מלחמת בזק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת בזק (בגרמנית Blitzkrieg - בליצקרִיג, בתרגום מילולי מתקפת בזק) היא אם תורת הלחימה (תו"ל) ההתקפית המודרנית. עקרונותיה מבוססים על תנועה והתקדמות מהירים. ניצול יתרונות הניידות וכוח האש הגדולים של כלי רכב ממונעים טנקים ומטוסים נועד לשבור את קווי ההגנה של היריב, להשתלט על נקודות מפתח ועל ידי כך להביא להכרעה מהירה של הקרב.

תוכן עניינים 1 מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה 2 בין שתי המלחמות 3 מלחמת העולם השנייה 3.1 פולין 1939 3.2 צרפת 1940 3.3 ברית המועצות 1941 3.4 צרפת 1944 4 מלחמות ישראל 5 האסטרטגיה האמריקאית החדשה

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה

במלחמת העולם הראשונה באו לעולם הטנק והמטוס. עם זאת, גירסאותיהם הפרימיטיביות של כלים אלו, בהן נעשה שימוש במלחמה זו, לא היו כלים שנועדו למשימות הכרעה, אלא למשימות של סיור וסיוע לכוחות החי"ר. המלחמה הייתה בעיקרה מלחמת חפירות סטאטית, ולא מלחמת תנועה דינאמית (פרט לחריגים כגון קרב טננברג או מתקפת לודנדורף ב1918, חריגים המלמדים על הכלל). השימוש בטנק היה על מנת לעבור את גדרות התיל, החפירות ואש המקלעים, אך לא נעשתה כל חשיבה מה ייעשה בו לאחר שנפרץ הקו. לטנק ולמטוס לא הייתה השפעה מכריעה על תוצאות המלחמה.

לאחר המלחמה נוצר מצב חדש, בו מוגבל הצבא הגרמני לסד"כ של 100,000 חיילים, וחלות הגבלות משמעותיות על חימושו. לעומת זאת המעצמות המנצחות, אנגליה וצרפת לקו בהלך רוח פציפיסטי, פייסני ותבוסתני. על הצבא הצרפתי פיקדו בוגרי החפירות של מלחמת העולם הראשונה, אנשים כאנרי פיליפ פטן או מוריס גמלאן, אשר ראו לנגד עיניהם את הגנתה של צרפת כקו ביצורים סטטי חזק, שאכן התגבש לכלל מערכת ביצורים ענקית שנקראה "קו מאז'ינו". בצורת ההגנה הסטאטית שראו לנגד עיניהם מפקדי הצבא הצרפתי לא היה מקום לשימוש בטנקים ובמטוסים אלא לסיוע לכוחות החי"ר, או כמפציצים אסטרטגיים.

הקיסר נפוליון, בפניו הובאה פעם תוכנית הגנה לפיה יוצבו חיילים בפריסה שווה לאורך כל הגבול, שאל את מציג התוכנית "האם אתה רוצה למנוע הברחות?" ואכן, הכשל בהגנה מסוג זה הוא גלוי. בעידן המודרני על הגנה קוית להיות נתמכת בעתודות ניידות לסתימת הפרצות בקו, אם אכן יובקע הקו. דבר זה לא היה ברור להוגים הצבאיים הצרפתים בתקופה שבין שתי המלחמות.

[עריכה] בין שתי המלחמות

שלושה הוגים צבאיים עצמאיים וחריפי מחשבה הגיעו לאותה המסקנה, בשלוש ארצות שונות, בנפרד, בשנות ה-30 של המאה העשרים.

בצרפת, כתב הקולונל (כפי שהייתה אז דרגתו) שארל דה גול את ספרו "לקראת צבא מקצועי", בו הוא ממליץ על צבא המורכב מדיביזיות שריון ניידות, אשר בכח האש שלהן ובניידותן הן היכולות להכריע את המלחמה. באותו זמן שלטה בצרפת הדוקטרינה של פטן, לפיה תפקידו של השריון הוא סיוע לכוחות החי"ר בהריסת ביצורים ובהתגברות על מכשולים. התפיסה של דיביזית השריון ככח עצמאי, נייד ואף מכריע, הייתה זרה לרוחו של הצבא הצרפתי. כתיבת הספר ופירסומו הביאו לדה גול שנים של עיכוב בקריירה הצבאית, לעג ובוז.

