אלפרד היצ'קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלפרד ג'וזף היצ'קוק (13 באוגוסט 1899 - 29 באפריל 1980), במאי קולנוע בריטי. נחשב כאחד מגדולי הבמאים של הקולנוע בכל הזמנים. אמן סרטי המתח והאימה.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 יצירתו הקולנועית 3 יצירתו בטלוויזיה 4 עבודתו הייחודית עם שחקנים 4.1 הכוכבים 4.2 הכוכבות 5 פילמוגרפיה חלקית 5.1 בתקופה האנגלית: 5.2 בתקופת הוליווד: 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

אלפרד היצ'קוק נולד ברובע הדל של לונדון, ה"איסט סייד", בשנת 1899 להורים קתולים בעלי חנות מכולת, שדירת מגוריהם הדלה הייתה בצידה האחורי של החנות. בילדותו למד בקולג' ישועי בעל שגרת לימודים ומשמעת קשוחות ומחמירות. בשנת 1913, בהיותו בן 14 שנה, עזב היצ'קוק את לימודיו הפורמליים, פנה ללימודי ערב במקצועות טכניים שונים וגילה כשרון בשרטוט ובציור.

בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נתקבל היצ'קוק לעבודה בחברה ליצור מכשירי טלגרף וכבלי חשמל, שהייתה עמוסת עבודה עקב הדרישה למוצריה לצורכי לחימה. היצ'קוק גילה עניין רב בעבודתו. העובד השקט והמשקיע משך את תשומת לב הממונים עליו והוא הועבר למחלקת הפרסום של החברה, שבה מצא ביטוי לכשרון הציור שלו. למרות שהתחוללה מלחמה והיצ'קוק היה אז בגיל גיוס, לא גויס היצ'קוק לצבא מחמת עודף משקל ומשום שהיה מועסק בחברה התורמת למאמץ המלחמה.

בשנת 1920 קרא היצ'קוק בעיתון כי חברת סרטים אמריקאית עומדת לפתוח אולפן בלונדון והדבר שינה את מסלול חייו. היצ'קוק פנה לחברה והציג תיק עבודה של רישומים שהכין לסרט עתידי של החברה ונתקבל לעבודה. זו הייתה ראשית דרכו בעולם הקולנוע. תפקידו של היצ'קוק בחברה היה כמעצב כותרות לסרטים אילמים שהפיקה החברה. היצ'קוק גילה מסירות לתפקידו, והשתדל ללמוד את כל מה שקשור בקולנוע. כשנתקלו מנהלי האולפן והבמאים בקושי כלשהו במהלך ההסרטה, או כשנזקקו לסיוע בכתיבת סצינה או בעיצוב תלבושות ותפאורה, היו להיצ'קוק תמיד הצעות מבריקות לפתרון.

בשנת 1923 ניתנה להיצ'קוק ההזדמנות הראשונה לביים סרט, לאחר שנקרא להחליף את במאי הסרט האילם "ספר תמיד לאשתך", אשר סולק מהמשך הבימוי עקב חילוקי דעות עם המפיק. החברה שהפיקה את הסרט כללה בכותרות את שמו של המפיק בתור במאי הסרט, מבלי לציין את שמו של היצ'קוק, אך פרסמה כי הבמאי "קיבל סיוע מאחד מאנשי הצוות". מיד לאחר סיום צילומי סרט זה, נקרא היצ'קוק לביים סרט נוסף שעמד להיקרא "גברת פיבודי" או "מספר שלושה עשר", אלא שמחמת קשיי מימון לא הושלמה הסרטתו.

הסרט הראשון בבימויו המלא של היצ'קוק היה "גן התענוגות" משנת 1925, שהיה סרט אילם. מאז ועד לשנת 1929 ביים היצ'קוק מספר סרטים אילמים נוספים. סרטו המדבר הראשון היה "סחיטה" משנת 1929, שהיה גם סרט הקולנוע המדבר הראשון באנגליה. עד מהרה נתגלה כוחו הרב של היצ'קוק כבמאי סרטי מתח ואימה והוא התרכז בעיקר בז'אנר זה. במשך השנים שבין 1925 לבין 1939 ביים היצ'קוק 23 סרטים והוכר באנגליה כבמאי מוכשר של סרטי מתח, אך הביקורת האנגלית לא עמדה על מלוא כישוריו האומנותיים.

