נבל הכרמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נבל הכרמלי הוא דמות תנ"כית. אדם עשיר ובעלה הראשון של אביגיל. עליו נכתב "והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי" (צאצא של כלב בן יפונה) (שמואל א', כה', ג'). מקום מושבו בעיר "מעון", המרוחקת כ-10 קילומטרים מחברון של ימינו.

כאשר שלח אליו דוד את נעריו, שיבקשו ממנו מעט אוכל כשכר טרחה על שאנשיו שמרו על שדותיו וצאנו מפני שודדים וגנבים, ומפני בזיזה של הרכוש בידי פלשתים, הוא שילח אותם מעליו במלים :

"מי דויד, ומי בן-ישי; היום רבו עבדים המתפרצים, איש מפני אדוניו. ולקחתי את-לחמי ואת-מימיי ואת טבחתי, אשר טבחתי לגוזזיי ונתתי לאנשים, אשר לא ידעתי אי מזה המה".

דוד שהתכעס עקב כפיות הטובה, החליט בתגובה להרוג את נבל ובני ביתו, ועלה עם 400 מאנשיו לבית נבל. לאחר תחינות אביגיל ותשורתה הנכבדה לדוד, הסכים דוד שלא להגיב על כפיות הטובה של נבל, וחזר לאחור. לאחר שאביגיל מספרת לנבל על כך שנתנה לדוד מתנות רבות "אוחזו השבץ", ולאחר עשרה ימים הוא נפטר, ואביגיל נישאה לדוד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שמואל א' פרק כה' - סיפור נבל הכרמלי.
• נבל הכרמלי, באנציקלופדיה של מקראגשר