ליטל מילטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מילטון קמפבל ג'וניור (7 בספטמבר 1934 - 4 באוגוסט 2005), הידוע בכינויו ליטל מילטון (Little Milton), היה זמר וגיטריסט בלוז אמריקאי. שלושת להיטיו המפורסמים ביותר היו: "Grits Ain't Groceries", "We're Going to Make It" ו-"The Blues is Alright". זכה לפרסום בעיקר בשנות ה-60 ונחשב כאחד מהפחות ידועים מבין המבצעים הגדולים של הבלוז. המוזיקה שיצר היא שילוב של מבנים ליריים מסורתיים יחד עם צליל חלק והפקה מהוקצעת.

נולד באינוורנס, עיירה קטנה מצפון לג'קסון במדינת מיסיסיפי באזור הדלתא של מיסיסיפי, ומייד עם לידתו, עבר עם אמו לעיר סמוכה, גרינויל. אביו החורג, "ביג מילטון קמפבל", היה מוזיקאי בלוז מקומי וממנו ספג את שורשיו המוזיקליים, כמו גם מהשתתפותו במקהלת הכנסייה המקומית ומהאזנה לשידורי מוזיקה חיים ברדיו, במיוחד למוזיקת הקאנטרי, אותה שילב מאוחר יותר בבלוז ובגוספל. בגיל 10 קנה את הגיטרה הראשונה שלו, למד לנגן ובן 12 כבר החל להתפרנס מנגינה בברים וברחוב. הושפע בעיקר מהמוזיקה החדשנית של טי-בון ווקר שמיזגה בלוז עם רוק'נ'רול, ומנט קינג קול בעל הקול הקטיפתי, אך בהופעותיו ניגן בכל הסגנונות וסוגי המוזיקה שהיו פופולרים באותה עת באזור מגוריו.

ב-1952, בעת שניגן כנער בברים מקומיים, נתגלה על ידי אייק טרנר שהיה מגלה הכשרונות של סם פיליפס וסאן רקורדס. הוא חתם איתם חוזה הקלטות, עבר לממפיס ואף הוציא מספר הקלטות אשר לא זכו להשמעות ולהצלחה מסחרית וכך, ב-1955 הסתיים החוזה שלו עם סאן רקורדס ופיליפס.

המשיך להקליט בממפיס עבור מספר חברות תקליטים, אך שוב, ללא הצלחה מסחרית. ב-1958 עבר לסנט לואיס והחל להקליט בצ'ס רקורדס. הוא זכה שם להצלחה ראשונה ואף סייע למוזיקאים כמו אלברט קינג וזמרת הריתם אנד בלוז, פונטלה בס, להתפרסם. ב-1962 הצליח בפעם הראשונה להכניס שיר, "So Mean to Me", למצעד להיטי ה-R&B של הבילבורד (מקום 14). לאחר הפסקה בה הוא ערך מסע הופעות, נכנס לאולפן ההקלטות ויצא ב-1965 עם אלבום בכורה, "We're Gonna Make It". בשנים אלו הפך הצליל שלו למלוטש יותר ודמה לזה של בי בי קינג. אלבומו זכה להצלחה גדולה (מקום שלישי במצעד אלבומי ה-R&B) ושיר הנושא של האלבום הגיע למקום הראשון במצעד ה-R&B וזכה להיות בין 40 הלהיטים המושמעים ביותר ברדיו, דבר אשר היה שמור לרוב, באותה עת, לשירים שבוצעו על ידי זמרים לבנים.

עד 1969 הוציא מספר סינגלים אשר זכו להצלחה בינונית בלבד. באותה שנה עבר לחברת סטאקס והקליט אלבום נוסף, "Grits Ain't Groceries", אשר זכה להצלחה בינונית גם הוא (מקום 41 במצעד אלבומי ה-R&B). באותן שנים הכניס מילטון גם עיבודים תזמורתיים מורכבים יותר למוזיקה שלו והוציא עוד מספר אלבומים, אשר זכו גם הם להצלחה כלשהי, עד אשר חברת התקליטים פשטה את הרגל ב-1975.

לאחר מכן, נאבק כדי לשמר את הקריירה שלו ועבר בין מספר חברות תקליטים, עד שלבסוף, לאחר פרסום להיטו "The Blues is Alright" ב-1982, חתם על חוזה עם מלאקו רקורדס, חברה עימה נשאר כמעט עד סוף הקריירה שלו. להיטו האחרון, "Age Ain't Nothin' But a Number" יצא ב-1983 באלבום אשר נשא את אותו שם.

ב-1988 זכה ליטל מילטון להכנס להיכל התהילה של הבלוז ובאותה שנה אף זכה בפרס האנדי, הפרס היוקרתי ביותר לאמני הבלוז בארצות הברית. הוסיף להקליט ולהופיע עד מותו משבץ ב-2005.