דעת תורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דעת תורה - מושג מרכזי בחברה החרדית והחרדית-לאומית. על פי הרעיון הגלום במושג עדכני זה, גדול בתורה רוכש לעצמו יכולת לפסוק לא רק בנושאים תורניים והלכתיים צרופים אלא גם בנושאי פוליטיקה, מדינה והלכות חיים בכלל. הסוגיות הדתיות שבהן עסק, על פי גישה זו, מזככות את מוחו ומכשירות אותו לפסוק בכלל תחומי החיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות המושג
נראה כי הביטוי מבוסס על הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב, ז). אמנם בספרות חז"ל ואף במכלול ספרות האחרונים משמעותו של הביטוי שימשה להגדיר או את השיתוף הקיים בין דעת לתורה (לדוגמה במשנתו של הרמב"ם, שראה את הפיזיקה והמטפיזיקה כמשלימות את התורה) או כביטוי לידיעה ברורה של דין התורה (חולין צ, ב), אולם בהמשך מושג זה קיבל אופי אחר. במידה מסוימת, גמישותה של הסמכות הרבנית לקבוע בענייני "דעת תורה" עולה על יכולתה לפסוק הלכות, שכן פסיקת "דעת תורה" היא למעשה אינטואיטיבית ואינה מחייבת כתיבה הלכתית מסודרת ומנומקת. לפיכך גם היכולת לחלוק עליה מוגבלת ביותר, אלא אם כן החולק נחשב לבעל שיעור קומה המאפשר לו להוציא "דעת תורה" משל עצמו.
עם השתרשותו של המושג "דעת תורה", ניכרת חדירתו גם לתחום ההלכתי. גדול בתורה איננו חייב לנמק את פסק ההלכה שלו תוך השוואה למקורות הלכתיים, והוא רשאי להסתמך על הסברה האינטואיטיבית שלו. ספרות הלכתית הכוללת פסקי הלכה קצרים ובלתי מנומקים שניתנו על ידי גדולי תורה יוצאת לאור בשנים האחרונות (כדוגמת פסקיו של הרב חיים קנייבסקי). כתוצאה מכך ישנה נכונות הלכתית רבה יותר אצל גדולי תורה לפסוק בנושאים הלכתיים שירא הוראה נמנע בעבר מלפסוק בהם, בשל עומק המושגים ההלכתיים, ומורכבות המציאות. פסיקה זו איננה בהכרח פסיקה ליברלית יותר.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") היה זה שניסח במכתביו את סמכותו של גדול בתורה לפסוק בכל תחומי החיים. להגדרתו קיים חלק חמישי בשו"ע (בשולחן ערוך ישנם ארבעה חלקים), אשר ידוע לגדולי הדור, כשרק הם מוסמכים לפסוק ולנסח את אותם פסקים.
[עריכה] הפולמוס
הפרשנות החדשה למושג דעת תורה, מלווה בגישות המאגיות המייחסות ידיעה אבסולוטית לגדולי הדור, גררה פולמוס ער. עימות מפורסם התבצע כאשר ראשי תנועת המזרחי, ד"ר יצחק רפאל והרב יהודה לייב פישמן מימון, פנו לחזון אי"ש בהקשר לחוק השירות הלאומי לבנות. התנגדותו של החזון אי"ש לוותה בטיעון שאיסור ביחס לחוק זה מופיע ב-"שולחן ערוך החמישי"; זאת למורת רוחם של פעילי המזרחי.
הפולמוס כלל פעמים גם ויכוח באשר לשאלה מיהם האישים שניתן לקובעם כגדולי הדור, ולאפיין את דעתם כדעת תורה (כך התנגד הרב צבי יהודה קוק לרב ישעיהו קרליץ), וכן ויכוח עקרוני. אישים רבים התנגדו לעצם המושג בצורתו המודרנית, וטענו שהוא בעצם הומצא, ושידיעות בתורה אינם מוסיפות ידע בעניינים חומריים; כך, למשל, האדמו"ר החב"די, הצמח צדק (איגרת כא), התנגד בכתביו לשאלות שהופנו אליו בנושאים שאינם תורניים מובהקים.
[עריכה] דעת תורה בחסידות
למרות הגישה המקובלת שבחברה החסידית ה"רבי", מהווה את התחליף לדעת תורה, אין הדברים נכונים. בחסידות אמנם ה"רבי" וה"צדיק" נחשב לצינור המקשר אל השפע האלוהי; אולם דבר זה נובע מהקשר שלו לקב"ה, ולא נובע מידיעת התורה שלמד (כך היו אדמו"רים שהתמנו בגילאי 13-16 שנים). תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידויות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים, אולם היו חסידויות (כדוגמת חסידות קוצק) שהתנגדו לגישה זו. גם היום בציבור החסידי, שיוך של המושג דעת תורה מתקשר יותר לפוסקי ההלכה, לעומת הציווי "לא יסור" או החיפוש אחר "סם החיים" המתקשר עם האדמו"ר.
[עריכה] הסברים לתופעה
התופעה של דעת תורה, המתבטאת אף בהתייחסות למושג "גדול הדור", נתנה מקום רחב לפרשנויות שונות, ששאפו להסביר את הצורך בהופעתה מבחינה היסטוריוסופית, דתית, ואף סוציולוגית.
[עריכה] דעת תורה כנבואה
הסבר אחד, שהתבטא בעיקר בפרשנויות בציבור הדתי לאומי, ופעמים רבות התבטא באופי ההתייחסויות בציבור החרדי לאומי, שילב מושג זה ביחס להשקפותיהם הרואות בהקמת מדינת ישראל את הגאולה. יש שראו במושג "דעת תורה" את חזרתה של הנבואה לישראל בימינו, שכן בחוגים החרדיים מתייחסים אל חוות הדעת של הרבנים הבכירים באותה חרדת קודש שנשמרה בעבר לדברי נבואה, אף שכאמור אין הן עוסקות בנושאים תורניים צרופים. גישה זו פעמים ייחסה אמירות כלליות של אישים מסוימים כאקסיומות שאינם יכולות להשתנות. כך לדוגמה למאמר הדור של הראי"ה קוק יוחסו בקבוצות מסוימות סגולות נבואיות, ואף נאומו של הרב צבי יהודה קוק בהקשר לחברון שכם וירושלים לפני שחרורן במלחמת ששת הימים התאפיין בפרשנויות שראו בדבריו נבואה.
[עריכה] דעת תורה כתחליף לאדמו"ר החסידי
החוקרים רואים בעלייתה של "דעת תורה" חלק מתהליך של ריאקצייה חרדית שהתרחשה אחרי תום מלחמת העולם השנייה ועם התבססותה של "חברת הלומדים" בארץ ישראל. התבססותו של המושג דעת תורה בחברות ליטאיות, החסרות את האדמו"רים החסידיים, הובילה להשערות הרואות את הרקע להתפתחות בשאיפות לקביעת היררכיה ברורה, ונתינת תחיליפים לשלטון האזרחי ולאדמו"ר החסידי בחברות אלו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסף דן, חידוש הנבואה בישראל?, מאמר על דעת תורה מעיתון "הארץ".
- הרב ח' שלמה שאנן, דעת תורה - בענין שאינו הלכה, באתר 'דעת'.
[עריכה] מקורות נוספים
- הרב אברהם ישעיהו קרליץ, איגרות חזון איש, ירושלים תשט"ו 1955
