אבן סינא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביסינא, או, בשפה הפרסית, אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן א סינא, או פשוט אבן סינא (כפי שהוא בדרך כלל נקרא) (980-1037), רופא, פילוסוף ומדען פרסי. מחברם של 450 ספרים על מגוון נושאים רחב. רבים מאלה עסקו ברפואה ובפילוסופיה. רבים מחשיבים אותו ל"אבי הרפואה המודרנית". ג'ורג' סרטון כינה את אבן סינא "המדען המפורסם ביותר של האסלאם ואחד המפורסמים ביותר בכל הזמנים והמקומות". חיבוריו המפורסמים ביותר הם "ספר הריפוי" ו"הקנון של הרפואה", ידוע גם כ"קנון". השם הלטיני שלו (אביסינא) הוא שיבוש של "אבן סינא", השם הקצר שבו היה ידוע בפרסית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיים מוקדמים
אבן סינא נולד בח'רמייתן שבפרס (היום חלק מאוזבקיסטן), ומת בח'אמדן, איראן (יש מקורות הטוענים כי הוא נולד בח'אמדן, ואחרים אומרים כי הוא היה מבלח'). אמו הייתה בת המקום; אביו, פרבי מבלח', החזיק במשרת גובה המסים בעיירה הקרובה חרמתיים, תחת אבן מנצור, האמיר הסמנידי של בוכרה. כאשר אחיו הקטן של אבן סינא נולד, המשפחה היגרה לבוכרה, אז אחת מהערים הגדולות של העולם המוסלמי, ומפורסמת בתרבותה שהחלה עוד לפני הכיבוש המוסלמי.
אבן סינא הופקד אצל מורה פרטי, וכשרונותיו ייחדו אותו מהתחלה; הוא הפגין יכולת אינטלקטואלית יוצאת דופן, והיה ילד פלא שזכר את הקוראן בעל פה עד גיל 10, יחד עם עוד הרבה שירה ערבית. מבעל מכולת הוא למד חשבון, והחל ללמוד עוד ממלומד נודד, שעבד למחייתו בריפוי חולים ולימוד הצעירים. הוא פנה לרפואה בגיל 16, ולבד מלימוד הרפואה התיאורטי, גם השגיח על החולים וכך גילה, לטענתו, שיטות טיפול חדשות. בן העשרה קיבל מעמד מלא של רופא בגיל 18, ומצא כי: ""רפואה היא לא מדע קשה, כמו מתמטיקה ופיזיקה, ולכן התקדמתי במהירות; נעשיתי לרופא מעולה, והתחלתי לרפא חולים, כשאני משתמש ברפואות משופרות"". שמו של הרופא הצעיר יצא למרחוק, והוא טיפל בחולים ללא בקשת תמורה.
הוא הוטרד מבעיות מטפיזיות, ובמיוחד ביצירותיו של אריסטו. לפיכך, בשנה וחצי הבאות למד פילוסופיה, שם פגש מכשולים גדולים יותר. בשעות קשות היה עוזב את לימודו, הולך למסגד, ומתפלל עד שהבעיות נפתרו. הוא למד עד מאוחר בלילה, ואמר כי הבעיות פקדו אותו גם בחלומותיו. נאמר כי קרא 40 פעם את "המטאפיזיקה" של אריסטו עד שידע אותו בעל פה; הוא לא הצליח להבין אותו כראוי, עד שיום אחד מצא את פירושו של פרבי, שאותו קנה בדוכן ספרים במחיר פעוט, והוא שמח עד מאוד על הגילוי. כעת ראה את עצמו כמוכן לצאת לשוק העבודה וליישם את הידע שלו.
המינוי הראשון שלו היה כרופא של האמיר, שהודות לו נרפא ממחלה מסוכנת (997). הגמול של אבו סינא בעד שירות זה היה גישה לספריה המלכותית של הסמנידים, פטרונים ידועים של למדנות ומלומדים. כאשר הספריה עלתה באש זמן קצר אח"כ, אויביו של אבו סינא האשימו אותו כי שרף אותה, על מנת לכסות על מקורות הידע שלו. בינתיים עזר לאביו בבעיות כלכליות שלו, אך עדיין מצא זמן לכתוב כמה מחיבוריו המוקדמים.
