הישן באורך 3,800 מטר (12,467 רגל), מה שהפך אותו למסלול הארוך ביותר בשדה. מסלול 03/21 הישן נסגר להמראות ונחיתות והפך למסלול הסעה לצורך גישה למסלול 03/21 החדש. בניגוד למסלולים הישנים, שתי המסלולים החדשים נבנו מבטון וכללו מערכת תאורה מתקדמת יותר ומערכות נחיתת מכשירים. מסלול 18/36 נותר פתוח, אם כי כיום עושים בו שימוש לעיתים נדירות.
ב-2004, מסלול 17/35 צויין מחדש 16/34 ומסלול 18/36 צויין מחדש 17/35 לאחר שבוצעו בדיקות כיוון מדוייקות יותר.
ב-17 ביוני 2005, נפתח מסוף התעופה הקלה. הוא ממוקם בפינה הצפון-מערבית של השדה והוא אחד ממסופי התעופה הקלה המתקדמים ביותר במזרח התיכון.
[עריכה] מלחמת לבנון השנייה
ב-13 ביולי 2006, בסביבות השעה 06:00 בבוקר, תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי את שלושת המסלולים בנמל במסגרת מבצע שינוי כיוון להרחקת ארגון החיזבאללה מהגבול בין ישראל ללבנון ולהחזרת שני חיילי צה"ל שנחטפו על-ידו יום קודם. תקיפת הנמל, המהווה תחנת מעבר ושינוע של אמצעי לחימה ותשתיות לארגון החיזבאללה, בוצעה כחלק מהמאמץ הכולל למניעת אספקת אמצעי לחימה לחיזבאללה ולסיכול אפשרות העברת החיילים החטופים למדינה אחרת. מאמץ זה כלל יצירת סגר אווירי וימי על לבנון, וביצוע תקיפות המנעה אווירית. התקיפה הסבה נזקים משמעותיים למסלולים ובעקבותיה הכריזה ממשלת לבנון שהנמל סגור עד להודעה חדשה. זמן קצר אחר-כך הצליחו להמריא מאחד ממסלולי ההסעה בנמל 5 מטוסים של MEA לירדן. אחר הצהריים שבו מטוסי הקרב של חיל האוויר ותקפו את המסלולים בנמל ופגעו גם במאגר דלק בנמל. לפנות ערב שבו ותקפו מטוסי קרב של החיל מאגר דלק מרכזי בקצה הצפוני נמל. למחרת, תקפו מסוקי AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף") שלושה מאגרי דלק מרכזיים, המשמשים את מטוסי הנוסעים בנמל. ב-17 באוגוסט 2006 נפתח הנמל מחדש לאחר שישראל הסירה באופן חלקי את הסגר על-מנת לאפשר טיסות בין ביירות לרבת עמון. ב-7 בספטמבר 2006 הסירה ישראל את הסגר באופן מלא והנמל החל לחזור לפעילות סדירה.
[עריכה] שרותי נוסעים
השדה כולל שרותי נוסעים שונים:
- דיוטי פרי (חנויות פטורות ממכס)
- בתי קפה ומסעדות
- בנקים וכספומטים
- דואר
- גישה לאינטרנט באמצעות קיוסקי אינטרנט ואינטרנט אלחוטי
- חניון בשלושה מפלסים בעל קיבולת מירבית של 2,350 מכוניות
- השכרת רכב
- תחבורה ציבורית אל השדה וממנו
- בתי מלון סמוכים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי, האתר הרשמי
