יגאל מוסינזון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל מוסינזון (25 בדצמבר 1917 - 1 במאי 1994) סופר ומחזאי ישראלי.
מוסינזון היה חניך כפר הנוער בן שמן, אחר כך עבר לקיבוץ נען, שם שהה בין השנים 1938 ל-1950. בשנות ה-50 שימש כדובר משטרת ישראל, אחר כך עבר לארצות הברית, שם התפרסם ברומן קצר עם מרילין מונרו, ומלבד זאת עסק שם בעיסוקים שונים למחייתו.
בשנות חייו האחרונות החל לפתח מספר המצאות שלא זכו להצלחה מיוחדת, למרות שאחת מהן, הפקת אנרגיה מגלי הים, זכתה למענק ציבורי לצורך פיתוחה.
אשתו האחרונה הייתה צעירה ממנו בכשלושים שנה, ובנם, גילי מוסינזון, התבלט מנעוריו ככדורסלן מוכשר. אחיו הוא הסופר משה מוסינזון ואחייניתו, בתו של משה מוסינזון, היא סופרת הילדים דבורה עומר.
יגאל מוסינזון נפטר בשנת 1994, כשהוא היה בן 77.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוסינזון הסופר והמחזאי
קובץ סיפוריו הראשון "אפורים כשק" (שכותרתו לקוחה משיר של אלתרמן "...תן לי שנאה אפורה כשק...") עסק בחיי הקיבוץ.
מחזהו "בערבות הנגב" עוסק בתקופת מלחמת השחרור, רקעו הוא קיבוץ דמיוני בשם בקעת יואב שמנסה להתגונן נואשות בפני הפולש המצרי. המחזה עורר סערה כשהוצג בתיאטרון "הבימה" ב-1949, משום שראשי הצבא במחזה תמכו בנסיגה מהקיבוץ.
רומן שלו שעורר שערוריה גדולה היה "דרך גבר" שעסק בפרטי חיים אינטימיים בקיבוץ, והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת הן בכתיבתו והן באישיותו. בעקבות ספרו זה נאלץ לעזוב את הקיבוץ.
מחזותיו "אלדוראדו" ו"קזבלן" זכו להצלחה במיוחד הודות לגלגוליהם: "אלדוראדו" הפך לסרט מצליח בכיכובה של גילה אלמגור, ו"קזבלן" הפך למחזמר מצליח בכיכובו של יהורם גאון , שאותו הפיק גיורא גודיק בתיאטרון "אלהמברה" (לאחר מכן הופקה גם גרסה קולנועית למחזה). גיבוריו של "קזבלן" הם יהודים מזרחים, והרקע לעלילה הוא "השטח הגדול" ביפו.
מחזה נוסף של מוסינזון שעורר שערוריה הוא "זרוק אותו לכלבים", אשר עוסק בכוחה של העיתונות, ונטייתה לחדור לתחום צנעת הפרט. המחזה הועלה בשנת 1958 בתאטרון "הבימה". בבימויו של פיטר פריי. המחזה היה אודות עיתונאי (מישה אשרוב) המפרסם דבר דיבה על טוהר המידות של קבלן בניין (אהרון מסקין) וגורם לו לנזק תדמיתי ולפגיעה בפרנסתו, והקבלן מחליט להשיב מלחמה שערה בעזרת בנו הצנחן (יוסי בנאי). בעקבות הצגת המחזה התחוללה מהומה בעיתונות, נכתב כי המחזה הוא מחזה "מוזמן" המציג עיתון בצלמו של "העולם הזה" ועיתונאי שהוא בן דמותו של אורי אבנרי. הדבר קיבל תוקף מכך שראש הממשלה דוד בן גוריון, שלא היה ידוע כחובב תאטרון, נוכח באופן מוחצן ומתוקשר בהצגת הבכורה ב-15 בינואר 1958. "העולם הזה" לא נותר חייב והקדיש גיליון שלם לדמותו של יגאל מוסינזון שתואר כגרפומן ספרותי, פחדן כרוני אשר במלחמת העצמאות ניצל את תפקידו כקצין תרבות חטיבתי כדי להמנע מלהשתתף בכל פעולה קרבית, ונשאר במפקדה העורפית יחד עם בנות המפקדה, בכל עת שחבריו יצאו לפעולה. את שובו של מוסינזון לארץ, לאחר מלחמת סיני, משהות של שנים אחדות בארצות הברית, תיאר במילים: "לאחר שחלפה סכנת ההפצצות שב לארץ". "העולם הזה" חדר אף לתחום חייו האישיים של מוסינזון בתאורים מתחום חיי הנישואין שלו וחייו האינטימיים.
