חנה ארנדט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה ארנדט (גרמנית: Hannah Arendt) (14 באוקטובר 1906 - 4 בדצמבר 1975) - פילוסופית יהודיה גרמניה, (על אף שניסתה להתנער מההגדרה כ"פילוסופית" והעדיפה לתאר עצמה כ"תיאורטיקנית פוליטית"). היא זו שטבעה את המונח "הבנליות של הרוע" בהקשר לנאצים, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל.
ארנדט נולדה בשנת 1906 להורים יהודים חילונים בעיר האנובר בגרמניה. לאחר מכן עברה לגור בעיר קניגסברג, בה פעל אף הפילוסוף הנערץ עליה עמנואל קאנט. משבגרה, למדה תאולוגיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטת מרבורג מפי מרטין היידגר ורודולף בולטמן, ויצרה עם היידגר מערכת יחסים אינטימית. מערכת זו זכתה לביקורת רבה, שכן היידגר נתגלה לאחר מכן כנאצי מושבע, והיה חבר במפלגה הנאצית מיום עלות אדולף היטלר לשילטון ועד התבוסה הגרמנית ב־1945. לאחר שהסתיימו יחסים אלו עברה ארנדט לאוניברסיטת היידלברג שם כתבה דיסרטציה על מושג האהבה במשנת אוגוסטינוס תחת הדרכת הפילוסוף והפסיכולוג קארל יספרס.
הדיסרטציה התפרסמה בשנת 1929, אך ארנדט לא יכלה להשלים את המסלול האקדמי ולקבל את הרשיון הנדרש ללימוד באוניברסיטה גרמנית, עקב עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. ארנדט נמלטה לפאריס שם התחברה עם המבקר הספרותי והמיסטיקן המרקסיסטי ולטר בנימין. בשנים אלו עבדה על מנת לסייע לפליטים יהודים. עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים, בשנת 1940 נאלצה להמלט שוב. היא נישאה למבקר הקומוניזם הגרמני היינריך בלוכר לאחר גירושו מהכותב גיונטר שטרן מוכר כסופר על שם גיונטר אנדארס ובעזרת ידיד, העיתונאי האמריקני וריאן פריי וויזה שהנפיק להם סגן הקונסול האמריקני במרסיי היירם בינגהאם הרביעי, היגרו לארצות הברית. שם הייתה פעילה בקהילה היהודית.
עבודתה של ארנדט עוסקת בפוליטיקה, סמכות, והמדינה הטוטליטרית.
עם תפיסתו של אדולף אייכמן, סיקרה ארנדט את משפטו עבור העיתון "הניו יורקר", סיקור שהתגבש לבסוף לספר "אייכמן בירושלים". בספר עסקה ארנדט בשאלה הפילוסופית - האם הרשע הוא רדיקלי, או שהוא נובע באופן בנאלי מאי רצונם של האנשים לקחת סיכונים. בספר זה טבעה ארנדט את המושג המשמש את חוקרי השואה, "הבנליות של הרוע". ארנדט טענה שהתביעה במשפט הפכה את אייכמן לסוג של מפלצת, אולם הוא לא היה שונה מסביבתו והוא בעצם סמל של כל החברה הגרמנית באותה תקופה, שהפכה את ההשמדה למושג לגיטימי.
על ספרה זה (שהוא המפורסם בספריה, והיחיד שתורגם עד עתה לעברית, וגם זאת שנים רבות לאחר פרסומו בשפת המקור, ולאחר מותה) זכתה ארנדט בביקורת רבה מגורמים יהודים, וביניהם מחוקר היהדות והקבלה המפורסם גרשם שלום. רבים ראו בספר רק את ההתייחסות ההומאנית הכללית, ולא מצאו בו התייחסות ליהדותם של הקורבנות, התייחסות הנראית מתחייבת לאור יהדותה של ארנדט והביוגרפיה שלה. נראה כי יחסה של ארנדט ללאומיות היהודית, ובכלל זה לציונות היה מסויג. לדעתה הייתה יד מכוונת במשפט אייכמן להעצים את הרעיון הציוני ואת המיליטריזם הישראלי על חשבון עריכת משפט צדק.
ארנדט כתבה אף את הספר "שורשי הטוטליטריות" בו התחקתה על שורשי הקומוניזם והפשיזם והקשר שלהם לאנטישמיות. ספר זה היה שנוי במחלוקת שכן רבים האמינו אז, כי המדובר בשני מושגים הפוכים וסותרים אהדדי.
ארנדט נפטרה ב־1975 ונקברה ב"בארד קולג'" בניו יורק שם לימד בעלה שנים רבות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנה ארנדט |
- נעמה כרמי, לְמַאֵן לומר לנגף טוב, על ספרה של ארנדט "אייכמן בירושלים"
- אבנר שפירא, סוד חנה של חנה ארנדט, בעיתון הארץ
- עדית זרטל, אשה מורדת, בעיתון הארץ
- סקירת מאמרו של אייל חוברס על שפה ודמוקרטיה במחשבתה של ארנדט, בתוך: עדית זרטל ומשה צוקרמן (עורכים) 2004. חנה ארנדט: חצי מאה של פולמוס, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 33-46.