גורל דומה ציפה להיסטוריון הצבאי קפטן בזיל לידל הארט, אשר פיתח תורה של "הבקעה עמוקה" הדומה לרעיונותיו של דה גול. אמנם בשנת 1926 החליט הצבא הבריטי להקים דיביזית שריון נסיונית שתאומן על פי רעיונות אלו, אך תוך שנתיים הובא לניסוי קץ. האמונה של הבריטים בעליונות ההגות הצבאית הצרפתית הייתה אז עמוקה מאד, לאור תוצאות מלחמת העולם. פריצת הדרך המחשבתית של לידל הארט לא נקלטה בצבא הבריטי השמרני והמאובן.

רק במקום אחד נקלטו רעיונות אלו, והובאו לידי פיתוח ומיצוי. הייתה זו גרמניה הנאצית. הגנרל היינץ גודריאן הביא את התורה לידי שלמות בספרו "הקשב שריון" שהתפרסם בשנת 1935. גודריאן, שפיקד על טנקי דמה וכוחות מצומצמים, עקב מגבלות חוזה ורסאי, היה הראשון לקלוט ולהבין את מלוא עוצמתה של מכונה צבאית מודרנית ממוכנת ואת כוחה של הבקעה משוריינת המלווה בחיפוי אווירי מאסיבי של מפציצי צלילה.

הגרמנים ניצלו את תקופת הזמן שבין מלחמות העולם על מנת להפיק לקחים ממהלך מלחמת העולם הראשונה ולמעשה יצרו את חיל השריון הראשון. בתקופה זו המציאו הגרמנים את התו"ל לשימוש בטנק (הטנק הומצא במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך השתמשו בו במידה מעטה ובצורה שלא ניצלה את מירב יתרונותיו של הטנק) ושיכללו אותו לרמת אומנות. כך שינו את פני הלוחמה המודרנית ממלחמת חפירות סטטית למלחמה ניידת ומהירה.

תורת הלחימה החדשה זכתה לשם 'בליצקריג' כבר באמצע שנות השלושים, כשנרשם בשיחות בין הנספח האוירי הגרמני בלונדון לבין מפקדיו בברלין. מקור השם היה בכינויו של הסולטן העות'מאני באיאזיד, שנודע בהיסטוריה בצדק או שלא בצדק כמי שצבאו נע במלחמות במהירות הברק. לכן נודע כ'ילדרים' (טורקית:ברק), וזה היה גם שמה של המפקדה שהקימו הטורקים כדי להדוף את הפלישה הבריטית למזרח התיכון. קצינים גרמניים ששירתו במפקדה הזו כיועצים עשו לשם גרמניזציה ויבאו אותו בחזרה לארצם כ'מלחמת ברק'(בליצקריג).

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

[עריכה] פולין 1939

הדוגמה הראשונה לשימוש ב"מלחמת בזק" נראתה בעולם עם פלישת הגרמנים לפולין. הצבא הגרמני המודרני, חמוש בטנקים ומסתייע בחיל אויר מתקדם (הלופטוואפה) נלחם בצבא אמיץ אך עם זאת מיושן. מול חיל שריון גרמני חזק ומיומן עמד חיל פרשים פולני שלא היווה יריב הולם לכוחות השריון הגרמניים ונרמס, תרתי משמע, תחת גלגלי הוורמאכט (הצבא הגרמני) במהירות מבהילה תוך שבועות ספורים. דבר זה הביא לתדהמה בעולם כולו.