[עריכה] חסמב"ה
יגאל מוסינזון מזוהה אסוציאטיבית עם סידרת ספרי הילדים "חסמב"ה", יותר מאשר עם כל יצירותיו הרציניות. זוהי סדרה שהחל לכתוב אותה בתחילת שנות ה-50, והמשיך לכותבה עד סוף ימיו. עלילות שני ספרי חסמבה הראשונים פורסמו לראשונה בהמשכים במשמר לילדים. כמעט מדי שנה נוסף לסדרה ספר חדש. את רעיון כתיבת חסמב"ה קיבל מוסינזון כאשר ראה את ילדיו קוראים ספרי עלילה מתורגמים מלשונות זרות. אז הוא התפאר בפניהם שהוא מסוגל ליצור סידרה מקורית על נוער עברי, שלא תפול מהסדרות הזרות. ואכן, השמות ירון זהבי (מפקד חסמב"ה), תמר (סגניתו) ודמויות אחרות בחבורה כגון: אהוד השמן, מנשה התימני, ועוזי הרזה, הפכו להיות חלק מהווי חייהם של ילדי ישראל. אפילו האנשים "הרעים" בהם נלחמה חסמב"ה, השודד אלימלך זורקין ואחיו התאומים, הפכו לדמויות מוכרות בישראל.
מוסינזון המשיך בכתיבת הסדרה תקופה כה ארוכה (למעלה מ-50 ספרי-המשך) עד שנאלץ לשבץ דמויות מחליפות לירון המפקד וחבורתו (משום שהם גדלו במשך הזמן...).
בכתיבת "חסמב"ה" באו לידי ביטוי יצירתיותו השופעת של מוסינזון וכוח המצאתו, שכן הוא שילב בספורים טכנולוגיה מתוחכמת ועלילה מורכבת, שכולה הייתה שזורה פטריוטיות ודאגה לחלש.
חסמב"ה הפכה להיות נושא לשני סרטים. בסרט "חסמב"ה" משחק שלמה ארצי את ירון זהבי, וזאב רווח את תפקיד השודד אלימלך זורקין. בסרט "חסמב"ה ושודדי הסוסים" משנות השמונים מופיע מוסינזון בסוף הסרט.
ראוי לציין כי ספרי חסמבה הראשונים אויירו על ידי הצייר שמואל כץ. הדמויות האופיניות שיצר כץ לכל אחד מילדי החבורה המשיכו ללוות גם את יתר הספרים שאויירו על ידי ציירים אחרים.
ספרי חסמבה היו פופולריים ביותר בקרב ילדי שנות החמישים. המתח לקראת הופעת כל ספר נוסף היה רב והופעתו הייתה בגדר אירוע.
לאחר מותו של מוסינזון, כתבה הסופרת שיפרה האפרתי מעין המשך פארודי לעלילות חסמב"ה בשם "לא שווה", בה תיארה את הגיבורים ככישלונות מזדקנים, החיים על שרידי תהילת עברם. אלמנתו של מוסינזון ניהלה מאבק משפטי כנגד כותבת הספר, בטענה כי הוא מהווה הפרת זכויות היוצרים של בעלה המנוח בדמויות שפיתח, אך לאחר מאבק משפטי ממושך ורב תהפוכות, אישר בית המשפט, בשנת 2003 את פרסום הספר.
[עריכה] עוד מיצירות מוסינזון
- "מי אמר שהוא שחור?"
- "יהודה איש קריות"
- "תמר אשת ער" (מחזה)
- "הדרך ליריחו"
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רשימת ספריו של יגאל מוסנזון בבית הספרים הלאומי
- יגאל מוסינזון באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- יגאל מוסינזון בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יגאל מוסינזון - כמחזאי - במדריך התאטרון
