דיבידנד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיבידנד, בכלכלה, הוא תשלום שמעבירה חברה לידי בעלי מניותיה. מקור המילה דיבידנד היא מאנגלית (Dividend) וגזורה מפעולת החילוק החשבונית.
מטרתה העיקרית של חברה היא ליצור רווחים עבור בעליה והדיבידנד הוא האמצעי בו החברה מממשת ייעוד זה. כאשר חברה מרוויחה, חלק מרווח זה מושקע מחדש בחברה במהלך אשר נקרא יתרת רווח, וחלקו האחר משולם לבעלי המניות כדיבידנד. תשלום דיבידנד מקטין את כמות הכסף הזמין לחברה ומחזיר לבעליה את פירות השקעתם.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי דיבידנדים
הדיבידנד משולם בדרך כלל במזומן אך לעתים בצורה של הון כגון ציוד ומבנים.
מבחינים בין דיבידנד רגיל אותו מעבירה החברה אחת לתקופה ידועה מראש, בדרך כלל פעם אחת, פעמיים או ארבע פעמים בשנה, לדיבידנד מיוחד שהוא חד פעמי. דיבידנד רגיל בדרך כלל יהיה חלק מרווחיה התקופתיים של החברה ומאפיין על פי רוב חברות מבוססות שרווחיותן הוכיחה את עצמה לאורך זמן וצפויה להתמיד. דיבידנד מיוחד, לעומת זאת הוא תוצאה של החלטה חד פעמית להעביר רווחים צבורים לבעלי המניות, כאשר החברה מחליטה כי אין לה צורך בהם יותר להשקעות, רכישת חברות אחרות או הון חוזר. בשנת 2004 חילקה מיקרוסופט דיבידנד מיוחד בגובה שיא של 32 מיליארד דולר. לעתים גם משמש דיבידנד מיוחד כלי בידיהם של הבעלים שרכשו חברה עתירת מזומנים בצורה ממונפת למטרת החזרת ההלוואות שקיבלו.
כאשר חברות משלמות דיבידנד של מניות הטבה, כל בעל מניות של החברה מקבל מניות נוספות לפי שיעור קבוע. חלוקת מניות הטבה היא הדרך המקובלת לבצע פיצול הון ולמעשה אינה מהווה שינוי אמיתי בערך החברה או בהון העצמי שלה.
[עריכה] מדיניות חלוקת הדיבידנד
קביעת סכום הדיבידנד נשענת בעיקר על מידת הרווח של החברה וההערכות העסקיות לאותה שנה. בחברות הנוקטות מדיניות דיבידנד קבועה, מדיניות זו מכתיבה שסך הדיבידנד יהיה סכום שנתי קבוע או אחוז קבוע מתוך רווחי החברה בכל שנה. בחברות שבהן משולם סכום קבוע, פעמים רבות משולם הסכום גם אם בשנה מסוימת הרווחים השנתיים אינם מכסים את ההוצאה. דרך פעולה זו שולחת מסר כי החברה אופטימית בקשר לעסקים העתידיים ובכך מסייעת לחיזוק מעמד החברה בקרב המשקיעים.
[עריכה] אופן קבלת החלטה לחלוקת דיבידנד
סכום הדיבידנד נקבע בדרך שמתווה תקנון החברה: בהחלטה של דירקטוריון החברה, באספת בעלי המניות על פי המלצת הדירקטוריון, או בהליך אחר העונה לדרישות החוק. החלטה לחלוקת דיבידנד קובעת את סכום הדיבידנד שישולם עבור כל מניה של החברה לבעלי אותה מניה. בחברה שבה יותר מסוג אחד של מניות, עשוי להיקבע סכום דיבידנד שונה לכל סוג מניות, בהתחשב בזכויות של כל אחד מהסוגים. לאחר שהוכרז הסכום שיחולק, הדיבידנד הופך להיות חוב של החברה לבעלי מניותיה. החלטה לגבי חלוקת דיבידנד קובעת לרוב את מועד תשלום הדיבידנד.
[עריכה] אקס דיבידנד
כאשר מניה של חברה ציבורית מחליפה ידיים זמן קצר לפני חלוקת הדיבידנדים, המוכר ולא הקונה הוא הזכאי לדיבידנדים. בנקודה זו אומרים כי המניה נסחרת "אקס-דיבידנד", כלומר ללא הדיבידנד. כאשר מניה הופכת לאקס-דיבידנד, מחירה של המניה יורד בדרך כלל זמנית בגודל הדיבידנד. במיוחד הדברים אמורים בדיבידנד מיוחד.
[עריכה] השקעה מחדש של הדיבידנד
חברות רבות מציעות למשקיעיהן תוכניות להשקעה מחדש של הדיבידנדים. תוכניות אלו מאפשרות לבעלי המניות להשתמש בדיבידנד כדי לקנות באופן שיטתי כמויות קטנות של מניות ללא עמלה. תוכניות להשקעה מחדש זוכות לפופולריות רבה, בעיקר בארצות הברית אצל משקיעים לטווח ארוך שאינם זקוקים להכנסה כספית שוטפת מהמניות אותן הם מחזיקים.
[עריכה] חברות שאינן משלמות דיבידנד
חברות נמנעות לעיתים מלחלק דיבידנד בגלל אחת או כמה מהסיבות הבאות:
- הנהלת החברה ומועצת המנהלים מאמינים כי חשוב לחברה להשקיע מחדש את רווחיה האחרונים כדי לנצל הזדמנות עסקית על מנת לצמוח. התועלת בסופו של דבר למשקיעים תצמח מרווחים עתידיים מהשקעות אלו. טענה זו נכונה לפעמים, אך לא תמיד והמתנגדים לה טוענים כי הנהלת החברה צריכה להשאיר בידי המשקיעים את ההחלטה מה לעשות עם הרווחים ולא להכתיב להם השקעה מחודשת שהצלחתה מוטלת בספק.
