שירה אפית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה פולקלוריסטית, אשר מגולל סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס הן דוגמאות קלאסיות. כיום השימוש בסוגה קלאסית זו אינו נפוץ, אך המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה וארועים היסטורים רחבי היקף. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית, ודוגמה מובהקת לכך היא האיניאדה הרוֹמִית מאת המשורר וירגיליוס, שמחקה את הסגנון ואת הנושא של הומרוס.
גם במקרא ישנם קטעים אותם ניתן לזהות כשירה אפית כדוגמת שירת הים ושירת דבורה. לטענת הפרופ' משה דוד קאסוטו, דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב. להלן רשימה של שירות אפיות ידועות, בסדר כרונולוגי:
- המאה העשרים וחמש לפני הספירה: עלילות גילגמש (מיתולוגיה מסופוטמית)
- המאה התשע-עשרה לפני הספירה: הראמאיאנה (מיתולוגיה הודית)
- 1316 לפני הספירה: המאהאבהאראטה [הבהגאוואד גיטה היא חלק ממנה] (מיתולוגיה הודית)
- המאה השמינית לפני הספירה:
- האיליאדה מאת הומרוס (מיתולוגיה יוונית)
- האודיסיאה מאת הומרוס (מיתולוגיה יוונית)
- המאה הראשונה לפני הספירה: אַינֵאִיד מאת וירגיליוס (מיתולוגיה רומית)
- המאה התשיעית: ביאוולף (מיתולוגיה אנגלו-סקסונית)
- המאה העשירית: שאנאמה של פירדוסי
- המאה האחת-עשרה: שירת רולאן
- המאה השלוש-עשרה:
- אֵדָה (מיתולוגיה נורדית)
- שירת הניבלונג (מיתולוגיה גרמאנית)
- המאה הארבע-עשרה: הקומדיה האלוהית מאת דנטה
- 1516: אורלאנדו הזועם מאת לודוביקו אריוסטו
- 1596: מלכת הפיות מאת אדמונד ספנסר
- המאה השבע-עשרה: גן העדן האבוד מאת ג'ון מילטון
- המאה התשע-עשרה:
- דון ג'ואן מאת לורד ביירון (ג'ורג' גורדון)
- קלארל מאת הרמן מלוויל
- קאלוָאלה בעריכת אליאס לנרוט (מיתולוגיה פינית)
- המאה העשרים:
- בלדת הסוס הלבן מאת ג.ק. צ'סטרטון
- הקאנטוס מאת עזרא פאונד
[עריכה] ראו גם
קטגוריות: סוגות שיריות | ספרות | פולקלור