בשנת 1939 נעתר היצ'קוק להצעתו של המפיק ההוליוודי הידוע דייוויד או. סלזניק, מי שהפיק את "חלף עם הרוח", לעקור לארצות הברית וליצור בה. היצ'קוק, משום שהיה מאוכזב מכך שהביקורת האנגלית רואה בסרטיו משום בידור טוב בלבד ולא יצירות אמנות, וכן משום שקץ בדלות האמצעים הטכניים באנגליה, נעתר להזמנה. ב-1 במרץ 1939 הפליגו היצ'קוק, אשתו אלמה ובתו פטרישיה (שתופיע לימים בתפקידי משנה בסרטיו "פחד במה" מ-1949 ו"זרים ברכבת" משנת 1950), מאנגליה לארצות הברית על סיפון האנייה "קווין מרי". בהוליווד חי היצ'קוק ויצר עד ליום מותו, פרט לגיחה אחת קצרה לאנגליה, בשנת 1972 על מנת ליצור את הסרט "פרנזי".

בהגיעו להוליווד הטיל סלזניק על היצ'קוק לביים את הסרט "רֶבֶּקָה", על פי ספרה רב המכר של דפנה דה מוריאה. הסרט זכה להצלחה עצומה והוענק לו פרס האוסקר לשנת 1940 כסרט הטוב ביותר. מכאן ואילך הייתה דרכו של היצ'קוק סלולה בתעשיית הקולנוע האמריקאית והוא זכה להצלחה מסחרית ובינלאומית אך גם להכרה אומנותית (בה לא הצליח לזכות באנגליה). במרוצת השנים נתעוררו מחלוקות וסכסוכים בין היצ'קוק לסלזניק על רקע האופי האסרטיבי של שניהם ובשל התערבותו של סלזניק בצד האומנותי של התסריטים וההסרטה. בשנת 1947 נפרדו דרכיהם, ומאז ואילך הפיק היצ'קוק את סרטיו בעצמו באמצעות חברה שהקים.

בשנת 1972 שב היצ'קוק לאנגליה וביים את סרטו הלפני אחרון "פרנזי". סרטו האחרון היה "מזימות" משנת 1976. שם עברי זה הינו שם שנתנו מפיציו בישראל לסרט ששמו המקורי היה Family Plot (שם שיש לו כפל משמעות, גם "מזימה משפחתית" וגם "חלקת קבר משפחתית"). אף כי היה זה סרטו האחרון ואף שהיה כבר בן 77, לא נופל סרט זה מסרטיו האחרים, ונחשב לאחד מסרטיו הטובים.

היצ'קוק נפטר בשנת 1980, כשבשלבי תכנון היה עדיין סרט נוסף שהיה ברצונו להפיק ולביים.

[עריכה] יצירתו הקולנועית

סרטיו של היצ'קוק בתקופה האמריקאית שלו מפורסמים ומוערכים יותר מאשר אלה שמתקופתו האנגלית, זאת הן בשל התקדמותו האומנותית, הן מבחינת התקציבים והאמצעים שהיה יכול לגייס והן עקב הפרסום ואפשרויות ההפצה הגלובליות של סרטי הוליווד.

סימן היכר קבוע של היצ'קוק הוא הופעתו הקצרה (הנקראת בשפה קולנועית cameo), למשך מספר שניות ברקע של רוב סרטיו, כאדם מן הרחוב, ללא קשר לעלילה. בסרט "סירת ההצלה" (משנת 1944) אשר עלילתו מתרחשת כולה בסירת הצלה השטה בלב ים, מופיעה תמונתו של היצ'קוק בפרסומת לשומרי משקל, על עיתון שקורא אחד הגיבורים, על מנת לשמור על העיקרון של "הופעת האורח".