במערכה זו נראו כל מרכיבי "מלחמת הבזק" כפי שיחזרו לאחר מכן בכל מקום שיותקף על ידי הגרמנים במלחמה:

• התקפה מפתיעה.
• השמדת חיל האויר הפולני על הקרקע בתחילת המלחמה.
• שימוש בעוצבות טנקים ניידות ועצמאיות ליצירת מבקעים עמוקים בהגנת האויב.
• השגת עליונות אווירית, שימוש במטוסים לשם הטלת אימה, ושיבוש מערכי האויב. (למפציצי הצלילה ה"שטוקה" של הלופטוואפה צורף צופר, שאותו התבקשו הטייסים להפעיל בעת הצלילה להפצצה, על מנת ליצור אפקט פסיכולוגי מרתיע).
• ניידות של כל הכוחות - חי"ר ממונע, תותחים מתנייעים.
• שימוש מושכל במערכות לוגיסטיות תומכות לחימה - אספקה, קשר, חימוש, באופן שיאפשר תנועה מהירה של הכוחות.
• יצירת כיתורים בתנועת מלקחיים, תוך השארת האויב ב"כיס" והמשך התנועה קדימה. ה"כיס" מטוהר לאחר מכן באמצעות שימוש בארטילריה, הפצצות מן האויר, וכוחות עתודה רגליים.
• הפצצות טרור על האוכלוסייה האזרחית בעורף על מנת ליצור דמורליזציה בכוחות הלוחמים.

היה זה שימוש מחושב בכל האמצעים שהעניקה הטכנולוגיה המודרנית לרשות הצבא הגרמני, וההכרעה - סידרת כיתורים של כוחות פולנים שסיומה בתנועת מלקחיים גדולת ממדים שכיתרה את ורשה - הושגה תוך ימים ספורים ובמינימום של אבידות. אך עדיין, גם לאחר הפגנת עוצמה זו, לא שינו המנהיגים הצבאיים במערב את הקונספציה שלהם בדבר הגנה קווית, וזאת שכן הצבא הפולני, על אף שמנה 35 דיביזיות, לא היה צבא מודרני ונסמך ברובו על חיל פרשים. במאבק זה בין חרבו של הפרש לטנק, היה ברור כי הטנק ניצח. לא ברור היה מה יקרה כאשר ייתקל הטנק במכשול מבוצר נוסח קו מאז'ינו.

[עריכה] צרפת 1940

הגנתם של הצרפתים בשנת 1940 נסמכה על מכשול מלאכותי אדיר ממדים (קו מאז'ינו), ועל מכשול טבעי "משלים", יער הארדנים שנחשב כבלתי עביר לשריון (ולמרות זאת, שימש תוך ארבע וחצי שנים, כזירה לשתי מערכות שריון ניידות, מהגדולות שראה העולם). בנייתו של קו מאז'ינו לא הושלמה עד לים, הן כדי לשמור על אהדתה של בלגיה (אשר שיתוף הפעולה מצידה היווה חלק משמעותי מן התוכנית הצרפתית, המכונה "תוכנית D"), הן בשל הקונספציה שראתה ביער הארדנים מכשול בלתי עביר.

לגרמנים היו עשרים ושש שנים, מאז 1914 לשפר את תוכנית הפלישה ממלחמת העולם הראשונה, שכונתה תוכנית שליפן, ולהתאים אותה לתנאים החדשים שיצרו הטנק והמטוס. תוכניתו של שליפן התבססה על "דלת מסתובבת". כנף שמאלית של הכוח הפולש תעסיק את הכוחות הצרפתים במרכז הגיזרה, בעוד שהכנף הימנית תיצור מבקע עמוק וסיבובי דרך בלגיה אל פריז. תוכנית זו הייתה קרובה להשלמה בשנת 1914 ורק הקרבה של החיילים הצרפתים וגבורתם בעת הקרב הראשון על המרן, הם שמנעו את נפילת צרפת.

