99942 אפופיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק באסטרואיד. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו אפופיס.

האסטרואיד 99942 אפופיס

99942 אפופיס (Apophis) הוא אסטרואיד ממשפחת העצמים קרובי הארץ בעל קוטר של כ-250 מטרים ומסה של כ-21 מיליון טונות. מסלולו של האסטרואיד סביב השמש סמוך למסלולו של כדור הארץ, והוא צפוי לעבור במרחק קטן מאוד מכדור הארץ, ב-13 באפריל 2029. קיים סיכוי נמוך שהאסטרואיד יתנגש בכדור-הארץ בשנת 2036 או בשנת 2037. במקרה של התנגשות, מהירות הפגיעה צפויה להיות 45,300 קמ"ש.

99942 אפופיס התגלה ב-19 ביוני 2004, ושמו הקודם היה MN4 2004. המעקב העיקרי אחריו מתבצע באמצעות מצפה הרדיו טלסקופ הגדול בעולם, מצפה ארסיבו בפורטו ריקו. לאפופיס מסלול הקפה של 323.5 ימים סביב השמש.

[עריכה] פגיעה אפשרית

אסטרואיד כזה הפוגע בכדור הארץ, עלול ליצור פיצוץ שווה ערך לפיצוץ תרמו-גרעיני בעצמה של 400 מגהטון TNT, או 27,000 פצצות הירושימה. אם יפגע ביבשה, הוא יכול למחוק מדינה קטנה. פגיעה בים תחולל גלי צונמי בגובה של 250 מטרים.

כרגע יש סבירות של 99.7% שהאסטרואיד יחלוף במרחק של כ-30,250 עד 33,500 ק"מ מכדור הארץ. אולם, אם אפופיס יכנס דרך אזור בחלל הקרוי "חור המנעול", כלומר הוא יעבור במרחק של בדיוק 30,399 ק"מ (בסטיה של 800 מטרים לכל היותר) מפני כדור הארץ, אז הוא ילכד בכח הכבידה של כדור הארץ, ויכנס למסלול של תהודה מסלולית איתו. במקרה זה, יש סיכוי גבוה להתנגשות כבר ב-13 באפריל 2036, או שנה מאוחר יותר. כיום (2006) מעריכים שהסיכוי להתנגשות בשנת 2036 הוא 1:45,500.

הטווח הזעום וקרבת הארוע מחייבים את מקבלי ההחלטות להתחיל להתכונן להתמודד עם אסטרואיד יום הדין. כדי למנוע כל סיכוי שאפופיס יעבור דרך "חור המנעול" צריך לטפל בו עד שנת 2029, ויש לזכור כי לסוכנויות החלל השונות, ובראשן נאס"א ידרשו כ-12 שנים כדי לבנות חללית שתגיע לאפופיס ותבצע את הפעולה הנדרשת.

[עריכה] מניעת ההתנגשות

ישנן כמה חלופות איך לגרום לאפופיס לא להתנגש בכדור הארץ:

להתנגש בו. להתנגש בו עם חללית במשקל טון. אנרגיה קינטית של טון אחד במהירות של 8,000 קמ"ש, תשנה את מהירותו ב-0.00016 קמ"ש. תוך 3 שנים הוא יסחף ממסלולו כמה קילומטרים, מחוץ למסלול הלכידה הכבידתית. יש לנאס"א יכולת לבצע תמרון זה. ב-2006 התנגש גשוש בכוכב שביט. החשש הוא שאפופיס יתבקע לכמה שברים. התנגשות לא במרכז תגרום לסיבוב במקום היסחפות האסטרואיד.

לדחוף אותו. לחבר אליו רקטה מונעת במנוע יונים, מבוססת אנרגיה סולרית או גרעינית. הפעלתה במשך כמה שבועות תגרום לאפופיס להאיץ למהירות הרצויה. טכנולוגיה זו כבר נוסתה על ידי נאס"א ב-1998. ואולם הנחתת רקטה כזו ועיגונה לפני האסטרואיד היא משימה מסובכת.

לגרור אותו. חללית במשקל טון תרחף מעל האסטרואיד בגובה 250 מטרים. כח המשיכה ההדדי ימשוך לאט לאט את האסטרואיד ממסלולו. גרירה תמנע בעיית סחרור והפעילות ניתנת לשליטה, אך הריחוף מעל האסטרואיד אינו יציב וידרש דלק רב לייצב את החללית.

לפוצץ אותו. פצצה תרמו-גרעינית שתוצב בחור שנקדח באסטרואיד תפוצץ אותו לאלפי אסטרואידים קטנים ותמנע את הסכנה. ואולם טכנולוגיית קדיחה בחלל עדיין אינה קיימת ולא בטוח שאלפי אסטרואידים קטנים ורדיואקטיביים פחות מסוכנים. אפשרות אחרת היא לפוצץ פצצה גרעינית מעל פני השטח. הפיצוץ יגרום לאפופיס לנוע לכוון אחר. הבעיה היא שכרגע, עפ"י חוק בינלאומי, אסור לפוצץ מתקנים גרעיניים בחלל.

בנאס“א חושבים לשגר חללית מאויישת לאסטרואיד. לדעתם, תכנון טיסה מאויישת לאסטרואיד יגרור שיגור חלליות רובוטיות כהכנה למבצע זה, ובכך יאיץ את מחקר האסטרואידים.

[עריכה] בקולנוע

מצב דומה תואר בסרט האימה של הוליווד ארמגדון בכיכובו של ברוס וויליס. בסרט הנחיתו צוות מאויש על אסטרואיד הנע במהירות 50 אלף קמ“ש, ופוצצו אותו לשני חלקים שעקפו את כדור הארץ. במציאות, טכנולוגיה זו רחוקה מאיתנו עשרות רבות של שנים.