בגיל 22 מת אביו של אבו סינא. השושלת הסמנידית הגיעה לקיצה בדצמבר 1004. אבו סינא כנראה דחה את הצעותיו של מחמוד הגזנבידי, והמשיך מערבה לאוריינש בח'יבה המודרנית, שם הווזיר, שנחשב כחבר של מלומדים, נתן לו מלגה חודשית קטנה. אך התשלום היה מועט, ואבו סינא נדד ממקום למקום במחוזות נישפור ומרב על גבולות ח'ורסאן, מחפש מוצא לכישוריו. שמס אל-מעלי קבטיס, שליט דיילאם, בעצמו משורר ומלומד, שאצלו חשב למצוא מקלט, הורעב על ידי חייליו המורדים בערך באותו זמן. אבו סינא בעצמו חלה קשות באותו זמן. לבסוף, על יד גורגן, ליד הים הכספי, הוא פגש בחבר, שרכש ליד ביתו מבנה שבו הוא לימד לוגיקה ואסטרונומיה. כמה מחיבוריו נכתבו עברו פטרון זה; וגם התחלת "קנון הרפואה" הוא מזמן מגוריו בהירקניה.
לבסוף השתקע אבו סינא בריי, איראן, ליד טהרן המודרנית, שם מג'ד עדוולא, הבן של האמיר האחרון, היה השליט למעשה תחת העוצרות של אמו. בריי נכתבו כשלושים מחיבוריו הקצרים יותר. היריבות המתמדת בין העוצרת לבין בנה השני, האמיר שמסוד-דוולא, חייבה את המלומד לעזוב את המקום, ולאחר ישיבה קצרה בקזבין, הוא עבר דרומה לחאמדן. בתחילה היה בשירותה של גבירה אחת; אך לאחר שהאמיר שמע כי הוא נמצא במקום, קרא לו להיות רופאו, ושלח אותו חזרה עם מתנות למקום מגוריו. אבו סינא אף קודם לדרגת וזיר (סוג של ראש ממשלה); אך הצבא, המורכב מתורכים וכורדים, מרד כנגד השליט החדש, ודרשו כי הוזיר יוצא להורג. האמיר הסכים כי הוא יגורש מהארץ. אך אבו סינא נותר חבוי במשך ארבעים יום בביתו של שייח', עד שחולי נוסף חייב את האמיר להשיב לו את משרתו. גם בזמנים קשים אלה הוא המשיך בלימודיו, והקריא חלקים מכתביו בפני תלמידיו.
לאחר מות האמיר הוא כתב לאבו יאפר, שליטה של העיר איספאהן, והציע את שירותיו; אך האמיר החדש של ח'אמדן שמע על תכתובת זו, וכשגילה את מקום מגוריו של אבן סינא אסר אותו במבצר. המלחמה המשיכה בין שליטיה של איספאהן לח'אמדן. ב־1024, הראשון כבש אתת ח'אמדן ועריה, וגירש את שכירי החרב הטיורקים. כאשר הסערה חלפה אבן סינא חזר עם האמיר לח'אמדן והמשיך שם בפועלו הספרותי. אך לבסוף, הוא ברח מהעיר יחד עם אחיו ותלמידו בלבוש של סגפן סופי. לאחר מסע מסוכן הוא הגיע לאיספאהן, שם הוא התקבל בברכה על ידי הנסיך.
[עריכה] שנים מאוחרות
עשר השנים הנותרות של חייו של אבן סינא הועברו בשירותו של אבו יאפר עלא אדאולה, אותו הוא ליווה כרופא ויועץ ספרותית ומדעי כללי, אפילו למלחמותיו השונות.
בשנים אלה הוא החל לעסוק בעיינים ספרותיים ופילולוגיים, התעניינות שהחלה כנראה בשל ביקורת על הסגנון שלו. אך גם בזמן לימודיו הוא המשיך גם להנות מהנאות החיים, והתשוקה שלו לנשים ויין הייתה ידועה ומפורסמת, דבר שמבדיל אותו מאבן-רושד. הנאות אלו גרמו להחלשת כוחו, והוא חלה מאוד כמה פעמים. חבריו יעצו לו להאט את קצב חייו, אך הוא התנגד באומרו כי "הוא מעדיך חיים קצרים ורחבים מאשר חיים ארוכים וצרים". על ערש דווי הוא הביע חרטה על מעשיו, והוא הוריש את רכושו לעניים, החזיר רווחים לא מוצדקים, שיחרר את עבדיו, ובכל יום שלישי עד מותו הוא הקשיב לקריאת הקוראן. הוא מת ביוני 1037, בשנתו ה־58, ונקבר בח'אמדן.