גדולתו של היצ'קוק כאמן מתבטאת בצד הפסיכולוגי של הגיבורים ושל העלילה, וכל זאת מבלי להזניח את הצד החזותי של הרקע והתפאורה היוצרים מציאות מיוחדת האופיינית לסרטיו ושימת דגש על שילוב האפקטים המוזיקליים בעלילה.

למרות שאחדים מסרטיו הם סרטי אימה, לא נתן היצ'קוק לעלילותיהם הסברים על טבעיים (רוחות רפאים, כישוף וכיוצא בזה), כמקובל בהרבה סרטים מז'אנר זה. התוכן בסרטיו תמיד ריאלי ורציונאלי ואף בסרטו "ורטיגו" מ-1958, הנחשב על ידי רבים לגדול בסרטיו ולאחד מסרטי המופת בתולדות הקולנוע, בו מובילה התעלומה הנפרשת בסרט לכוון של גלגול נשמות, הרי שפתרונה מתגלה לבסוף כמזימת רצח מתוחכמת.

מוטיב חוזר בסרטיו של היצ'קוק הוא האדם הנלכד ברשת של חשד או האשמת שווא, עד שמתבררת חפותו. כך הדבר ב-"39 מדרגות" מ-1935, ב"צעירים ותמימים" מ-1937, ב"חשד" מ-1941, ב"נאשם" מ-1957, ב"מזימות בינלאומיות" מ-1959 וב"פרנזי" מ-1972. יוצא דופן מבחינה זו הוא הסרט "צל של חשד" מ-1943, שבו מתלבטת גיבורת הסרט בחשד האם דודה האהוב הוא רוצח סידרתי, חשד שבסוף הסרט מתברר כי לא היה חשד שווא.

כמה מהסצינות שתשארנה חרותות בזיכרון לתמיד מסרטיו הן: בסרט "מזימות בינלאומיות" - ניסיון חיסול באמצעות מטוס ריסוס ומרדף בהר ראשמור על גבי פסלי הענק של נשיאי ארצות הברית; בסרט "ורטיגו" - הבלש שנתלה על קצות אצבעותיו על שולי גגו של גורד שחקים; בסרט "פסיכו" - הרצח במקלחת והדם המסתלסל בפתח הניקוז של האמבטיה. פריט דומם שיישאר חרות בזיכרון הוא בית המגורים של נורמן בייטס ואמו, על הגבעה שמעל למוטל ב"פסיכו".

איפיון נוסף שהיה להיצ'קוק הוא בדרך העבודה שלו. ניתן לראות בסרטיו שחשב על כל פרט קטן, ותכנן הכול לדקויות. סרטו "החבל" הוא סרט באורך מלא, אך מורכב משלושה שוטים בודדים! דבר שמצריך תכנון מדוייק מראש. ישנם כאלו שמספרים שהיצ'קוק תכנן את כל מראש, עד שלפעמים הוא לא הגיע ליום הצילומים. אלא כתב לכל אחד מאנשי הצוות (שחקנים, תאורנים, סאונדמנים, צלמים ועוד) כרטיסיות מדוייקות בהן פירט מה עליהם לעשות בכל שנייה ושנייה ביום הצילומים.

[עריכה] יצירתו בטלוויזיה

בשנת 1955, כשהיה היצ'קוק בתקופת שיא הצלחתו הקולנועית, הוא שוכנע על ידי רשתות הטלוויזיה לביים ולהשתתף בסדרת טלוויזיה, לה ישאיל את שמו ויקדים לכל פרק בה פתיחה וסיום אישית מצולמת. היצ'קוק נאות לכך בהתחשב ברווחים העצומים שהטלוויזיה יכולה הייתה להציע לו. הטלוויזיה מצדה נהנתה מהריטינג הרב ששמו של היצ'קוק הביא לה, שבצדו רווחי פרסומת אדירים. שידור הסדרה החל בשנת 1955 והיא נקראה בשם "אלפרד היצ'קוק מגיש", כשכל פרק בה הוא בן מחצית השעה.

