בוקרשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בוקרשט
Bucureşti

סמל בוקרשט
שטח  - עירוני  - סה"כ  - מים	228 ק"מ2 1,521 ק"מ2 ? ק"מ2
אוכלוסייה  - סה"כ (2002)  - צפיפות אוכלוסין	2,354,510 1,548/ק"מ2
ראש העיר	אדריאן וידאנו (Adriean Videanu)
אזור זמן	GMT+2
קו רוחב קו אורך	44° 25' צ; 26° 06'מז

בוקרשט (רומנית: Bucureşti; אלפבית פונטי בינלאומי: /bu.ku'reʃtʲ/, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ) היא עיר הבירה והמרכז הכלכלי והתעשייתי של רומניה, השוכנת על נהר הדמבוביצה (Dâmboviţa).

תוכן עניינים 1 גאוגרפיה 2 היסטוריה 3 יהודי בוקרשט 3.1 הסכמים וחוזים שנחתמו בבוקרשט 4 אוכלוסייה 5 כלכלה 6 תחבורה 6.1 הרכבת התחתית של בוקרשט 6.1.1 קוים 6.1.2 פיתוח עתידי 6.2 RATB - התחבורה העירונית 6.3 מוניות 6.4 רכבות CFR 6.5 הגעה ועזיבה 6.5.1 באוויר 6.5.2 ברכבת 7 אתרים 7.1 ארמון הפרלמנט 7.2 מוזיאון הכפר 7.3 קשת הנצחון 7.4 גן צ'ישמיגיו 7.5 מוזיאון האומנות הלאומי 7.6 מוזיאון האיכר הרומני 7.7 אתרים נוספים ראויים לציון 8 קניות 8.1 חפצי נוי אתניים 9 חינוך 10 קישורים חיצוניים 10.1 אתרים רשמיים 10.2 מדריכי טיולים

[עריכה] גאוגרפיה

העיר שוכנת לאורך פלג קטן של הדמבוויצה בשם קולנתיה. את העיר חוצים מספר אגמים, שהחשובים שבהם הם אגם פלוראסקה, טאי וקולנתיה. במרכז העיר ישנו גן ובו אגם מלאכותי - גן צ'ישמיג'יו Cişmigiu. העיר מוקפת גנים ופארקים.

השטח הכולל של העיר הוא 226 קמ"ר, והיא מחולקת לשישה חלקים אדמיניסטרטיביים.

עד לאחרונה, האזורים סביב העיר היו חקלאיים בעיקר, אך לאחר שנת 1989, הוחל בהקמת פרברים סביב בוקרשט, במחוז אילפוב.

[עריכה] היסטוריה

לפי האגדה, בוקרשט נוסדה על ידי רועה בשם בוקור, גרסה אחר, סבירה יותר, היא שהעיר נוסדה על ידי מירצ'אה הזקן במאה ה-14 לאחר שניצח את התורכים ("בוקוריה" ברומנית פירושו "שמחה", ועל כן העיר מכונה גם "עיר השמחה").

כמו רוב הערים העתיקות ברומניה, הקמתה מיוחסת גם לנסיך הוולאכי הראשון, ראדו נגרו (1290-1314). היסטוריונים מודרניים חושבים שהעיר הייתה בתחילה מבצר, שהוקם על חורובתיהם של התיישבויות דאקו-רומניות, ואז שימש כדי לשלוט על הדרכים לטארגובישטה, שהייתה בירת מונטניה.

בוקרשט מוזכרת לראשונה בשמה הנוכחי כמקום מושבו בשנת 1459 של הנסיך הוולאכי ולאד צפש ("ולאד המשפד"). עד מהרה הפכה העיר למשכן-הקיץ של חצר המלוכה. בשנת 1595 נשרפה העיר על ידי הטורקים; אך לאחר שיקומה היא המשיכה לגדול ולשגשג עד שבשנת 1698 הנסיך קונסטנטין ברנקובאנו בחר אותה להיות בירתו ולבירת המחוזות המאוחדים של מונטניה ומולדובה החל בפברואר 1859 (שהפכו לרומניה בדצמבר 1861, למרות שהיו תחת שלטון עותמני).