יורשתה של תוכנית זו, נקראה "איבחת מגל" והיא נהגתה על ידי הגנרל הגרמני אריך פון מאנשטיין. הפעם הייתה הדלת אמורה להסתובב בכיוון ההפוך. הכנף הימנית של הכוחות תמשוך את הצבא הצרפתי ואת כוח המשלוח הבריטי עמוק אל תוך בלגיה, בעוד שהכנף השמאלית תבקיע את הקו הצרפתי באזור יער הארדנים, תחצה את נהר המאז באזור העיירה סדאן ותכתר את הכוחות בתוך בלגיה בתנועה סיבובית אל הים.

ב10 במאי 1940 פתחו הטנקים הגרמנים בתנועה. הכנף השמאלית של הכוחות הגרמנים יצרה מבקע עמוק בקו הצרפתי, תוך שימוש בכל מרכיבי מלחמת הבזק - הפצצה מרככת של מפציצי צלילה, אשר בעקבותיה תנועת טנקים מהירה הפורצת מבקע בקו, וטיהור העמדות שנותרו מאחור על ידי אנשי חיל רגלים והנדסה. התקדמות הטנקים הגרמנים הייתה כה מהירה ומוחצת, עד שכבר ב-15 במאי הגיע ראש הממשלה הצרפתי פול ריינו למסקנה כי הצבא הצרפתי נחל תבוסה.

וינסטון צ'רצ'יל אשר נפגש באותם הימים עם מוריס גמלאן הרמטכ"ל הצרפתי, מיהר ושאל - "היכן העתודה האסטרטגית?" - היכן כל אותן דיביזיות ניידות אשר אמורות היו לעצור את המבקע ולהשיב את הקו לקדמותו. שנים של אמונה בעליונות החשיבה האסטרטגית הצרפתית, התנפצו עבור צ'רצ'יל ברגע אחד בו השיב לו הרמטכ"ל הצרפתי - "אוקין" - "אין". ברגע שחצו דיביזיות השריון את הקו, לא היה כל כח שיכול היה לעצרן.

ואכן, תוך שישה שבועות נכנעה צרפת לגרמניה. מאמץ שלקח במלחמת העולם הראשונה ארבע שנים של לוחמה, הסתיים עתה בנצחון מזהיר, חד צדדי וחד משמעי, תוך שישה שבועות בלבד. בשלב זה נראה כי הוורמאכט הינו בלתי מנוצח, לא בזכות הציוד או החימוש (שכן לצרפתים היה ציוד וחימוש שווה באיכותו) כי אם בזכות השיטה.

[עריכה] ברית המועצות 1941

החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה שימשה כבמה למספר מערכות מלחמת בזק, הן מן הצד הגרמני והן מן הצד הרוסי. כך החל "מבצע ברברוסה", הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב22 ביוני 1941 בביטחון עצמי ניכר, בכל מרכיביה של מלחמת הבזק - ארבעה ראשי שריון המבתרים את קו ההגנה הרוסי, יוצרים מבקעים עמוקים ודוהרים קדימה, תוך כיתור הכוחות הרוסים ומניעת נסיגתם לעומק השטח הרוסי.

ביום הראשון למלחמה התקדמו כוחות הפאנצר של מאנשטיין 80 קילומטר לתוך השטח הרוסי. התקדמות דומה הושגה על ידי שאר הכוחות. חיל האויר הרוסי הושמד בעיקרו כבר ביום הראשון ללחימה. חלקו על הקרקע, חלקו באויר. ביומיים הראשונים ללחימה איבדו הרוסים 2,000 מטוסים.

שיאה של המערכה היה מערכת כיתור אדירה באוקראינה, בה כותרו והושמדו כשש מאות אלף חיילים רוסים, כשליש מן הצבא האדום, ב16 בספטמבר 1941.

עם זאת, לא הסתיימה הלוחמה בכניעה מהירה של הרוסים, אלא הייתה זו רק תחילתה של מלחמה, הנחשבת לאכזרית ביותר בדברי ימי האנושות. הסיבות לכך הן:

• עומק השטח שהיה על הצבא הגרמני לכבוש יצר בעיה לוגיסטית בלתי פתירה. השריונים המונעים באמצעות זחלים, היו צפויים לשחיקה מהירה בדרכים המשובשות בברית המועצות. בעיות של אספקה, תדלוק וחימוש, ליוו את מסע המלחמה מתחילתו.