להצלחת הסדרה תרמה נוכחותו האישית של היצ'קוק שהיה פותח וסוגר כל פרק, כאשר לקול מארש אבל הייתה דמותו משתלבת אל תוך קריקטורה מצוירת בגודל טבעי של צלליתו, ואז היה נושא את דברי הפתיחה והסגירה לאותו פרק, שהיו תמיד שנונים וסרקסטיים ובעלי מוסר השכל. בשנת 1962 הורחבה הסדרה לפרקים בני שעה שלמה והחלה להיקרא "שעתו של אלפרד היצ'קוק". במתכונת זו שודרה הסדרה עד לשנת 1964.

הסדרה זכתה לשיעור צפייה עצום בארצות הברית, אך בשל המתכונת הקצרה והפשטנית היא לא הייתה בגדר הישג אומנותי של היצ'קוק כדוגמת סרטי הקולנוע שלו.

[עריכה] עבודתו הייחודית עם שחקנים

התקציבים שעמדו לרשותו של היצ'קוק, החל מראשית דרכו בהוליווד, איפשרו לו לשתף בסרטיו את מיטב כוכבי הוליווד. שיטת ה"אולפנים" הייתה אז בשיאה, וחלק מהפרסום שלו זכו סרטי היצ'קוק היה בשל השחקנים שהסכימו להשתתף בהם. צידה האחר של גאונותו של היצ'קוק היה אופיו העריץ. הוא נהג בשחקניו (וגם בצוות ההסרטה) באורח מזלזל, היה נוהג למתוח אותם במתיחות שנועדו להפחיד או להביך אותם והעבידם קשות. הדבר לא הרתיע את שחקניו, הן משום הפרסום והתהילה שהביאה להם השתתפותם בסרטיו והן בזכות הישגי המשחק אליהם הגיעו תודות לבימויו.

מעניין לציין דווקא את תפיסת עולמו בכל הנוגע לתפקיד השחקנים בסרט. הוא טען שתפקידו של השחקן נגמר בשנייה שלוהק, ולמעשה הדבר שהשחקן מביא איתו הוא בעיקר נוכחתו הקולנועית או אישיותו הציבורית; את השאר השאיר למצלמה, למוזיקה ולחדר העריכה. לדוגמה, כאשר לקח את גרייס קלי לשחק בחלון אחורי, סרט שעסק בחרדת סירוס גברית, הרי שדמותה, יופיה וכמובן מעמדה הציבורי כאשה היפה ביותר באותה תקופה שירתו את סרטו טוב בהרבה ממשחקה בסרט (שלא היה רע).

[עריכה] הכוכבים

בין השחקנים הידועים שהשתתפו בסרטי היצ'קוק מצויים:

• לורנס אוליביה: "רבקה".
• קרי גרנט: "חשד", "הנודעת", "תיפסו את הגנב", "מזימות בינלאומיות".
• פול ניומן: "המסך הקרוע".
• גרגורי פק: "בכבלי השכחה", "משפט פאראדין".
• ג'יימס סטיוארט: "החבל", "חלון אחורי", "האיש שידע יותר מדי", "ורטיגו".
• שון קונרי: "מארני".
• אנתוני פרקינס: "פסיכו" בדמותו הבלתי נשכחת של נורמן בייטס.

[עריכה] הכוכבות

הדמות הנשית הנערצת על היצ'קוק, אותה חיפש בכל כוכבות סרטיו, הייתה דמות האישה הבלונדינית התמירה ודקת הגזרה. היצ'קוק לא העז לתרגם את האובססיה שלו למציאות חייו, הן מבחינת שמרנותו והן משום מראהו המגושם. את תסכולו פרק ביחס קשוח ומעליב לכוכבותיו והשתדל להביכן בלשון גסה ובבדיחות מפולפלות.

האידאל הנשי של היצ'קוק התגלם בדמותה של גרייס קלי (לימים נסיכת מונקו), שהיוותה את תפקיד האישה היפה, הסקסית, הבלונדינית ודקת גזרה. ככל שהלך היצ'קוק והזדקן, הרשה לעצמו להתייחס באופן חריף יותר לשחקניותיו, עד שטיפי הדרן ששיחקה בסרטים "מארני" ו "הציפורים" דיווחה על התעללות פיסית של ממש במהלך הצילומים, ועל פגיעות שנפגעה במהלך צילומי סצינות תקיפת הציפורים בסרט "הציפורים".

