פרשת מוחמד א-דורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוחמד א-דורה (בערבית: محمد الدرة), ילד פלסטיני בן 12, שהיה עם אביו בצומת נצרים שברצועת עזה, בדרך אל שוק המכוניות המשומשות, נקלע לתקרית ירי בין צה"ל לפלסטינים, ונורה למוות, ב־30 בספטמבר 2000, יומה השני של אינתיפאדת אל אקצה. מותו תועד על ידי צלם פלסטיני של הטלוויזיה הצרפתית France 2 בשם טלאל אבו רחמה. התמונות הקשות הסעירו את הרוחות והפכו את מוחמד א-דורה לסמל פלסטיני. נהג האמבולנס הראשון שהגיע לטפל במוחמד א-דורה ובאביו, נהרג גם הוא.

האירועים הקשים בצומת הציתו גל איבה וזעם בעולם הערבי, ותרמו בין השאר לשלהוב הרוחות וההסלמה בפריצת האינתיפאדה. מאוחר יותר החלו גורמים שונים - החל בצה"ל וכלה בכלי תקשורת בינלאומיים - להטיל ספק בגרסה של France 2 שהישראלים הרגו את הילד. בעוד שתחקיר צה"ל הסתפק בקביעה שא-דורה נהרג מאש פלסטינית ולא מאש כוחות צה"ל, תחקירים אחרים האשימו את צוות France 2 בביום התקרית, ואף בזיופה. מלחמת הגרסאות נמשכת עד היום, וקשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה מי גרם למותו של א-דורה, והאם מותו נגרם בשגגה או בזדון.

תוכן עניינים 1 התקרית 2 תגובות ראשוניות לאירוע 3 תחקיר צה"ל ותחקיר שחף-דוריאל 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] התקרית

הבהרה: תיאור ההתרחשות מבוסס על הצילומים והעדויות שסיפקו אנשי צוות France 2 ועל העדויות של אביו של מוחמד, ג'מאל. את סרט הוידאו ניתן לראות כאן, באדיבות אתר ה-BBC. מאוחר יותר, הועלו ספקות רבות בקשר לעדויות אלה ואמינותן. מטרת התיאור היא לתת את הרושם הראשוני של האירוע כפי שנתפש במצלמות ובדיווחים השונים בעיתונות.

מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל עזבו את ביתם בבוקר, על מנת ללכת לקנות מכונית. כאשר חזרו לביתם, חצו האב והבן את הרחוב הראשי במחנה הפליטים אל-בורייג', כאשר חילופי אש כבדים התפרצו בין חמושים פלסטינים לעמדת צה"ל הנמצאת בפינת צומת נצרים. מוחמד וג'מאל מצאו מחסה מאחורי חבית בטון מלאה, שקוטרה הוערך כ-70 ס"מ, ומאחוריה קיר לבנים נמוך.

כל האירוע התנהל במשך 45 דקות, כאשר 27 מהן צולמו. במהלך האירוע פגעו כדורים והשאירו חורים בקיר.

על פי ג'מאל א-דורה:

"הוא נשאר קרוב אליי, נצמד אלי מגבי בשעה שניסיתי לשמור אותו הרחק מהכדורים. אבל כדור אחד פגע ברגלו. התחלתי לצרוח ולבכות, וקיוויתי שהירי יעצור, אך ללא הועיל."

סרט טלוויזיה ערוך, שצילם צוות France 2, הראה את גמ'אל מנופף ביאוש, צועק "אל תירו!" אבל מוחמד לבסוף נפגע ממטח של ארבעה כדורים והתמוטט בזרועות אביו. בעת הירי המצלמה יצאה מזום ועשן נראה מלפניה. אחרי קול הירי, חזרה המצלמה להתמקד בשניים והראתה תמונה של הבן שוכב על רגלי אביו, שנראה בהלם - אך ללא כתמי דם. למרות זאת, דווח שגם ג'מאל נפגע קשה מהירי, ושרד הודות לניתוח חירום שנערך בירדן. כמו כן נטען שג'מאל סובל משיתוק קבע בזרועו הימנית.

