מרסל פרוסט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולנטן-לואי-ז'ורז'-אז'ן-מרסל פרוסט (10 ביולי 1871 – 18 בנובמבר 1922) היה אינטלקטואל, סופר ומבקר צרפתי, הידוע ביותר כמחברו של הספר "בעקבות הזמן האבוד" (בצרפתית: À la recherche du temps perdu).
[עריכה] ביוגרפיה
פרוסט נולד באוטוויל, אז ממש מחוץ לפריז, ב-1871, בנו של אשיל אדריאן פרוסט, רופא מפורסם ואפידמיולוג. אמו, ז'אן קלמנס וייל הייתה יהודיה; אביו היה קתולי. הוא גודל בתרבות קתולית. בשנות ילדותו, בילה פרוסט בכל קיץ בכפר אילייר. אלמנטים של אוטוויל ואילייר ימצאו אחר כך ב"תולדות הזמן האבוד" כ"קומברה". הכפר נקרא מחדש אילייר-קומברה לכבודו, בחגיגות יובל המאה לפרוסט.
בגיל 9, הוא קיבל את התקף האסתמה הראשון שלו, שכמעט והרג אותו. מאז והלאה, החלה בריאותו להדרדר, והוא היה רגיש מאוד לאור ולרעש. הוא בילה את רוב חייו לאחר מות אמו ב-1906 במיטה בדירתו בפריז בשל האסתמה ועורו וקיבתו הרגישים. מסעות רפואיים שלו, בתקופה מוקדמת יותר, לאתרי נופש לחוף הים, בדרך כלל לקאבורג, העניקו מהשראתם לעיירה הבדיונית באלבק באחד מהרומנים שלו.
היצירה העיקרית שלו היא "בעקבות הזמן האבוד" (או, בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד"). פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו. ב"ז'אן סאנטיי", פרוסט מתאר את הפורטרט שלו בידי הצייר אנטוניו דה לה גאנדרה אותו הוא העריך מאד.
"בעקבות הזמן האבוד" הוא ללא ספק אחד מהישגים הגדולים של הספרות המערבית הבדיונית. מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הִנו, בעצם, הזיכרון האנושי, בו הכול נשמר, מתעבד ומתפרש.
החזון הרב גוני של פרוסט הוא מרתק. הוא היה סאטיריקן ואנליסט דקדקן בעל התבוננות מעמיקה, תיאורטיקן של האהבה, חוקר של הנואנסים של המיניות האנושית, וסופר נבון ואתי. הוא יצר יותר מארבעים דמויות בלתי נשכחות שימשיכו להתקיים בהכרה הספרותית העולמית. מעל לכל, המסר המרכזי של פרוסט הוא חיוב החיים. בניגוד לדעה שהושמעה מפי כמה מבקרים, יצירתו הגדולה של פרוסט מלמדת כי לא ניתן למצוא את מטרתם של החיים במוצרים אמנותיים: החיים אינם מוגשמים כאשר ציור או רומן מושלמים, אלא כאשר הופכים את מהלך החיים היומיומיים למשהו "אמנותי" או בוגר רוחנית ונבון.
יצירתו של פרוסט מראה על השפעה רבה של טולסטוי, אותה ניתן לראות בדעות שהוא מביע על אמנות, החלק מהדרכים שבהם הוא מציג פסיכולוגיה ואינטראקציות חברתיות, ובאפיזודות מסוימות כמו הנסיעה לונציה (ראה "אנה קרנינה" של טולסטוי). כמו כן, פרוסט פעמים רבות מושווה לסופר הגרמני תומאס מאן. מבחינת סגנון כתיבה, פרוסט אהב את יצירותיו של ג'ון ראסקין, ותירגם אותם לצרפתית; הוא קרא את האוטוביוגרפיה של רוסקין, "פראטיריה", כל כך הרבה פעמים שהוא כמעט ידע אותה בעל פה. הוא גם טען שב"בעקבות הזמן האבוד" הוא ניסה לגלם בצרפתית את "סיפורי אלף לילה ולילה".
הומוסקסואליות הוא נושא מרכזי אצלו, במיוחד ב"הצד של בית גרמאנט" ( Le côté de Guermantes ) והספרים שאחריו. פרוסט עצמו היה הומוסקסואל, והיה לו רומן ארוך עם הפסנתרן והמלחין רֵינלדו האן.
פרוסט מת ב-1922 וקבור בבית הקברות פר לשז בפריז.
אלכסנדר וולקוט אמר, "לקרוא פרוסט זה כמו להתרחץ במים המלוכלכים של מישהו אחר".
ספרו של אלן דה בוטון, "איך פרוסט יכול לשנות את חייך", פורסם ב-1997.
[עריכה] ספריו של מרסל פרוסט בעברית
- אלברטין איננה, רומן, תרגמה אביבה ברק, הקיבוץ המאוחד, 1990
- בעקבות הזמן האבוד, תרגמה הלית ישורון, ארבעה חלקים, הקיבוץ המאוחד, 1992 עד 2002
- בעקבות הזמן האבוד, תרגם ישראל זמורה, מחברות לספרות, 1987
- סדום ועמורה, תרגם יותם ראובני, תל אביב, נמרוד, 2002
- על הקריאה, מסה, תרגמה ארזה טיר-אפלרויט, כרמל, ירושלים, 2003
- תענוגות וימים, תרגם יורם ברונובסקי, מעריב, תל אביב, 1979
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרסל פרוסט |