לאורך המאה ה-18, הבעלות על בוקרשט הייתה במחלוקת בין הטורקים, האוסטרים והרוסים. בשנת 1812 העניקה העיר את שמה להסכם לפיו בסרביה וכשליש ממולדובה נמסרו לרוסיה. במלחמה של שנת 1828, נכבשה העיר על ידי הרוסים, שמסרו אותה לידי נסיך מונטניה בשנה שלאחר מכן. מרד נגד הנסיך ביבסקו בשנת 1848 גרם להתערבות טורקית ורוסית, והעיר הוחזקה שוב על ידי חיילים רוסים בשנים 1853-1854. לאחר עזיבתם השתלט חיל מצב אוסטרי על העיר ונשאר בה עד מרץ 1857. בשנת 1858 הקונגרס הבינלאומי לארגון הנסיכויות לאורך הדנובה נערך בעיר; וכשהוכרז על האיחוד של מונטניה ומולדובה, הפכה בוקרשט לבירת רומניה. אלכסנדרו יואן קוזה, השליט הראשון של הפרובינציות המאוחדות, הודח מכיסאו במהלך התקוממות בבוקרשט בשנת 1866.

במחצית השנייה של המאה ה-19, אוכלוסיית העיר צמחה באופן משמעותי. הארכיטקטורה הראוותנית והתרבות הקוסמופוליטית של אותה תקופה העניקו לעיר את הכינוי "פריז של המזרח" (או "פריז הקטנה" - "Micul Paris"), כששדרת הניצחון (Calea Victoriei) מתפקדת כ"שאנז אליזה" או "השדרה החמישית". אך הפער החברתי בין העניים והעשירים תואר על ידי פרדיננד לסאל כ"בליל פראי".

ב-6 בדצמבר 1916 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני, והבירה הועברה ליאשי, אך העיר שוחררה בנובמבר 1918 והפכה לבירת ממלכת רומניה המאוחדת.

בוקרשט ספגה אבדות רבות במהלך מלחמת העולם השנייה כתוצאה מהפצצות בריטיות ואמריקאים|אמריקאיות]]. ב-8 בנובמבר 1945, יום המלך, הקומוניסטים דיכאו עצרות פרו-מלוכניות.

בתקופת שלטונו של ניקולאי צ'אושסקו, נהרס רוב השטח ההיסטורי של העיר, כולל כנסיות עתיקות, והוחלף בבניינים הסוציאליסטים הגרנדיוזים של הסנטרו סיביק, בולט במיוחד ארמון הפרלמנט. בעיר נשארו מספר אזורים היסטוריים, אך רבים סבורים שכיום איבדה בוקרשט את מעמדה כ"פריז של המזרח".

לאחר שנת 2000, בעקבות ה"בום" הכלכלי של רומניה, העיר עברה מודרניזציה ואזורים היסטוריים רבים שוקמו לתפארתם הקודמת.

[עריכה] יהודי בוקרשט

היהודים הראשונים הגיעו לבוקרשט מהאימפריה העותמנית בסוף המאה ה-15, בעיקר לאחר גירוש ספרד. במהלך המאה ה-17 הגיעו אליה גם יהודים מפולין ובשנת 1894 היו בבוקרשט 43,000 יהודים. בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות ורדיפה שלטונית (ראה ערכים מורחבים מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט והרומניזציה), בעיקר בשתי השכונות היהודיות, "וקרשטי" ו"דודשטי". בשנת 1956 נותרו בבוקרשט 43,000. במהלך השנים, יהודי בוקרשטי, כמו יתר יהודי רומניה, עלו ארצה וכיום כמעט ולא נותרו יהודים בבוקרשט.

[עריכה] הסכמים וחוזים שנחתמו בבוקרשט

1. 28 במאי 1812, בסוף המלחמה הרוסית-תורכית, רומניה מאבדת את בסרביה
2. 3 במרץ 1886, בסוף המלחמה בין סרביה ובולגריה
3. 10 באוגוסט 1913, בסוף מלחמת הבלקן השנייה (ראו: הסכם בוקרשט)
4. 4 באוגוסט 1916, הסכם הברית בין רומניה וצרפת, אנגליה, רוסיה ואיטליה.
5. 6 במאי 1918, ההסכם בין רומניה ומעצמות הציר, שלא אושרר.