ג'מאל אמר:

"זה היה הסיוט הגרוע ביותר בחיי... בני היה מבוהל, הוא התחנן בפני 'בשם אהבת האל, הגן עלי אבא'. אני לעולם לא אשכח מילים אלה."

נהג אמבולנס שניסה להגיע לשניים, נורה גם הוא ונהרג. נהג אמבולנס שני נפצע.

[עריכה] תגובות ראשוניות לאירוע

כתב רשת France 2 בישראל, שארל אנדרלין, שסיפק קריינות לצילומים של אבו רחמה, קבע שא-דורה נהרג בידי חיילים ישראלים. טענה זו התקבלה בימים הראשונים כעובדה, ועוררה זעם גדול בעולם הערבי. ב-30 באוקטובר פרסם ארגון זכויות האדם הפלסטיני Palestinian Center For Human Rights (או PCHR בקיצור) עדות בשבועה של אבו רחמה, שבה הוא טוען שא-דורה נורה למוות בכוונה ובדם קר על ידי החיילים הישראלים מעמדת צה"ל הסמוכה. [1] מאוחר יותר (2005) מסרה דוברת France 2 כריסטין דלוואן (Christine Delavennat) שאבו רחמה מכחיש שמסר הצהרה כזאת לארגון PCHR.‏ [2]

העדויות התומכות בכך שמותו של א-דורה נגרם מירי צה"ל מבוססות על הצילומים של אבו רחמה ועדותו שלו. החומר המצולם ששודר מכסה זמן קצר ביותר מהתקרית ואינו מראה מי ירה במוחמד א-דורה. אבו רחמה הצהיר בעדותו שבמשך 45 דקות נורתה אש חד צדדית מכיוון המוצב של חיילי צה"ל אל המקום בו הסתתרו א-דורה ואביו. כנגד עדות זו נטען כי ירי רצוף של 45 דקות היה אמור לקרוע את הילד ואביו לגזרים ולהפוך את הקיר שמאחוריהם לחצץ.

צלמים אחרים שפעלו באותו אזור באותו היום לא צילמו את מותו של א-דורה. מחלק מצילומיהם עולה כי כלי רכב נעו בסמוך אל א-דורה ואביו מבלי שנורו עליהם יריות.

המקום בצומת נצרים שבו נהרג א-דורה נהרס על ידי צה"ל זמן מה לאחר מכן, מה שהקשה על החקירה.

בסמוך לאירוע מסר צה"ל הודעות סותרות על נסיבותיו, כפי שמתארת שרה ליבוביץ-דר ב"הארץ":

ב-1 באוקטובר הוציא דובר צה"ל הודעה מעורפלת נוספת: "הפלסטינים עושים שימוש ציני בנשים ובילדים על ידי הבאתם למוקדי אלימות בשטחים. האירוע החל בירי חי ומכוון, השלכת חומרי נפץ ותבערה על ידי פלסטינים לעבר כוחות צה"ל והסתערות של מאות מתפרעים לעבר מאחזי צה"ל. במקום התפתחו חילופי אש כבדים והתמונה התמקדה רק בפגיעה בילד ובאביו שנקלעו לקו האש". בסוף ההודעה קובע דובר צה"ל ש"לא ניתן היה לזהות את מקור הירי".

ב-3 באוקטובר אמר האלוף משה יעלון, סגן הרמטכ"ל, שההערכה היא שהילד נהרג מאש כוחותינו, "אולם הדבר נעשה בשוגג". למחרת חיזק האלוף גיורא איילנד, ראש אגף מבצעים במטכ"ל, את גרסת יעלון. "ככל שאנחנו מבינים הילד נפגע מאש שלנו", הוא אמר. דובר צה"ל קבע שדברי האלוף איילנד הם גרסת צה"ל, אבל ב-10 בנובמבר חזר לגרסתו המקורית ואמר ל"במחנה" שאי אפשר להוכיח מי פגע בילד. "כפי שיש כאלה שטוענים שהוא נהרג מאש כוחותינו", אמר כתרי, "יש כאלה שמוכנים להישבע שהוא נורה על ידי אש צולבת פלסטינית, פרועה, לא מכוונת".

