פיאודליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיאודליזם (Feudalism) מלשון פיאודם - הפקד , ובמקרה זה- הפקד של נחלה או אדמה, הוא סוג של החזקת קרקעות שהיה נהוג במערב אירופה ובמרכזה בימי הביניים; ממנו נוצר הכינוי למשטר חברתי/כלכלי של חלוקה לשני מעמדות: בני אצולה וצמיתים (אריסים). המונח "פיאודליזם" נטבע בדיעבד, במאה ה-18, והוחל גם על מערכות חברתיות-פוליטיות דומות במקומות אחרים, כמו סין ויפן.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הפיאודליזם
למעמד הראשון השתייכו אנשים חופשיים שקיימו יחסי אדון-וסאל זה כלפי זה, במעין פירמידה הירארכית שבראשה עמד הריבון (קיסר, מלך, אפיפיור), במערכת של התחייבויות וזכויות הדדיות. הווסאל התחייב לשמור אמונים לאדונו (ולמי שאדונו שירת כווסאל) בהגשת עצה ועזרה, בשרות צבאי ובכל הכרוך בהגנה על חייו ועל חיי משפחתו ורכושו. ואילו האדון התייחס לווסאל כאל בן משפחתו שהוא חייב בפרנסתו. זאת עשה באמצעות החזקתו בחצרו או במצודתו, או באמצעות הענקת חלקת קרקע שהכנסותיה היו שייכות לווסאל. הקרקע נחשבה לקניין האדון, ולא הועברה לרשות הווסאל אלא באישורו. יחסים אלה קיבלו בדרך-כלל גושפנקה רשמית בטקס מיוחד, שבמהלכו כרע הווסאל ברך בפני אדונו, הניח את ידיו בין ידי אדונו, ונשבע לו את שבועת האמונים; לעתים נחתם הטקס בנשיקה. לטקס זה היו לרוב משמעויות דתיות והיה מגובה על-ידי הכנסייה.
הצמיתים, להבדיל מהווסאלים שיכלו לבחור להם את אדונם, היו צמודים לבעל האחוזה מלידתם. הם היו נתונים לסמכותו מבחינה משפטית וכלכלית, וכל יציאה מתחום האחוזה הייתה מותנית באישורו. האדמה שעיבדו לא הייתה שייכת להם, ורוב הכנסותיה הועברו לאדון כמס, אך האציל לא ניהל ישירות את עבודתם אלא הוגבל להשלטת חוק, סדר, וניהול יחסי החוץ של האחוזה. האחוזה הפיאודלית תיפקדה ככפר חקלאי, שבו לכל משפחה חלקת אדמה אותה היא עיבדה.
מבחינה דמוגרפית, כל האוכלוסייה הפיאודלית הייתה כפרית. בתוך גבולות הכפר חולקו האדמות באופן קבוע ובלתי ניתן לשינוי, מלבד במקרי חלוקה בין יורשים או קטיעת שושלת משפחתית. צורת היישוב הכפרית גורמת לכך שהאדמה הייתה הגורם המרכזי בהסכם הפיאודלי. כל משפחה, משפחת איכרים או אצולה, מוגדרת על ידי האדמות אותן היא החזיקה. האדמה, שהשימוש בה אינו ניתן להעברה בין משפחות, הייתה חלק בלתי נפרד מהמשפחה.
ההסכם הפיאודלי עובר בירושה, ומשרת הן את האדון והן את הווסל, כיוון שהם משלימים זה את צרכיו של זה, והוא מגובה הן בקביעתו כהסכם דתי והן בקשר המשפחתי הקיים בין האדון לווסל. כך משמר הפיאודליזם חברה יציבה ומאורגנת, על בסיס הסכמי תמיכה הדדית. בהסכם הפיאודלי אין ניידות בין המעמדות, אף לא באופן פוטנציאלי, מלבד נישואים (שלעולם יורידו את בעל המעמד הגבוה ולא יעלו את הנמוך).
