טבואאראן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טאבואאראן (בגילברטית: Tabuaeran) המכונה גם האי פנינג או אטול פנינג (באנגלית: Fanning Island או Fanning Atoll) הוא אטול המהווה אחד מאיי ליין המצויים במרכז האוקיינוס השקט. האי, המהווה חלק מקיריבטי, מצוי ב- 3°51′36″ צפון, 159°21′52″ מערב. גובהו המרבי של האי 3 מטרים מעל פני הים.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
באטול טבואאראן מתגוררים כ- 1,900 תושבים. מרביתם מתיישבים שהגיעו לאי מקיריבטי על ידי תאגיד מטעי האי פנינג (Fanning Island Plantations Ltd) על מנת לעבוד בגידול הקופרה. היישוב העיקרי באי הוא נאפיה (Napia) ובו הנמל העיקרי באי. יישוב זה מצוי במערב האי, דרומית לתעלת הכניסה ללגונה. הכפרים הנוספים שבאי הם נאפארי (Napari) וטרייטאקי (Tereitaki) בצפון מערב האי, אאונטנה (Aontena) דרומית לנאפיה, ומאנוקו (Manuku) בדרום האי.
[עריכה] כלכלה
מרבית מוצרי המזון של תושבי האי מיובאים אל האי. באי מגדלים קוקוס, חזירים, תרנגולות, אצות ים, וכן דגי ים ורכיכות.
הייצוא העיקרי של האי הוא הקופרה ומלאכות יד (בולים, וסכיני שיני כרישים).
האי משמש אתר תיירות וקו הספנות הנורבגי - Norwegian Wind עוצר באי מידי שבוע.
[עריכה] היסטוריה
בשל קירבתו היחסית לאיי הוואי, שימש האי, ככל הנראה, נקודת עצירה לסירות הפולינזים שהפליגו להוואי. באי התגלו ממצאים המעידים על יישובים פולינזים שמתיישביהם הגיעו, ככל הנראה, מאיי קוק או טונגה.
האי מופה לראשונה ב-6 בנובמבר 1798, על ידי רב החובל האמריקאי אדמונד פנינג אשר הפליג על אוניית צי ארצות הברית "בטסי", והאי נקרא על שמו. באותה עת היה האטול - כמו גם יתר איי ליין בלתי מיושבים.
בשנת 1889 הכריזה הממלכה המאוחדת על שליטתה באי, הרחיבה באמצעות פיצוצים את התעלה אל הלגונה (וקראה לה "התעלה האנגלית"), ובאי הוקמה תחנת ממסר של הכבל הטרנס פסיפי שקישר בין קנדה ואוסטרליה. תחנת הממסר הופצצה על ידי ספינה גרמנית בשנת 1914 במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1939 הפך האי לחלק מהמושבה הבריטית איי גילברט ואליס. בשנת 1979 הפך האי לחלק מהמדינה העצמאית קיריבטי.