[עריכה] אוכלוסייה

אוכלוסיית העיר גדלה משמעותי בשתי המאות האחרונות, עקב העלייה בחשיבות העיר. הגידול נעוץ בחלקו בתהליך העיור שעבר על הרומנים, אשר עד המאה ה-19 היו עם של חוואים שגרו בעיקר באזורי הכפר.

• 1800: 32,000
• 1859: 122,000
• 1900: 282,000
• 1918: 383,000
• 1930: 639,000
• 1966: 1,452,000
• 2000: 2,300,000

תוחלת החיים בבוקרשט בשנים 2000-2002 הייתה 73.1 שנים. בערך שנתיים יותר מהממוצע ברומניה.

[עריכה] כלכלה

למרות שהיא מקום המגורים של רק 9% מאוכלוסיית רומניה, בוקרשט מייצרת כ-21% מהתל"ג של המדינה, שכן היא האזור המפותח והמתועש ביותר ברומניה. המעמד החלש של הליי הרומני בשערי החליפין הבינלאומיים מקשים על השוואת התוצר הכלכלי של בוקרשט וזה של מדינות האיחוד האירופי. אם נסתכל מנקודת של כושר הקניה, התל"ג לנפש בבוקרשט הוא בערך כמחצית מהממוצע באיחוד האירופי, כמעט כפליים מהממוצע ברומניה (אבל קרוב מאוד לזה שבאזורים עירוניים אחרים ברומניה. על בסיס נתונים אלו אפשר לומר שהתל"ג לנפש הוא בערך 16,300$.

[עריכה] תחבורה

בוקרשט מתגאה באחת ממערכות התחבורה הציבורית הגדולות ביותר ברומניה, ואף במרכז אירופה. ישנם שלושה אמצעי תחבורה עיקריים:

• רכבת תחתית, המופעלת על ידי Metrorex
• מערכת תחבורה עילית, המופעלת על ידי RATB ומורכבת מאוטובוסים, חשמליות וטרוליבוסים
• רשת מוניות פרטיות

[עריכה] הרכבת התחתית של בוקרשט

הרכבת התחתית מורכבת מארבעה קווים: M1, M2, M3 and M4. אורך המסילות הכולל הוא 63 ק"מ, ויש 45 תחנות, כשהמרחק הממוצע בין תחנות הוא 1.5 ק"מ.

[עריכה] קוים

• M1: Pantelimon-Dristor-Piaţa Unirii-Dristor
• M2: Pipera-Piaţa Unirii-IMGB 2
• M3: Industriilor-Piaţa Unirii-Pantelimon
• M4: Gara de Nord-1 Mai

[עריכה] פיתוח עתידי

[עריכה] RATB - התחבורה העירונית

למרות טענות רבות בשנות התשעים על המצב הירוד של מערכת התחבורה של בוקרשט, ה-RATB היא יעילה יחסית ומספקת דרך נוחה להתנייד ברחבי העיר. כמו הרכבת התחתית, גם מערכת זו נמצאת בתהליך של התחדשות, מה שיהפוך אותה לאחת החדישות והנוחות במזרח אירופה, בעיקר עם הוספת מערכות כריזת תחנות בטרוליבוסים.

[עריכה] מוניות

המוניות, המופעלות על ידי מבחר חברות פרטיות, הן גם דרך נוחה וזולה להתנייד ברחבי העיר. עם זאת, ישנן מספר חברות מוניות אמינות פחות. בנסיעתכם, ודאו שבמונית מופיע כיתוב המציין את התעריף לקילומטר.

[עריכה] רכבות CFR

את בוקרשט משרתת גם מערכת רכבות נוסעים המופעת על ידי ה-CFR - חברת הרכבות הלאומית הרומנית. אולם זו רשת רכבות לא יעילה במיוחד ואינה מציעה רכבות לעתים תכופות, בשל העובדה שמדובר ברכבות לאומיות ולא מקומיות. ישנן רכובת מבוקרשט לסנאגוב. אין בעיר רכבות אורבניות (בדומה ל-RER בפריז).

[עריכה] הגעה ועזיבה

[עריכה] באוויר

טארום, חברת התעופה הלאומית, מציעה מגוון רחב של טיסות מערים רבות בעולם בעולם לאוטופני, נמל התעופה העיקרי של העיר. חברת התעופה הפרטית החדשה Angel Airlines מציעה טיסות פנימיות משדה התעופה בנאסה.