מכיוון שהשיטה הפיאודלית מתבססת על חקלאות כענף ייצור מרכזי, כל אחוזה הייתה מסוגלת לקיים את רוב צרכיה, ועל כן הפיאודליזם חילק את החברה למשקים אוטארקיים רבים. הצרכים שלא היו מסופקים ישירות על-ידי האחוזה, סופקו באמצעות העברת משאבים ומאמצים בין אחוזות שונות שבאחריות אותו אדון. כתוצאה מכך שכל יחידה הייתה אוטארקית, לשלטון המרכזי (האצולה הגבוהה) הייתה השפעה צרה יחסית על עיצוב החיים, וניתנה משמעות רבה לשלטון המקומי. בשל כך נחשבת לעתים השיטה הפיאודלית לשיטה בה אין חוק מאורגן אלא מאבק אנארכי.
בין האצולה לצמיתים התפתח מעמד נוסף - האבירים. לרוב היו אלה בניהם הצעירים של אצילים, שלא ירשו את התואר ואת הנחלה. היו אלה מעין וסאלים חסרי קרקע, לוחמים על פי רוב בשירותו של אציל.
הפיאודליזם נבע מהתפוררות המסגרות השלטוניות הגדולות והריכוזיות של העת העתיקה (ובעיקרן האימפריות) ומהיווצרות מצב של חוסר ביטחון בהעדר שלטון ריכוזי. מצב זה גרם למעבר מכלכלה המבוססת על העיר וכלכלה חופשית, שרווחה באימפריה הרומית, לכלכלה חקלאית של יחידה אוטרקית. מעבר זה לווה בעלייתם של אנשים בעלי כוח לעמדות מנהליות ומשפטיות, שהיו עד אז בידי השלטון המרכזי.
[עריכה] הטירה הפיאודלית
- ערך מורחב – טירה (מבצר)
[עריכה] אמצעי ההגנה
הטירה הייתה מוקמת בדרך כלל על הר גבוה, כדי שהגישה אליה תהיה קשה לאויב. אך יש מקרים שהטירה ממוקמת בהצטלבות דרכי מסחר או ליד גשרים לצורך גביית מיסים מעוברי אורח.
מסביב לטירה הייתה חומה חיצונית רחבה להגנה על בתי המשרתים. מעל פני החומה בולטים מגדלים ובהם חרכי ירי לקשתים. מחסום נוסף מפני חדירת אויב הוא גשר נייד מטלטל. מסביב לחומות הפנימיות הייתה בדרך כלל תעלת מגן (חפיר) ומחסומי הגנה. לאורך החומה ניצבו זקיפים המשקיפים על השטח.
[עריכה] המצודה
המצודה – זהו המבנה הפנימי בטירה, הכולל מספר צריחים וקירות עבים במיוחד. המצודה היוותה את החלק החשוב ביותר בטירה הפיאודלית. אם פרץ האויב את כל אמצעי ההגנה של הטירה, המתגוררים בטירה,יכלו להתבצר במצודה, שאליה היה קשה מאוד לפרוץ וממנה יכלו האנשים להימלט. בעזרת דרך סתרים בתוך המצודה היו חדרי המגורים של אדון הטירה ובני משפחתו.
[עריכה] החצר
בחצר היו מבנים שונים כגון: מאפייה, בית מטבחיים, לולי עופות, אורוות, רפתות, מחסני כלים, בית מלאכה להתקנת כלים, אסמי תבואה, כנסיה, מטבח ונפחייה. למבנים אלו היו באים כל אנשי הכפר לצורכיהם השונים. גם בעת מלחמה היו באים האנשים להתבצר בטירה. בחצר הייתה אספקה שהספיקה לזמן רב במקרה של מצור.
[עריכה] מגדל הכלא
בחלק מהטירות היה מגדל או מרתף שבו כולאים את האויבים וגם את הצמיתים, שלא שילמו בזמן את המיסים לאדוניהם. תאי הכלא צרים וחשוכים ונכלאים בהם גם עוברי אורח שניסו להשתמט ממס המעבר. ליד הצינוק נמצאים חדרי העינויים שבהם מענים את השבויים כדי לסחוט ידיעות על האויב.
