גויי הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גויי הים הינו מונח שנטבע על-ידי אגיפטולוגים במהלך המאה ה-19 לתיאור קבוצה של עמים המוזכרים ברשומות המצריות. התעודות המצריות מתארות אותם כקבוצת פושטי ים שהגיעה לחופים המזרחיים של הים התיכון וניסתה לחדור למצרים בימי השושלת ה־19 המאוחרת וביחוד בשנה החמישית לשלטון רעמסס השלישי, בן השושלת ה־20.

[עריכה] תיעוד היסטורי

האזכור המוקדם ביותר לגויי הים נמצא באחת מרשומות פרעה מרנפתח אשר שלטונו מתוארך על־פי־רוב לשנים 1213 – 1204 לפנה"ס. מרנפתח ציין כי בשנה השלישית לשלטונו הוא הביס פלישה של לוביים וגויי הים. מרנפתח, לדבריו, הרג 6,000 מאנשיהם ו־9,000 מהם לקח בשבי.

כ־20 שנים מאוחר יותר הפרעה המצרי רעמסס השלישי הוכרח לטפל בפלישה נוספת של גויי הים, הפעם בברית עם הפלשתים. במקדש הקבורה אשר בנה רעמסס בתביי הוא תיאר כיצד, למרות העובדה ש"אף ארץ לא עמדה בפני" כוחות גויי הים וכי הם רמסו את "חתי, קודה, כרכמיש, ארזאוה, ואלשיה", הוא הצליח להביסם בקרב ימי.

רעמסס צירף לתיאוריו את רשימת שבטי העמים הפולשים: פלשת, טְגֶ'קֶר, שֶקֶלֶש, דֶנְיִן ווֵשֶש. גויי ים נוספים היו הלַבּוּ, שֵרְדֵן, לוּקַה, טֵרֶש, קַרשִישַה, שַרְדַנַה, סִיקוּלוּ ואֵקְוֵש. למרות תיאורו, ובהתחשב בעובדה כי הרשימה אותה סיפק זהה לרשימת מרנפתח כמו גם העובדה שרעמסס בדה מספר מהקרבות אשר הוא תיאר על קירות מקדשו, הגיעו מספר אגיפטולוגים להבנה כי רעמסס כנראה זקף לזכותו את נצחונו של אחר – מנהג שכיח במצרים העתיקה.

גוי ים נוסף מופיע באוסף רשומות שמתוארכות, באופן בעייתי, למאה ה־12 לפנה"ס המוקדמת. עָמִוּרָפִּי, אחרון מלכי אוגרית, קיבל מכתב משופילוליומש השני, מלך החתים, אשר הזהיר אותו מפני ה"שִיקַלַיוּ אשר חיים על הספינות". יש המזהים את העם המדובר כסיקולו או שקלש מרשימת מרנפתח. ראוי לציין כי זמן קצר אחר קבלת המכתב אוגרית חרבה ונשדדה, ולעולם לא יושבה מחדש.

[עריכה] תאוריות

הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הובילו אחדים לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, מיקניות ומיתניות. אף על פי כן, מארק ואן דה מיארוף ואחרים טענו נגד התאוריה. גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חייה לגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ. טיעון נוסף שהעלה גרימל עמד על העובדה כי הקרב עם רעמסס, אם התרחש בכלל, היה ולו עימות מצומצם וחסר חשיבות בגין נטיית הפרעה להוסיף גוזמה לתיאוריו הפיקטיביים. אף על פי שברור מהממצאים הארכיאולוגיים כי אוגרית, אשקלון וחצור חרבו לערך באותה התקופה, כרכמיש עמדה איתן וגבל וצידון לא נפגעו.

סברה נוספת העוסקת בגויי הים מבוססת על שמותיהם המתועדים. הסברה גורסת כי גויי הים היו חלק מההגירה היווניות בת התקופה. בבסיס הסברה עומד זיהוי ה אקוֵש עם האכאים והדנין עם הדננוי, שמות עתיקים ליוונים. הסברה רומזת כי הפלשתים היו חלק מקונפדרציה דוברת יוונית זאת.

הארכיאולוג אברהרד זנגר העלה תאוריה לפיה עמי הים היו למעשה ברית של מדינות מערב־אנטוליות בהנהגת טרויה. לטענתו, אחר מפלת התרבות המינואית קמו שני כוחות עיקריים שהתחרו על דרכי המסחר העתיקות: טרויה והתרבות המיקנית. כוח נוסף באזור הייתה האימפריה החתית הנרקבת אשר נדחקה לכיבוש קפריסין אחר אובדן מקורות מכרה למתכות. החתים, לדעת זנגר, הטילו חרם כלכלי על יורשי התרבות המינואית. בני טרויה עלו על החתים, בין אם להרתיעם או להשמידם, בתגובה.