[עריכה] תחקיר צה"ל ותחקיר שחף-דוריאל

לאחר מכן ביצע אלוף פיקוד הדרום, יום טוב סמיה, תחקיר משלו, בעזרת צוות אזרחים, בהם הפיזיקאי נחום שחף והמהנדס יוסף דוריאל (שהודח באמצע התחקיר). בנוסף סייעו בתחקיר מומחים ממחלקת זיהוי פלילי (מז"פ) של משטרת ישראל. בין השאר ארגן סמיה שחזור של הירי, שבוצע בפני צוות הצילום של התוכנית "60 דקות". באמצעות הניתוח הבליסטי וצילומי הטלוויזיה הראה התחקיר כי בזווית שבה היה הילד לעומת מוצב צה"ל לא סביר שירי של צה"ל פגע בו.

בעוד שתחקיר צה"ל עצר בקביעה זו (שא-דורה נהרג מאש הפלסטינים ולא מאש צה"ל, ללא האשמות על כוונת זדון כלפי הפלסטינים או הצוות הצרפתי), התחקירים הפרטיים של שחף ודוריאל (שהמשיכו לבד, כל אחד לחוד) קבעו שמותו של א-דורה בוים למטרות תעמולה ובושל על ידי צוות הצילום הפלסטיני של France 2.

מסקנותיהם של דוריאל ושחף נתקלו בפקפוק. שחף, הידוע כאחד מתומכי תאוריית הקשר על רצח רבין, אף הביע דעתו בעבר כי קלטת רצח רבין ושיר השלום המוכתם בדם - זויפו. עם זאת, כלי תקשורת נוספים הצטרפו לתמיהות שהעלו השניים:

• הסרט "מי באמת הרג את מוחמד א-דורה?" של הבמאית אסתר שפירא ששודר ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD, תמך בטענה של השניים, וטען שא-דורה נורה במכוון בידי פלסטינים למטרות תעמולה [3].
• ביוני 2003 פרסם ג'יימס פאלוז בעיתון The Atlantic Monthly מאמר בשם Who Shot Mohammed al-Dura? ובו ציטט תמיהות מהתחקיר של שחף בנוגע לאמינות הגרסה הפלסטינית-צרפתית [4]. פאלוז מציג מספר רב של תהיות שנותרו ללא מענה

  "מדוע אין שום תצלום של הילד אחרי שנורה? מדוע נראה כאילו הוא זז על חיק אביו ולופת את עיניו בידו, אחרי שהוא כביכול מת? מדוע אחד מהשוטרים הפלסטינים מרכיב אוזנייה בסגנון השירות החשאי? מדוע פלסטיני אחר מנופף בידיו וצועק על האחרים, כאילו הוא מביים סצינה דרמטית? מדוע נראה כאילו ההלוויה - וזאת בהתבסס על אורך הצל שמטילות הדמויות - התרחשה לפני הזמן שבו נערכו חילופי האש? מדוע אין שום דם על חולצת האב אחרי הירי? מדוע ניתן לשמוע קול בסרט הוידאו, כנראה של צלם France 2 שצועק בערבית 'הילד מת' לפני שהוא נפגע מהכדורים? מדוע האמבולנסים מגיעים מיידית עבור כל אחד אחר אך לא עבור א-דורה?" [5]