• בניגוד לצרפתים, כח רוסי שכותר לא נכנע מייד והמשיך להלחם בעורפן של דיביזיות השריון. הדבר יצר עיכובים בלתי צפויים בתוכנית. גם לאחר שכח רוסי נכנע באופן רשמי, עדיין נותרו חלקי יחידות שנלחמו כפרטיזנים ובמהלך כל המלחמה היו שטחים נרחבים באוקראינה ובבלארוס בשליטתם של פרטיזנים.

• הערכתם המודיעינית של הגרמנים את כוחם המספרי של הרוסים הייתה שגויה. את המערכה במוסקבה באותו החורף הכריעו יחידות רעננות שהוקמו בסיביר, אשר לגרמנים לא היה עליהן כל מושג.

כל אלו, בתוספת השפעתו הידועה של החורף הרוסי, היוו מעצורים למלחמת הבזק. כשלונם של הגרמנים לכבוש את מוסקבה נבע במידה רבה מן העובדה שאיש במטכ"ל הגרמני לא צפה את האפשרות כי החיילים יצטרכו להלחם בחורף, שכן ההערכה הייתה כי הכוחות הרוסים ייכנעו תוך שבועות ספורים, זאת מתוך אמונה בכוחה של "מלחמת הבזק".

הרוסים היו זריזים בלימוד האסטרטגיות החדשות. בשנת 1942 הוכרעה המערכה על סטאלינגרד באמצעות שני מבקעים, בדרום ובצפון, אשר ניצלו את הנקודות החלשות בקו ההגנה הגרמני ופרצו אל עורפו של האויב, תוך שהם יוצרים כיתור של הארמיה השישית הגרמנית בתוך סטאלינגרד עצמה. הייתה זו לחימת בזק על פי כל הכללים.

נסיון גרמני אחרון להפעיל שיטה זו בחזית הרוסית היה בקרב קורסק ב-1943, בו ניסו הגנרלים הגרמנים ללכוד כוח רוסי גדול שהגן על בליטה בקו בקרבת העיר קורסק, תוך פריצה בשני ראשי שריון, אשר אמורים היו לכתר את הכח הרוסי. זו הפעם היו הרוסים מוכנים ואזור קורסק היה כה רווי בארטילריה, טנקים ומכשולים לשריון, שהתקדמות כוחות השריון הגרמנים נעצרה כבר בימים הראשונים ללחימה.

[עריכה] צרפת 1944

ישנם רבים הרואים בגנרל ג'ורג' פטון אשר פיקד על הארמיה השלישית של צבא ארצות הברית, בצרפת ובגרמניה ב-1944 ממשיך ישיר לטקטיקות של מלחמת הבזק. פטון, שהיה מקימו של כוח השריון האמריקאי ואשר לחם בטנקים עוד במלחמת העולם הראשונה, ביצע במהלך חודש אוגוסט 1944 תנועה מבריקה מאזור בריטני, לאורליאן אשר על נהר הלואר ומשם מזרחה לפריז.

כנגד הכוחות האמריקאים הפעילו הגרמנים בפעם האחרונה במלחמה את טקטיקת "מלחמת הבזק" בקרב הארדנים, בדצמבר 1944. מתקפה זו נכשלה עקב מחסור בציוד, בחמרי לחימה ובכח אדם. התוכנית השאפתנית של היטלר, לפריצה אל מקור האספקה של האמריקנים והבריטים, נמל אנטוורפן, הייתה פשוט מעבר לכוחו של הוורמאכט המקוצץ והמובס בשלב זה של הלחימה.