[עריכה] חיבורים
אבן סינא כתב רבות על נושאי רפואה, פילוסופיה, לוגיקה, אתיקה, מטאפיזיקה ונושאים אחרים. כל כתביו הם בערבית – שהייתה שפת המדע של הזמן ההוא – ובפרסית, שפת האם של אבן סינא עצמו. ישנה משמעות בלשנית עד היום לספרים שכתב בפרסית טהורה. שלא כתומאס אקווינס שפחות או יותר קידש את דעתו של אריסטו כדוגמה של הכנסייה, אבן סינא חלק עליו רבות, כשהוא מאמץ את הגישה של דיון ביקורתי ברוח האיג'תיהד (שעדיין היה חלק מהחיים הדתיים באותם הימים). לפיכך, הוא אחד מהמבשרים של התהליך המדעי כפי שאנו מכירים אותו, וההשפעה שלו על המטודה המדעית היא משמעותית ביותר.
כ־100 חיבורים יוחסו לאבן סינא. חלקם חוברות של כמה עמודים, ואחרים כתבים בעלי כמה כרכים. הידוע ביותר מביניהם הוא "קנון הרפואה", בן ארבעה עשר כרכים. ספר זה היה טקסט רפואי סטנדרטי במערב במשך 700 שנה. הוא ממיין ומתאר מחלות, ומשרטט את הגורמים שלהן. היגיינה, תרופות פשוטות ומסובכות, וצורת הפעולה של אברי הגוף מתוארים אף הם. הוא אמר כי שחפת מדבקת, דבר שהאירופאים חלקו עליו, אך לבסוף נתגלה כנכון; כמו כן, הוא מתאר את הסימפטומים והסיבוכים של סוכרת. גרסה ערבית של "הקנון" הופיעה ברומא ב־1593, ובעברית בנפולי ב־1491. מהגרסה הלטינית יש כשלושים מהדורות, שמיוסדים על התרגום המקורי של גררד מקרמונה. במאה ה־15 נכתב פירוש לטקסט של הקנון, ובו מקובצים יחד הרבה מהתאוריה והמעשה הרפואיים של אותו זמן. גם חיבורים רפואיים אחרים שלו תורגמו ללטינית.
החשיבות של אבן סינא באירופה מהמאה ה-12 עד ה-17 הייתה בעיקר פרי של מקריות, שכן חיבוריו אינם שונים במידה רבה מאלה של קודמו גזס, שכן שניהם הראו את השיטה של גלנוס, ודרך גלנוס את זו של היפוקרטס, ששונה מעט על ידי אריסטו. אך הקנון של אבן סינא שונה מקודמיו בכך שהוא יותר מסודר, אולי בשל הלימודים הלוגיים שלו. ההערכה של הספר הייתה שונה במקומות ובזמנים שונים, ויש שראו בו אוצר של חכמה, ואחרים, כמו אבן רושד, כמועיל רק לנייר טיוטה. בזמנים מודרניים הוא יותר מבוקר מאשר נקרא. כמו כל בני עמו וזמנו, הוא בעיקר מתאר סימפטומים.
באיראן הוא נחשב כגיבור פרסי. פעמים רבות מחשיבים אותו לפרסי הגדול ביותר שחי אי פעם. פורטרטים ופסלים רבים שלו נותרו באיראן של היום. אנדרטה מרשימה ניצבת מחוץ למוזיאון בבוכרה.
גולגולתו של אבן סינא נמצאה על ידי ארכיאולוגים סובייטים. בבריה"מ פעל פרופסור מפורסם, אשר לפי צורת גולגולת שחזר את פני האדם בקירוב, עד שהצליח לשחזר את פניו של אבן סינא באמצעות דרך זו.