- כאשר הדיבידנד מחולק, בעלי מניות במדינות רבות, ביניהם ארצות הברית, סובלים ממיסוי כפול על כספי הדיבידנד: החברה משלמת מס חברות לממשלה על הרווחים ובעלי המניות משלמים מס רווחי הון על הדיבידנד שקיבלו. לכן חברות רבות מעדיפות להשתמש בחלק הארי של רווחיהן לקנייה חוזרת של מניות או לרכישת חברות אחרות.
מיקרוסופט, כמו רוב חברות הטכנולוגיה העלית היא דוגמה לחברה אשר מבחינה היסטורית שילמה דיבידנד נמוך מאוד או לא שילמה בכלל. מאז יציאתה לבורסה בשנת 1986 ועד שנת 2003 לא שילמה דיבידנד כלל. במשך הזמן הזה צברה בקופתה למעלה מ-70 מיליארד דולר במזומן ועוררה עלייה את רוגזם של בעלי המניות אשר טענו כי לחברה אין צורך בעתודות מזומנים אסטרונומיות כדי לממן את פעילותה ולצמוח. הסיבה הרשמית לצבירת סכום כסף כה גדול הייתה,בין השאר על מנת ליצור רזרבה למטרות משפטיות. כאמור, מדיניות זו השתנתה מאז ומיקרוסופט מחזירה למשקיעיה כסף כיום בכל האופנים - דיבידנד מיוחד, דיבידנד רגיל וקנייה מחדש של מניות.
[עריכה] אסטרטגיות השקעה בשוק ההון המבוססות על דיבידנדים
מנהלי קרנות נאמנות, קרנות גידור ומשקיעים פרטיים בשוק ההון לוקחים בחשבון את מדיניות חלוקת הדיבידנדים של חברה לפני שהם מוסיפים את מנייתה לתיק ההשקעות שלהם.
מספר דוגמאות לשיטות השקעה המביאות בחשבון את הדיבידנד כפרמטר עיקרי לבחירת מניות:
- ישנם משקיעים סולידיים המסתפקים בתשואת הדיבידנד (כלומר סכום הדיבידנד השנתי למנייה מחולק לערך המניה) כתמורה להשקעתם ועל כן הם מחפשים מניות עם תשואת דיבידנד גבוהה. בישראל ובשווקים מתפתחים אפשר למצוא מניות עם תשואת דיבידנד של עד 10% אך בארצות הברית גם חצי מזה היא תשואה נאה.
- משקיעים אחרים מאמינים שמניות של חברות שמגדילות לאורך זמן את הדיבידנד הנומינלי שהן משלמות באופן עקבי תשגנה גם רווחי הון עדיפים. ההנחה היא שהשוק יתגמל חברות המתנהלות טוב לאורך זמן ומגדילות מעת לעת את הדיבידנד על ידי עלייה במחיר המניה.
[עריכה] מיסוי
ככלל, יחיד תושב ישראל המקבל דיבידנד מחברה ישראלית חייב במס בשיעור 25%. חברה תושבת ישראל אינה חייבת ככלל במס על דיבידנד שקיבלה מחברה ישראלית אחרת.
באוסטרליה וניו זילנד, חברות מעבירות גם "פטור מקרדיט" (franking credit) לבעלי המניות ביחד עם הדיבידנדים. פטור זה מייצג את המס המשולם על ידי החברה על רווחיו. דולר אחד של מס שמשולם על ידי החברה מייצר פטור מקרדיט אחד. חברות יכולות להעביר כל יחס של פטור עד למקסימום של כמות המחושבת על בסיס המס הנפוץ של החברה: עבור כל דולר של דיבידנד ששולם, הרמה המקסימלית של הפטור הוא שיעור המס חלקי (אחד פחות שיעור המס). בשיעור הנוכחי של 30%, 0.30 של קרדיט לכל 70 סנט של דיבידנד, או 42.857 סנט (בקירוב) לכל דולר של דיבידנד. בעלי המניות אשר יכולים להשתמש בפטור זה, מקזזים קרדיטים אלו כנגד חשבונות מס ההכנסה שלהם בשיעור של דולר לכל קרדיט, ועל ידי כך נמנע למעשה כפל מס על רווחי החברה. מערכת זו נקראת זקיפה לחובת דיבידנד (dividend imputation).
בנוסף, סוגים מסוימים של חברות להשקעות (כגון REIT בארצות הברית) מאפשרים לבעלי המניות להימנע באופן חלקי או מלא מתשלום כפל מס על הדיבידנד.
מעבר לשיטות אלה למניעת כפל מס, נהוג כיום בארצות הברית מס בשיעור נמוך יותר על דיבידנדים מאשר על רווחי הון. ההגיון מאחורי מדיניות מס שכזו הוא לעודד השקעה כלכלית לטווח ארוך ולמנוע השקעה ספקולטיבית לטווח קצר.
[עריכה] משמעויות נוספות
בארצות הברית, איגודי אשראי משתמשים במונח "דיבידנד" בהקשר לתשלומי הריבית אשר הם משלמים למפקידים. דיבידנדים אלו אינם דיבידנדים במובן הרגיל שלהם, ועל כן אין עליהם מס. איגודי אשראי קוראים להם דיבידנדים מפני שמבחינה טכנית, איגודי אשראי נמצאים בבעלותם של חבריהם, ותשלומי הריבית הם, על כן, תשלומים לבעלים.