ב-22 במרץ 1945 חצו כוחותיו של פטון את הריין והתקדמו במהירות אל פרנקפורט במבקע אדיר ממדים, שהזכיר מאוד את התקדמות הכוחות הגרמנים במערכות על צרפת וברית המועצות, שנים ספורות בלבד לפני כן.

[עריכה] מלחמות ישראל

צה"ל היה אחד הצבאות המוצלחים ביישום אסטרטגית מלחמת הבזק, בשתי מערכות גדולות בחצי האי סיני - מבצע קדש 1956, ומלחמת ששת הימים 1967.

• מבצע קדש אשר החל בהצנחת גדוד צנחנים בפיקודו של רפאל איתן במיצרי המיתלה, בעורף הכוחות המצרים, המשיך בהתקדמות של טור משוריין מרפיח אל אל עריש אשר גרמה להתמוטטות החזית המצרית, ולאבדן חצי האי סיני ורצועת עזה.

• במלחמת ששת הימים עשה צה"ל שימוש קלאסי בטקטיקת מלחמת הבזק. ראשית, הושמדו חילות האויר הערבים על הקרקע והושגה שליטה אוירית מוחלטת. אז נעו שלושה טורים של שריון אל תוך חצי האי סיני, תוך שהם פורצים את הקו המצרי בקרב באבו עגילה ובג'בל ליבני, מכתרים אלפי חיילים מצרים וממוטטים את המערך המצרי, תוך שהם מונעים את נסיגת הכוחות המצרים לאזור תעלת סואץ, ולמעשה מכריחים אותם להכנע. לאחר סיום הלחימה בדרום, הועברו כוחות משמעותיים אף לצפון ושם, לאחר כיבוש קו המוצבים הסורי, פרצו השריונים אל עבר קונייטרה וכבשו את רמת הגולן.

[עריכה] האסטרטגיה האמריקאית החדשה

ערך מורחב – הלם ומורא

במלחמת המפרץ הראשונה (1991) ובמלחמת המפרץ השנייה (2003) הפגינו האמריקנים טקטיקה חדשה הידועה בכינוי "הלם ומורא" ("Shock and Awe"). טקטיקה זו הינה טקטיקה של התקפה אווירית מהירה על מפקדות האויב, תוך כדי השמדת אמצעי השליטה של האויב ויצירת בלבול בקרב הכוחות, המלווה לאחר מכן בהתקדמות מהירה על הקרקע. טקטיקה זו מדגישה את אמצעי התקשורת (הן של המתקיף והן של המותקף) ואת חשיבותה של התקיפה המהירה בכוחות משולבים תוך שימוש בפיקוד מרכזי.

שתי הטקטיקות - "מלחמת הבזק" ו"הלם ואימה" מכוונות ליצור בקרב האויב תדהמה ובלבול שיגרמו לו לשיתוק ולאי יכולת לפעול באופן יעיל. אך בעוד ש"מלחמת הבזק" התמקדה בכיתור כוחות קרקעיים על ידי כוחות קרקעיים והשמדה פיסית של האויב על הקרקע, טקטיקת "ההלם והאימה" מתמקדת בלוחמה אווירית, בהפצצות מן האויר ובפגיעה בשדרת הפיקוד של הצבא המותקף, במקום לפגוע בכוחות עצמם. ובעוד שמלחמת הבזק הדגישה את היזמה ואת שיקול הדעת של המפקד (וגם המפקד הזוטר) בשדה הקרב, מדגישה טקטיקת "ההלם והאימה" את כוחו של הפיקוד המרכזי.

גם לאחר הפעלת טקטיקה זו בשלב הראשון של הלוחמה בעירק, עדיין חלוקות הדעות בדבר הצלחתה, אך לפי שעה נראה כי כוחו של השריון בלוחמה בעידן שלאחר מלחמת המפרץ השנייה, הינו פחות בהרבה. ניתן לומר כי הטנק ירד מגדולתו לטובת המפציץ ולטובת "לחימת כפתורים" של טילים מונחים, לווינים ואמצעי לוחמה אלקטרונית.

ערך מומלץ