כוכבותיו:

• גרייס קלי "אליבי", "חלון אחורי", "תפסו את הגנב".
• ג'ולי אנדרוז: "המסך הקרוע".
• ג'ואן פונטיין: "רבקה", "חשד".
• קרול לומברד: "אדון וגברת סמית".
• דוריס דיי: "האיש שידע יותר מדי".
• אינגריד ברגמן: "הנודעת", "בכבלי השכחה".
• מרלן דיטריך: "פחד במה".
• אווה מרי סיינט: "מזימות בינלאומיות".
• ג'נט לי: "פסיכו".
• טיפי הדרן: "מארני", "הציפורים".

דמות שחרגה לכאורה מן הסטריאוטיפ הנשי של כוכבות היצ'קוק, הייתה דמותה של קים נובאק, שחקנית מלאת גזרה בעלת ניסיון לא רב וכישורי משחק לא מרשימים, ממנה הצליח היצ'קוק להפיק את דמותה הבלתי נשכחת של מדליין ב"ורטיגו". דמות שכאילו מרחפת בין המציאות לבין הדמיון וההזיה.

[עריכה] פילמוגרפיה חלקית

היצ'קוק ביים 53 סרטים במשך 51 שנה. בין סרטיו המפורסמים:

[עריכה] בתקופה האנגלית:

• 39 המדרגות (1935) - אדם חף מפשע מופלל ברצח שלא ביצע. מרדף לאורכה של סקוטלנד חושף את המזימה ומוציא את חפותו לאור. כבר בשלב מוקדם זה פיתח היצ'קוק את הכלים העלילתיים והדרמטיים שישמשו אותו בסרטיו המאוחרים יותר.
• סוכן חשאי (1936) - עלילותיו של אדם המגויס בניגוד לרצונו לשירות החשאי, ומצווה להרוג אדם אחר. בהשתתפות ג'ון גילגוד ופטר לורה.
• חבלה (1936) - בעלים של אולם קולנוע בלונדון מתגלה כסוכן זר.
• הגברת נעלמת (1938) - במהלך נסיעה ברכבת משווייץ בחזרה לאנגליה מגלה זוג צעיר כי שותפתו לתא הרכבת, גברת זקנה וחביבה, נעלמה לפתע. גם סרט זה היה הראשון להשתמש בטכסיסי עלילה שלאחר מכן ישתמש בהם היצ'קוק בסרטיו המאוחרים, כמו גם יוצרים רבים נוספים.

[עריכה] בתקופת הוליווד:

• רבקה (1940) - על פי ספרה הידוע של דפנה דה מוריאה. צעירה (ששמה אינו נזכר במשך כל מהלך הסרט) המתחתנת עם אלמן בן אצולה, וחיה בצילה של אשתו המתה. הסרט זכור במיוחד בשל הצילום האומנותי, האווירה הקודרת, ומשחקם של לורנס אוליבייה וג'ואן פונטיין בתפקידים הראשיים כבני הזוג וג'ודית אנדרסון בדמותה השטנית של המשרתת. מעל לכל מרחפת לאורך כל הסרט דמות שכבר אינה בין החיים, דמות אשתו המנוחה של הגבר, רבקה. היצ'קוק ניצל את כל האמצעים הטכניים שהעמידה הוליווד לרשותו, והתוצאה שומרת על איכותה במשך 65 שנים עד היום. רבים מחשיבים סרט זה לאחד מגדולי סרטיו של היצ'קוק.

• חשד (1941) - ג'ואן פונטיין הצעירה והעשירה נישאת לקרי גראנט השרמנטי, וחושדת כי הוא רוצה לרצוח אותה בשל כספה.

• בכבלי השכחה (1945) - מסתבר כי רופא חדש בבית חולים לחולי נפש (גרגורי פק) הינו מטורף בעצמו וחולה שכחה. סרט זה ידוע במיוחד בזכות סצינת החלום שעוצבה על ידי סלבדור דאלי בסגנון הסוריאליזם. כן תזכר בסרט הופעתו של השחקן מיכאל צ'כוב (אחינו של המחזאי אנטון צ'כוב) בדמות הפסיכאטר הזקן.

