דבורה עומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דבורה עומר, (נולדה ב-1932), סופרת ילדים ונוער ישראלית. כלת פרס ישראל לשנת 2006.

דבורה עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז חיים כבת למשפחת מוסינזון. הוריה התגרשו בילדותה. כשהייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימוני ירי של ההגנה. כיוון שאסור היה לומר לבריטים את הסיבה האמיתית, הומצא סיפור כיסוי שאמה התאבדה, וכך נאמר גם לה. את סיבת המוות האמיתית של אמה גילתה עומר רק בבגרותה. אביה היה משה מוסינזון (אחיו של הסופר יגאל מוסינזון), שערך את עיתון הנוער העובד, "במעלה", שם גם פירסמה את סיפוריה הראשונים. בזמן העדרותו של אביה מהארץ בשליחות הבריגדה גדלה עומר בקיבוץ לבדה.

שימשה כמורה בקיבוץ מעוז חיים ובאותו זמן החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר" (1955), שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. מדור זה הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים, שהראשון בהם, "דפי תמר", יצא לאור בשנת 1959. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים ועומר הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל.

בשנת 1967 היא פרסמה את הספר "הבכור לבית אב"י" שעסק בילדותו של איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה , שאת הרעיון לפרסמו קיבלה בעקבות שמיעת סיפורו של אהוד בן יהודה, על ילדותו הקשה בצל אביו. לאחר הצלחת הספר (למרות חששות שהובעו בפניה שהנוער לא ירצה לקרוא על דמות היסטורית), פרסמה ביוגרפיות נוספות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי, בהם: "שרה, גבורת "נילי"" (על שרה אהרונסון) "לאהוב עד מוות" (על זהרה לביטוב), "קול קרא בחשכה" (על הרצל ומשפחתו), "דמעות של אש" (על צביה לובטקין), "אל ראש ההר" (על דוד בן גוריון), "בדהרה" (על מניה שוחט, ממנהיגות "השומר") ו"נשבעתי אמונים" (על ימי ילדותו ונעוריו של יצחק רבין). ביוגרפיות אלה מובאות בצורה קלה וידידותית ומקרבות את הקוראים אל הגיבורים עליהם היא כותבת.

חלק אחר מספריה של עומר עוסק בבעיות של ילדים ובבעיות התבגרות. אחד מהם הוא "אני אתגבר" (1979), המספר את קורותיה של נערה נכה. ספר אחר, "אמא עשרה", מספר על משפחה בעלת שלושה נערים מתבגרים מנקודת המבט של האם. עומר פרסמה גם מספר ספרים לילדי גיל הגן, הידוע בהם הוא ספר השירים "הנשיקה שהלכה לאיבוד" (1978).

עוד מספריה:

צוללים קדימה (1969) - סיפורו של נער שעלה ממרוקו והפך ללוחם הקומנדו הימי.
סערה באביב - (1987) סיפורו של טוביה קושניר שילדותו עברה עליו בעמק יזרעאל ונמנה עם לוחמי מחלקת הל"ה שפילסו דרכם לעזרת גוש עציון הנצור.
פגיעה ישירה - מעין אוטוביוגרפיה על ילדותה בקיבוץ וסיפור מותה של אמה.
התחנה טהרן (1988) - על ילדי טהרן.
אהבת איתמר - (2001), עוסק באיתמר בן אב"י הצעיר, בשנות העשרים לחייו, ובאהבתו הנואשת ללאה אבושדיד, צעירה ממשפחה ירושלמית ספרדית מיוחסת שמתנגדת לקשר ביניהם. זהו ספר ההמשך לספרה הראשון "הבכור לבית אב"י".

דבורה עומר זכתה במספר פרסים כהוקרה על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער, ביניהם פרס זאב, פרס למדן, פרס אנדרסן הבינלאומי וב-2006 הוחלט להעניק לה את פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית. בנימוקי השופטים נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר". אחדים מספריה הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.