רקבובית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רקבובית (בלעז: קומפוסט) הוא דשן אורגני עשיר, נטול כימיקלים. הוא נוצר מחומר צמחי שהתפרק ואפשר להחזירו לקרקע ולטייב אותה. כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו בסופו של דבר מעצמם, אבל כדי להחיש את התהליך ולמנוע ריקבון בלתי מבוקר, מכינים ערימת קומפוסט. חרקים וחיידקים מפרקים את הפסולת האורגנית באופן טבעי בנוכחות אוויר (פירוק אירובי), פסולת אשר אחרת תמצא את דרכה לפח האשפה ולהטמנה. כאשר הקומפוסט מוכן הוא מכיל בערך 60-70 אחוזים של חומר אורגני. הקומפוסט הוא שלב ראשון בתהליך הפיכת החומר האורגני ל"אדמה" שאנו מכירים.

קומפוסטציה הינה הדרך הטובה למחזר פסולת אורגנית. חומר אורגני מהווה מעל 50% ממשקל הפסולת הממוצע למשפחה. קל לעשות קומפוסט גם בבית. יש לדבר יתרון גם בכך שבמקום לרוקן את פח הזבל פעם או פעמיים ביום לפי הסירחון, מספיק פעם ביומיים. חומר אורגני המגיע למטמנות מהווה מפגע סביבתי חמור: פירוק אנאירובי (ללא אוויר) של חומר אורגני יוצר את גז המתאן (CH₄) שהוא מהגרועים שבגזי החממה הגורמים להתחממות כדור הארץ עקב אפקט החממה. תסחיפי אשפה המכילים חומר אורגני הם גם מקור גדול לזיהום קרקע ולזיהום מי תהום. כך שבמקום "להפטר" מפסולת, שבים ונתקלים בה בצורת זיהום.

לעומת זאת חומר אורגני שהפך לקומפוסט הינו דשן טבעי אשר מפחית את הצורך בדשנים כימיים מזהמים. קומפוסט משפר לאין ערוך את המרקם הפיזי של הקרקע, שחשיבותו גדולה ביותר לצמחים. הוא מאפשר תאחיזת מים ואוורור טובים יותר, חוסך במים, מיטיב עם הצמחים ומשפר את העמידות היחסית של הצמח למחלות, בעיקר לאלו שמקורן בקרקע.

[עריכה] תהליך הקומפוסטציה

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא חסרים קישורים. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

קומפוסטציה היא תהליך בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה על ידי תהליך חמצון ביולוגי בתהליך תרמופילי ממושך שבמהלכו חומר אורגני מוצק מתפרק ומתקיים בו שחרור זמני של חומרים פיטוטוקסים, כך שבסופו של דבר מתקבל חומר אורגני מיוצב ^[1]. אומנם פירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש גם באופן טבעי ללא התערבות האדם, אך ההבדל הוא שתהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות, בהתאם לדרישות^[2].

תהליך הקומפוסטציה נחלק לשלושה שלבים:
השלב הראשון מתרחש במהלך 24-48 השעות הראשונות והוא מכונה השלב המזופילי. טמפ' הקומפוסט עולה ל-c°40-50 , אז מתפרקים הסוכרים ושאר החומרים המתפרקים בקלות בקומפוסט. בסוף שלב זה מכיל הקומפוסט מיקרואורגניזמים תרמופיליים בלבד המותאמים לשרוד בתנאי חום קיצוניים. בשלב השני, הוא השלב התרמופילי, הטמפ' עולה ל- c°40-80 והוא יכול להמשך חודשים במהלכם ערימת הקומפוסט עוברת מספר הפיכות כדי שכל חלקי הקומפוסט יחשפו לטמפ' הגבוהה^[3]. בשלב זה מתרחש פירוק חומרים קשי פירוק כמו תאית והמיקרואורגניזמים התרמופיליים, הזרעים והנבגים בקומפוסט מושמדים. השלב השלישי הוא שלב ההבשלה – קצב הפירוק יורד והטמפ' גם היא יורדת בהדרגה. בשלב זה גם מתחילות להיווצר בקומפוסט אוכלוסיות מיקרואורגניזמים חדשות ^[2] ובנוסף החומר האורגני שהתפרק עובר פילמור ^[1]. לאחר תהליך הקומפוסטציה התוצר המתקבל הוא קומפוסט נקי מפתוגנים ומריחות רעים^[3].

ישנן שתי שיטות עיקריות לקומפוסטציה: השיטה הפתוחה, שהיא השיטה הנפוצה יותר, ובה מציבים את הקומפוסט באוויר הפתוח בערימות בגובה 2 מטר וחתך רוחב של 2 מטר, וכדי שכל המצע יתאוורר הופכים את הערימות בתדירות גבוהה. השיטה השנייה היא השיטה הסגורה שבה מניעים את הקומפוסט דרך ריאקטורים בתהליך שלוקח 7-12 ימים ובסופו הקומפוסט מונח שוב בערימות להמשך התהליך. יתרון השיטה הסגורה הוא שניתנת יותר בקרה על התנאים, כך מושגים תנאי האופטימום ותהליך הקומפוסטציה מהיר יותר^[1].