• הנודעת (1946) - אינגריד ברגמן היא סוכנת אמריקנית הנישאת לפעיל נאצי בריו דה ז'אנירו, ומתאהבת בסוכן המפעיל אותה.

• החבל (1948) - שני סטודנטים מתוחכמים החליטו לבצע את הרצח המושלם בעקבות הרצאה בנוגע ל'אומנות הרצח', בכדי להדגיש את עליונותם הם חונקים למוות חבר לספסל הלימודים מחביאים אותו בתוך תיבה דמויית שולחן ועורכים סעודה למשפחתו וקרוביו, כאשר האוכל ערוך על התיבה.

• זרים ברכבת (1951) - על פי תסריט שנכתב על ידי ריימונד צ'נדלר זהו סיפורו של כוכב טניס פרלי גריינג'ר הנפגש במקרה עם אדם ברכבת, ומסכם עמו בבדיחות הדעת שירצח את אביו אם הזר ירצח את גרושתו המטרידה אותו. מסתבר שהזר רוברט ווקר לקח את ההלצה ברצינות.

• חלון אחורי (1954) - מגדולי סרטיו של היצ'קוק. ג'יימס סטיוארט הוא צלם עיתונות ששבר את רגלו, ומבלה שעות מול החלון שבביתו. הוא מתחיל לצפות בשכניו, ומסיק כי אחד מהם ריימונד באר (שלימים גילם את דמותו של איירונסיד בסדרת הטלוויזיה הנודעת) רצח את אשתו.

• האיש שידע יותר מדי (1956) - מרדף בינלאומי אחר אנשים הזוממים לרצוח אישיות פוליטית במהלך קונצרט באלברט הול. ידוע בשל אתרי הצילום האקזוטיים. עם ג'יימס סטיוארט ודוריס דיי. גרסה זו היא השנייה שביים היצ'קוק, לאחר שאת הראשונה ביים באנגליה בשנת 1934.

• ורטיגו (1958) - אולי גדול סרטיו של היצ'קוק, ומגדולי הסרטים שנעשו אי פעם. סרט זה עוסק בבעיות של זהות, של תדמית, של אמת אל מול זיוף, והינו בעל עומק פסיכולוגי אליו ממעטים סרטים רבים להגיע. ג'יימס סטיוארט וקים נובאק בתפקידים הראשיים נותנים הופעה בלתי נשכחת.

• מזימות בינלאומיות (1959) - סרט הרפתקאות שבו קרי גראנט נמלט מחבורת מרגלים בראשות ג'יימס מייסון. כולל כמה סצינות שהפכו לקלאסיות בסוגן, כגון המרדף אחר גראנט באמצעות מטוס קל, או הטיפוס על הר ראשמור.

• פסיכו (1960) - סרט האימה הידוע בו אנתוני פרקינס משחק בעל מלון הרוצח את אורחיו, וביניהם ג'נט לי.

• הציפורים (1963) - מתקפת ציפורים על עיירה בלונג איילנד.

• מארני (1964) - מותחן פסיכולוגי על גנבת יהלומים. עם שון קונרי.

• המסך הקרוע (1966) - מותחן ריגול מתוחכם ומצליח המתרחש בתקופת המלחמה הקרה. עם ג'ולי אנדרוז ופול ניומן.

• פרנזי (1972) - שובו של היצ'קוק לבריטניה הניב סרט מותח ומרתק, הנחשב לאחד מסרטיו הטובים. העלילה היא עלילה היצ'קוקית טיפוסית בדבר אדם הנחשד כי הוא רוצח נשים סידרתי.

• מזימות (1976) - סרטו האחרון של היצ'קוק הוא מותחן העוסק בחילופי זהויות.

[עריכה] לקריאה נוספת

• זאב רב נוף מסך גדול. הוצאת כתר 1982.
• דונלד ספוטו היצ'קוק, צידה האפל של הגאונות. הוצאת דביר 1991.
• פרנסואה טריפו היצ'קוק/טריפו. הוצאת בבל-האוזן השלישית. 2004.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אלפרד היצ'קוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דן לחמן, היצ'קוק / טריפו