גבריאלה מיסטרל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבּריאלה מיסטרל (Gabriela Mistral) (7 באפריל 1889 - 10 בינואר 1957), ניו יורק, שם העט של המשוררת הצ'יליאנית לוסילה דה מריה דל פרפטואו סוקורו גודוי אלקאיאגה Lucila de María del Perpetuo Socorro Godoy Alcayaga.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
לוסילה נולדה למשפחה עניה בעיירה ויקוניה בעמק אלקי (Valle del Elqui) שבצפון צ'ילה, באזור קוקימבו. אביה, שהיה מורה כפרי, נטש את משפחתה כשהייתה בת שלוש. היא למדה בבית הספר המקומי והחל מגיל 15 הייתה למורה כפרית. עד שנת 1919 לימדה בבתי ספר שונים, בתי ספר יסודיים ובתי ספר תיכוניים. משנת 1921 כיהנה כמנהלת בית ספר תיכון לבנות.
בשנת 1906 היא הכירה פקיד רכבת בשם רומליו אורטה (Romelio Ureta) והם התאהבו. הרומן היה סוער, אך קצר, כי פקיד הרכבת נתפס במעילה והתאבד. לוסילה שמרה אמונים לאהבתה עד סוף ימיה ולא נישאה לאחר. את חיי הנישואין והאימהות, שויתרה עליהם, החליפה בהתמסרות לספרות ולהוראה.
בתחרות שירה שנערכה בסנטיאגו דה צ'ילה בשנת 1914, זכה השיר שלה במקום הראשון. מכאן ואילך תהילתה רק גדלה ובשנת 1945 הוענק לה פרס נובל לספרות "על שירתה הלירית השואבת השראתה מרגשות בעלי עוצמה, שהפכו את שמה לסמל השאיפות האידאליסטיות בכל רחבי דרום אמריקה".
משנת 1920 התחילה לחתום את שמה בשם העט שהרכיבה משמותיהם של שני יוצרים אהובים עליה, גבריאל ד'אנונציו ופרדריק מיסטרל. היא הצטערה שלא הצליחה לשלב ביניהם גם את שמו של היוצר השלישי, רבינדרנת טאגור, אך היא גילתה אותו מאוחר מדי.
בשנת 1922 הוזמנה על-ידי שלטונות מקסיקו, כדי לתמוך ברפורמה בחינוך המקסיקני. עוד באותה שנה היא נסעה גם לארצות הברית. היא ייצגה את ארצה בתפקידים שונים, הייתה נציגה באיגוד לשיתוף פעולה שליד חבר הלאומים, והייתה קונסולית של ארצה בברזיל, באיטליה, בספרד, בפורטוגל ובלוס אנג'לס.
בשנת 1957 מתה גבריאלה מיסטרל ממחלת הסרטן. לאחר מותה הובלה בהלוויה ממלכתית לקבורה בצ'ילה. לזכרה נוסד בשנת 1979 "פרס גבריאלה מיסטרל".
[עריכה] יצירתה
גבריאלה מיסטרל כונתה "מלכת הספרות האיברית" וזאת משום שיצירותיה נותנות ביטוי מובהק לאופי הספרדי. קובץ השירים הראשון של מיסטרל, שיממון, מושפע מאוד מחווית ההוראה שמקבלת אצלה מימד כמעט דתי. האימהות, שלא חוותה באופן ישיר, היא נושא השירה הראשון במעלה אצלה. האם השכולה, האם המבכה, האם הנושאת בסבל, האם הזאת מככבת ברבים משיריה. בילדותה אימה קראה לפניה מהתנ"ך ובעיקר מספר תהילים וכך הסגנון הדתי, חסר סגפנות או התנזרות, מבצבץ מבין שורותיה. היא שרה גם על הדברים הפרוזאים - על המים, על המלח, על האבן, כשבכל אלה היא מגלה מקורות השראה רבי עוצמה ודימויים עזים. בהקדמה לתרגום שיריה לצרפתית כתב פול ואלרי: "אישה זאת שרה את הילד כפי שלא עשה זאת איש לפניה".
גבריאלה מיסטרל הקדישה שיר לעם היהודי, שיר שבו היא מבכה את כאביו ותלאותיו. השיר נכתב בהשפעת הדיווחים על הפרעות שנעשו ביהודים. כנוצריה המכירה היטב את מקורות דתה, מכנה היא את ישו בשירתה בשם "מלך היהודים".
[עריכה] ספר שיריה בעברית
- שירים, מספרדית - רנה שני, ירושלים, 1966.
[עריכה] מיצירותיה
- Sonetos de la muerte 1914 "סונטות המוות", נכתבו בהשפעת מות אהובה.
- Desolacion 1922 "אכזבה".
- Ternura 1924 "רגש עדין".
- La langua de Marti 1934 "לשונו של מרטי".
- Recado sobre Pablo Neruda 1936 "מסר לפאבלו נרודה".
- Tala 1938 "שבב".
- Poema de Chile 1967 "הפואמה של צ'ילה", פורסם לאחר מותה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: יוהנס וילהלם ינסן |
פרס נובל לספרות 1945 |
הבא: הרמן הסה |