• באוקטובר 2004 הקרינו אנשי France 2 את הסרט למספר עיתונאים צרפתיים בכירים, ביניהם: Denis Jeambar, Daniel Leconte and Luc Rosenzweig (האחרון היה עורך של "לה פיגרו" ובעל סוכנות הידיעות של מטולה). אחרי הצפייה בסרט פרסמו העיתונאים מאמרים בהם הם קובעים שמותו של א-דורה אכן בוים, והאשימו את אנשי צוות France 2, בייחוד שארל אנדרלין והצלם הפלסטיני אבו רחמה, בנטילת חלק באירוע וברקימת מסכת שקרים [6]. צוות France 2 כתב מאמר נגד ובו הכחיש את הטענות, וחילופי המאמרים בהם אחד מאשים את השני, נמשכו גם אל תוך 2005. כמו כן התקיים נסיון של הרשת הצרפתית לתבוע דיבה מספר אתרי אינטרנט קטנים שרמזו כי הרשת לא התנהגה בצורה אתית. אך לא ניתן היה לאתר את בעלי האתרים.
• ב-15 בפברואר 2005 הבהירו 2 מהמתווכחים את עמדותיהם: לקונט גרס שהילד אכן נורה למוות, אך טען שהירי נעשה בידי הפלסטינים ולא מעמדת צה"ל. כמו כן טען שהצלם הפלסטיני אבו רחמה חזר בו מהצהרתו שא-דורה נורה על ידי חיילי צה"ל בדם קר. מנגד, דובר של צוות France 2 מסר שאבו רחמה לא חזר בו מהצהרתו, אלא מעולם לא טען טענה כזאת ושארגון זכויות האדם הפלסטיני PCHR זייף הצהרה בשמו [7].
• ב-8 בדצמבר 2005 התייחס ראש המועצה לבטחון לאומי האלוף במיל' גיורא איילנד שממצאים שהציג בפניו הפיזיקאי נחום שחף, ואמר ש"אצלי הוא עורר מספיק ספק שאולי הוא צודק", אך לא שלל את האפשרויות שהוא נהרג על ידי הפלסטינים או על ידי חיילי צה"ל [8]. נגד נחום שחף נטען מנגד כי הוא ידוע כאחד מתומכי תאוריית הקשר על רצח רבין ואף הביע דעתו בעבר כי קלטת רצח רבין ושיר השלום המוכתם בדם - זויפו.

ב2006 הייתה התפתחות נוספת בפרשה. בעקבות מכתב של אהרון האופטמן לעיתון הארץ בנובמבר 2000 (בתגובה לכתבה של ענת ציגלמן), שבו ביקר את מקצועיות התחקיר של דוריאל, נתבע האופטמן על ידי דוריאל בתביעת דיבה. ב-14 במאי 2006 דחה בית משפט השלום בתל אביב את התביעה וקבע שהחקירה של דוריאל הייתה שטחית, בלתי מקצועית, ולא מדעית. "חמור מכך", ציין בית המשפט, דוריאל "הגיע מצויד בדעה מוקדמת" ולכן חקירתו הייתה "בלתי אובייקטיבית וגרמה נזק לישראל". עד היום אין הסכמה בקרב הציבור בארץ ובעולם לגבי השאלה מי ירה בילד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• וידאו של התקרית, באתר BBC, בפורמט Real Media
• הצהרתו של אבו רחמה, באתר PCHR המרכז הפלסטיני לזכויות אדם
• תחקיר צה"ל, דיווח באתר YNET
• הטיוטה השנייה: א-דורה "לפי מקורות פלסטיניים", סרט וידאו בן 13:52 דקות, הטוען שירי ישראלי לא הרג את מוחמד א-דורה ושמותו של הילד בוים על ידי הצלם טלאל אבו רחמה. הסרט כולל תצלומים נוספים מהתקרית.
• אתר המתבסס על התחקיר של דוריאל ושחף
• מי ירה במוחמד א-דורה?, מאמר של James Fallows מעיתון The Atlantic Monthly (כאן: עותק נוסף)
• עלילת דם פלסטינית-צרפתית - מתוך העיתון "מקור ראשון".
• לא רלוונטי - התייחסות האתר "לא רלוונטי" למכתב השרשרת שטוען שמותו של מוחמד א-דורה היה הצגה מבויימת.
• "יתכן שמוחמד א-דורה חי", אתר NRG מעריב, 8.12.2005
• "חקירת מות מוחמד א-דורה עדיין בכותרות", 21.5.2006, אתר YNET - בית המשפט מבקר את תחקיר דוריאל.
• פרשת א-דורה כתרחיש מוצא, ישראל פלדה, לאתר אומדיה