[עריכה] ברכבת

שירות הרכבות לרומניה וממנה הוא איכותי, במיוחד הרכבות של חברת הרכבת הרומנית, חברת הרכבת ההונגרית וחברת הרכבת הפולנית. ישנן רכבות EuroCity ו-EuroNight לבודפשט דרך אראד, כמו גם לבלגרד דרך טימישוארה. הכרטיסים זולים בקנה מידה מערבי. לעומתן ישנן רכבות יומיות בין הערים הגדולות והכפרים הסובבים אותן, בהן נוסעים העובדים בתנאים טובים-פחות.

[עריכה] אתרים

[עריכה] ארמון הפרלמנט

ארמון הפרלמנט נבנה על ידי הדיקטטור הקומוניסטי ניקולאי צ'אושסקו (נודע אז בשם "ארמון העם") והוא הבניין השני בגודלו אחרי הפנטגון.

[עריכה] מוזיאון הכפר

מוזיאון הכפר הוקם בשנת 1936. זהו מוזיאון אתנוגרפי פתוח על שטח של 10 הקטריםף המכיל 272 מבנים אותנטיים וחוות איכרים מכל רחבי רומניה.

[עריכה] קשת הנצחון

קשת הניצחון הראשונה נבנתה בחופזה, מעץ, לאחר שרומניה זכתה בעצמאות בשנת 1878,כדי שהחיילים המנצחים יוכלו לעבור מתחתיה. קשת זמנית נוספת נבנתה במקום לאחר מלחמת העולם הראשונה. הקשת הנוכחתי נבנתה בשנת 1935.

[עריכה] גן צ'ישמיגיו

ערך מורחב – גן צ'ישמיג'יו

גני צ'ישמיגיו נבנו כגנים ציבוריים במרכז בוקרשט בשנת 1847 על בסיס התוכניות של הארכיטקט הגרמני קרל פ. וו. מאייר.

[עריכה] מוזיאון האומנות הלאומי

המוזיאון, הממוקם בארמון המלכותי לשעבר, מכיל אוספים של אומנות רומנית מימי הביניים ומהעת החדשה, כמו גם את אוסף האומנות הבינלאומי של משפחת המלוכה הרומנית. האוסף הרומני המודרני כולל פסלים של קונסטנטין ברנקוזי ודימיטריה פסיאוראה.

[עריכה] מוזיאון האיכר הרומני

המוזיאון מציג אוסף של בדים (בעיקר תלבושות), צלמים, קרמיקה, ומוצרים אחרים שקשורים לחיי האיכרים הרומנים. מוזיאון זה זכה בפרס "המוזיאון האירופי של שנת 1996".

[עריכה] אתרים נוספים ראויים לציון

• הספריה הרומנית
• מוזיאון ההיסטוריה הרומנית
• אוספי מוזיאון האומנות
• פרק הראסטראו, בו שוכן מוזיאון הכפר
• הגנים הבוטניים
• כיכר האוניברסיטה
• אזור ליפסקאני, כולל הפונדק של מנוק ובית המשפט הישן
• מוזיאון זמבקיאן
• מוזיאון תאודור פלדי
• ארמון קרטזולסקו
• ארמון קוטרוסני
• שוק אובור

[עריכה] קניות

קניות בבוקרשט הן כלכליות ביותר בהמוצריפ הם באיכות גבוהה. מרכזי הקניות הגדולים בבוקרשט הם קורה, קארפור, קניון בוקרשט ומרכז הקניות יוניראה.

[עריכה] חפצי נוי אתניים

במוזיאון האיכר הרומני יש חנות מזכרות המציעה חפצים שונים כמו בדים, כלי נגינה וביצים מקושטות.

[עריכה] חינוך

המוסד להשכלה גבוהה הראשון נפתח בבוקרשט בשנת 1694 - "האקדמיה של סווה הקדוש", ובשנת 1864 נפתחה אוניברסיטת בוקרשט. כיום (2005) ישנם 21 מוסדות להשכלה גבוהה בעיר בהם לומדים 100,000 סטודנטים בערך.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוקשרט

[עריכה] אתרים רשמיים

• בוקרשט: אתר העיר הרשמי
• RATB - אתר חברת התחבורה העירונית

[עריכה] מדריכי טיולים

• מידע למטיילים -Wikitravel