מחנה עבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במחנות של הנאצים. לערך העוסק במחנות העבודה ברוסיה הסובייטית, ראו גולאג.

מחנה עבודה - שם כולל למחנות שהקימו הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי של אדולף אייכמן.

במחנות נכלאו יהודים, צוענים, מתנגדי המשטר, הומוסקסואלים ושבויי מלחמה. מבין כל אלה זכו היהודים ליחס הנוקשה ביותר. היהודים, היוו את רובו הגדול של ציבור האסירים במחנות, אשר נבנו בכל רחבי אירופה. היהודים גם זכו ליחס המשפיל והגרוע ביותר. הם הובאו למחנות העבודה כאחד השלבים לפני חיסולם, והועבדו שם בעבודות פרך קשות מבוקר עד ערב, בתנאים של רעב, מחלות, דחיסות וזוהמה.
במחנות הועבדו האסירים ביצירת כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, סלילת כבישים וכד'.
למעשה מחנות העבודה היו ניצול ציני של האסירים שנתפסו על ידי הנאצים כ"אוכלוסיות אותם יש להכחיד", רובם הגדול של האסירים (למעט השבויים הזרים) יועדו להשמדה מאוחר יותר במחנות המוות. הגרמנים ניצלו את כח הידיים העובדות, בעת מלחמה, וגם חסכו באמצעי ההרג בשל אחוז התמותה הגבוהה במחנות העבודה.
הרעב, חוסר ההיגיינה המוחלט (במחנות לא היו מקלחות או מים זורמים), העבודה הקשה והארוכה, החוסר בשינה, מניעה של תרופות, פגיעה מתמדת בחוסן המנטלי שהובילה בסופו של דבר ליצירתם של פראי אדם, כל אלו יצרו מציאות מפלצתית, של שלדי אדם, קפואים וחולים, שבורים מנטלית שמועסקים בעבודות פיזיות קשות.
המחנות נפתחו עם בוא השחרור של בעלות הברית, הזוועה שנתגלתה על ידי העולם הייתה נוראית, העולם ידע, תושבי אירופה הכבושה ידעו, אך הם העדיפו לחיות את חייהם ולשתוק.