טבעי ששדה הקרב הנבחר יהיה בקפריסין, ואכן ידוע על קרב בין החתים לגויי הים בקפריסין. ידם של החתים הייתה כנראה על העליונה בקרב, אולם התפוררותם אחר המלחמה עם רעמסס השני והתחזקות אשור החלישו את החתים במידה מספקת כדי ששיתוף פעולה בין טרויה לשבטי הקסקה שטרדו את החתים זה מאות שנים, יביא לחורבן האימפריה החתית. חתושש נשרפה והחתים נפלו; סודות החרשות שלהם נפוצו בקרב כובשיהם. עם אנטוליה כגשר לארץ ישראל ומצרים יכלו עמי הים, הם הברית המערב־אנטולית, להתעשר ולהתחזק במידה שאיימה על בני התרבות המיקנית. נסיון אחרון של המיקנים לבלום את הטרויאנים בטרם יתחזקו יתר על המידה נערך סביב 1186 לפנה"ס לחומות טרויה. בין אם תחת אגממנון, איאקס, אודיסאוס ואכילס כמתואר על־ידי הומרוס, או כעימות סטנדרטי, בא על טרויה סופה במלחמת טרויה; גויי הים נעלמו כגוף פוליטי מההיסטוריה הרשומה. ברם, יורשיהם בארץ ישראל וסוריה, הפלשתים והפניקים, המשיכו את מסורתם ונודעו כתרבויות מפותחות בתחומי החרשות או הספנות.

בניגוד לפרשנויות כאלו ואחרות למקורות טקסטואליים, העדויות הארכיאולוגיות מספקות בסיס יציב לטענה כי עמים ממרכז אירופה וחצי־האי האיטלקי תרמו לתופעת גויי הים. קדרות ונשק מברונזה מסוג איטלקי נמצאו בשכבות היישוב שנבנו על גבי הערים החשודות בהרס מצד גויי הים. נסיונות נעשו לזהות את גויי הים עם עמים איטלקיים. כך, למשל, שוער על־ידי אחדים כי שבט השקלש מוצא את מקורו בסיציליה.

כמו כן, סיכות מסגנון מרכז אירופי וחרוזי ענבר נמצאו באתרים. פריטים אלו לא נמצאו באף אתר לפני תקופת גויי הים. ראוי, כמו כן, לציין כי חלק מהסכינים וכלי השתייה בסגנון האיטלקי נושאים בדימיון רב לסכינים וכלי שתיה שנמצאו בהונגריה ומרכז גרמניה, בני התקופה בין 1800 ל־1600 לפנה"ס.

דבר אחד ניתן לקבוע בבטחה לגבי גויי הים: אחר כיבוש אלים הם תמיד שרפו את הערים העשירות לבסיסן. הם לא ניסו לרשת את העושר של יושבי העיר הקודמים, ובמקום זאת הקימו יישובים בעלי אופי תרבותי וכלכלי נחות יותר. עניין זה הביע את הבוז הנורא בו חשו גויי הים כלפי הערים ומה שהן סמלו. אין זה עולה על הדעת כי הגיבורים ההומריים, טרויאנים או מיקנים, היו משליכים את שלל המלחמה בקלות כזאת.

עדויות כתובות וארכיאולוגיות מעידות כי היוונים והמצרים השתמשו בשכירי חרב מהצפון והמערב. אפשרי שקבוצות של שכירי חרב ומעמדות נחותים התאגדו כדי לזכות בעצמאות וכוח, ובדרכן הותירו הרס ומוטטו את יסודות הממלכות כדי להביע את בוזם לאדוניהם לשעבר.

המצרים תיעדו את גויי הים כנימולים ובעלי שמות שמיים. כתוצאה מכך, סברות קיצוניות יותר – ומקובלות פחות – הועלו. הסברות טענו כי עמי הים ייצגו את את עמי כנען. בתאוריות הללו, קבוצת חמשת שבטי גויי הים יצגה את חמשת יושבי מישור החוף בימי שלמה.

פלשת הם הפלשתים.
דנין הם שבט דן.
שקלש הם שבט יששכר (הובן כ"איש שקר" ותורגם כך לשקלש).
ושש הם שבט אשר.
טג'קר הם שבט מנשה (על־פי היחוס של העיר דור לעיר הטג'קר על־ידי המצרים).

מהתאוריות הללו ניתן להסיק כי מספר משבטי ישראל היו למעשה חלק מאיחוד גויי הים, ולאורך השנים עקרו מהקונפדרציה כדי לחבור לאיחוד התנ"כי של בני ישראל. דומה שהפלשתים היו היחידים שלא חברו לבני ישראל, וכנראה חשו שנאה רבה כלפי בני בריתם הקודמים אשר נטשו אותם, ואכן ניתן לאתר עדויות רבות לטינה ועימותים בין בני ישראל לפלשתים.

חלקים נוספים בתאוריות הללו עומדים על יחסי ואסליזם בין שבטי מנשה ואשר, בעיקר על סמך עברה התנ"כי של עכו ומספר אזכורים במעשיית ונמון המצרית. התאוריות הללו בדרך כלל מתבססות על ידיעות מועטות מידי והן כוללות מגוון סתירות גיאוגרפיות וכשלים לוגיים. התאוריות אינן פופולריות בקרב החוקרים, ובמיוחד בקרב הנוצרים האדוקים שבהם.

ראו גם: צבאות העמים בסהר הפורה: גויי הים