מרנפתח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרעה מרנפתח, מתוארך לסביבות 1230 לפנה"ס, היה המלך החשוב האחרון של מצרים הפרעונית.
אביו, רעמסס השני, מלך 67 שנים כך שהוא עלה לשלטון בגיל מאוחר מאוד. מרנפתח נלחם כנגד מרידות בכנען, אך פועלו החשוב ביותר היה מסע המלחמה ללוב. גויי הים שהשתלטו על לוב פלשו ממנה למצרים וניסו לכובשה, אך מרנפתח הדף אותם, חדר ללוב והביס אותם גם שם.
[עריכה] מרנפתח וישראל
מרנפתח חשוב לתיארוך ההיסטוריה היהודית בעיקר, בהיותו המקור החיצוני הראשון המזכיר את עם ישראל. באסטלה המכונה אסטלת מרנפתח הוא התפאר במלחמותיו ונצחונותיו. בין שאר המלחמות הוא כתב "ישראל חרבה, אין לה זרע". מתיאור מוגזם זה, כהרגלם של מלכי מצרים ושליטים אחרים ברחבי הסהר הפורה, עולה כי כבר בסביבות אמצע המאה ה-13 לפנה"ס התקיים גוף לאומי בשם "ישראל".
בעקבות איזכור זה, היו שסברו כי בימיו התרחשה יציאת מצרים, אך כיוון שמתוארת כאן הימצאותם בארץ ישראל, הגיעו למסקנה שבני ישראל יצאו דור או שניים קודם לכן.