חומרי הגלם של הקומפוסט שונים ומגוונים. מקורות החומר האורגני העיקריים המשמשים היום בתהליכי קומפוסטציה הם פסולת חקלאית (כמו הפרשות בעלי חיים, רקבוביות עלים, קליפות עצים), פסולת תעשייתית אורגנית בעיקר מתעשיית הנייר והמזון (כמו נסורת, שעם, גפת ענבים), פסולת עירונית (גזם עצים, שאריות מזון) ובוצת שפכים^[2].

הקומפוסטים השונים משמשים לשיפור תכונות קרקע חקלאית וכמצע גידול מנותק. קיים מגוון גדול של קומפוסטים בעלי הרכב כימי וביולוגי שונה, גם מבחינת השונות במקור חומרי הגלם, גם מבחינת מידת ההבשלה של הקומפוסט וגם מבחינת השיטה שבה התבצע תהליך הקומפוסטציה. השונות הרבה מאפשרת את התאמתו של כל קומפוסט כמענה לצרכים חקלאיים. תוספת קומפוסט עוזרת למשל לשמור על תכונות פיזיקליות נאותות של הקרקע- הגדלת חדירות הקרקע למים, הגברת האיוורור, הקטנת הצפיפות הגושית, שמירה על pH מתאים, והקטנת ריכוז המלחים בקרקע^[1]. הרכב הקומפוסט מוסיף גם שפע מקורות מזון ליבול - תרכובות אורגניות, תרכובות מינראליות ואוכלוסייה מיקרוביאלית בקרקע, תוספת זו יכולה להביא לשיפור בכמות היבול^[1]. יתרון חקלאי נוסף וחשוב של הקומפוסט הוא מבחינת יכולות של קומפוסטים ממקורות מסוימים לדכא מחלות קרקע שונות בצמחים.

עם זאת, מלבד היתרונות עלול הקומפוסט להכיל גם גורמים המעכבים את גדילת הצמח. לפני השימוש בקומפוסט חשוב לבדוק את ריכוז המתכות הכבדות בו – מתכות אלה הן יסודות מקבוצת מתכות המעבר אשר חלקן חיוניות להתפתחות הצמח אך בריכוזים מאוד קטנים וכאשר ריכוזן עובר סף מסוים הן הופכות לרעילות לרקמות החיות. בנוסף חשוב לבדוק את הימצאותם של חומרים פיטוטוקסיים אחרים או חומרים רעילים לאדם בקומפוסט. בקומפוסט עלולים להימצא גם גורמי מחלות קרקע או מיקרואורגניזמים המסוכנים לאדם אשר לא הושמדו בתהליך הקומפוסטציה או שהתפתחו כחלק מהאוכלוסייה החדשה בקומפוסט לאחר הבשלתו. בכדי להימנע מכך תקני משרד החקלאות דורשים בדיקה כימית וניסוי הקומפוסט לפני התחלת השימוש בו^[1].

חשיבות תהליך הקומפוסטציה כיום היא לא רק בשל הערך הכלכלי שיש לקומפוסט בחקלאות אלא גם לשם שמירה על איכות הסביבה. הגידול באוכלוסייה, העלייה ברמת החיים והשינוי בדפוסי ההתנהגות הגדילו פי כמה וכמה את כמויות הפסולת שהחברה המודרנית מייצרת בבית, בתעשייה ובחקלאות. כיום השיטה המרכזית לטיפול בפסולת היא הטמנה, אך שטחי אתרי ההטמנה הולכים וגדלים וחייבים למצוא פתרון נוסף לטיפול בפסולת. הקומפוסטציה היא אחת מהפתרונות הטובים ביותר, והיא היעילה ביותר לטווח הארוך^[1]. במהלך הקומפוסטציה קטנה כמות החומר לכמחצית, בנוסף היא מונעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים^[4].

לישראל יש עניין מיוחד בקומפוסטציה היות וקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ורמת מלחים גבוהה. מחקר ופיתוח של הקומפוסטים וביסוס מעמדם בשוק יביא לשיפור בתוצרת החקלאית ובמקביל יעזור בשמירה על איכות הסביבה^[4].

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6} נ. חלמיש (2000). הקומפוסט בישראל – סקר מקורות ושימושים ובחינת כדאיות כלכלית. אפיק הנדסות סביבה והידרולוגיה, עמוס לביא ייעוץ כלכלי והשקעות.
2. ^ ^{2.0 2.1 2.2} ב. גורודצקי (1986). דיכוי מחלות המועברות בקרקע על ידי קומפוסטים מפסולת חקלאית. עבודת גמר לקבלת התואר M.Sc, מוגשת לאוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות.
3. ^ ^3.0 3.1 י. הדר, ר. כהן, (1996). "הדברה ביולוגית של מחלות המועברות בקרקע באמצעות קומפוסט". מחקר חקלאי בישראל, כרך ח' (101-126). בית דגן: מנהל המחקר החקלאי.
4. ^ ^4.0 4.1 י. אבנימלך (1996). "קומפוסטציה: הופכים זבל לזהב". לבן-כחול-ירוק, גליון מס' 9 (14-15).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רקבובית
ספר לימוד בוויקיספר: הכנת רקבובית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רקבובית