קרב גאוגמלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב גאוגמלה
עימות: כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול תאריך: 1 באוקטובר 331 לפנה"ס קרב לפני: תקריות קלות קרב אחרי: כניסה לבבל ללא קרב מקום: בקרבת מוסול, עיראק תוצאה: ניצחון מוקדוני מכריע
הצדדים הלוחמים
מוקדון ובעלי בריתה	האימפריה הפרסית
מפקדים
אלכסנדר הגדול	דריווש השלישי
כוחות
7,000 פרשים 40,000 חי"ר	40,000 פרשים, 200,000 חי"ר פרסי, 2,000 עד 6,000 שכירי חרב יוונים, 200 מרכבות חרמש, וכנראה 10-15 פילי מלחמה
אבדות
לא ידוע בוודאות, כמה מאות או אלפי הרוגים ופצועים	לא ידוע בוודאות, אבל הרבה יותר מאשר אצל המקדונים

קרב גאוגמלה הוא קרב גדול שהתחולל ב-1 באוקטובר 331 לפנה"ס בין האימפריה הפרסית לבין צבאו של אלכסנדר הגדול, מזרחית למוסול שבצפון עיראק. הקרב היה האחרון בסדרת ההתמודדויות בין הפרסים בראשות דריווש השלישי לבין המקדונים בראשות אלכסנדר הגדול במסגרת ניסיונם של האחרונים לכבוש את האימפריה הפרסית. הקרב סיים למעשה את ההתנגדות המאורגנת של האימפריה הפרסית לפלישה המקדונית.

תוכן עניינים 1 רקע 2 שדה הקרב 3 ההכנות לקרב 3.1 הצד הפרסי 3.2 הצד המקדוני 4 פריסת הכוחות 4.1 הצד המקדוני 4.2 המערך הפרסי 5 מהלך הקרב 5.1 אגף ימין 5.2 מרכז 5.3 אגף שמאל 5.4 התמוטטות המערך הפרסי 6 ניתוח הטקטיקה ותוצאות הקרב 7 לקריאה נוספת 8 הערות שוליים

[עריכה] רקע

ערך מורחב – כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול

בשנת 334 לפנה"ס יצא אלכסנדר הגדול למסעו לכיבוש האימפריה הפרסית ונחת בחופי אסיה הקטנה. העילה לפרוץ מעשי האיבה הייתה רציחתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. אלכסנדר טען שיד הפרסים הייתה בדבר. עילה נוספת שסיפק אלכסנדר - נקמה על הפלישה הפרסית משנת 480 לפנה"ס.

מסע המלחמה התחיל ברגל ימין מבחינתו של אלכסנדר בניצחון על הצבא הפרסי בקרב גרניקוס. תוך שנה נפלה כל אסיה הקטנה לידיו של אלכסנדר, כמעט ללא התנגדות. בשנה שלאחר מכן הביס אלכסנדר את דריווש בקרב איסוס. הניצחון בקרב זה פתח לפניו את הדרך לפיניקיה ולארץ ישראל. בפיניקיה התעכב אלכסנדר כחצי שנה במצור על צור עד שהעיר הוכנעה. גם עזה סירבה להיכנע ללא מצור. אחרי ניצחונות אלה נכנס אלכסנדר למצרים וכבש אותה מידי הפרסים. ממצרים התקדם אלכסנדר לסוריה ופנה אל לב האימפריה הפרסית. צבאו חצה את הפרת והחידקל ללא התנגדות.

בשנתיים שחלפו מקרב איסוס התאוששו הפרסים מהתבוסות שספגו והצליחו לגייס צבא גדול שעמד להתנגש בצבאו של אלכסנדר בקרב.

[עריכה] שדה הקרב

הקרב התרחש במישור רחב ידיים בשטח השייך כיום לעיראק. אין כיום מידע מדויק על מיקומה של גאוגמלה. משערים כי הקרב התנהל בקרבת גבעה בצורת דבשת של גמל, "תל גומל" שבקרבת מוסול, ומכאן האטימולוגיה של שם המקום. פלוטרכוס בספרו "חיי אלכסנדר" טוען כי משמעות השם "בית הגמל" וכי היה יישוב בשם זה בקרבת מקום. הסברה המקובלת ביותר כיום למיקום הקרב הוצעה ב-1938 על ידי אוראל סטיין: מישור מזרחית למוסול (קו רוחב 36.36° צפון וקו אורך 43.25° מזרח). המקום מצוי כ-100 קילומטרים מערבית לארבלה (כיום העיר אירביל) שאליה נמלט דריווש לאחר הקרב ולכן בטעות כונה הקרב גם "קרב ארבלה".

הפרסים בחרו את המקום בקפידה על מנת לאפשר ניצול מלא של יתרונם המספרי. השטח בו התחולל הקרב היה נטול כל מכשול טבעי ואף, לפי עדויות אחדות, הוכן במיוחד לקראת הקרב על מנת לאפשר תמרון נוח להמוני הפרשים הפרסיים ומרכבותיהם. בגלל גודל צבאם היה קו הפרסים ארוך בהרבה מזה של אלכסנדר והיה חשש ממשי לאיגוף כפול של צבא מקדון על ידי הפרסים. הפרסים אכן ניסו לעשות זאת, אך ללא הצלחה.

[עריכה] ההכנות לקרב

[עריכה] הצד הפרסי

ערך מורחב – צבא ממלכת פרס

לאחר ההפסד הצורב בקרב איסוס נס דריווש על נפשו תוך הפקרת משפחתו בידי אלכסנדר וזניחת חייליו לטבח שביצעו בהם המקדונים. מהצבא הגדול שנלחם באיסוס רק הפרשים הצליחו לשרוד ככוח לוחם. הרגלים שלא נהרגו נפוצו לכל עבר. כמעט כל שכירי החרב היוונים נספו או פוזרו ולא היו זמינים לקרב גאוגמלה. היה זה חסרונו הבולט של הצבא הפרסי, כי פרט לשכירי החרב היוונים לא היו ברשותו של דריווש חיילי חי"ר כבדים וכל מה שהוא יכול היה להציב כנגד הפלנקס המקדוני האימתני היה חי"ר קל או בינוני. אומנם היו לו כמה עשרות אלפי קרדקים, אך חימושם היה דל יחסית לשכירי החרב היוונים ולכל היותר אפשר היה לסווגם כחי"ר בינוני, המשתווה לעוצמתו של הפלטסט. על מנת להתגבר על חולשתו בחי"ר הגה דריווש תוכנית איגוף, במסגרתה היו אמורים הפרשים בשני אגפיו לרסק את אגפיו של אלכסנדר ולטבוח בפלנקס. בו בזמן הייתה עדיפותו המספרית בחי"ר אמורה לאזן את היתרון האיכותי של הפלנקס.

דריווש יחס את ההפסדים הקודמים בקרבות עם הצבא המקדוני לעדיפות הנשק המקדוני, במיוחד אצל הפרשים שהיו חמושים בקסיסטונים ארוכים (סוג של רומח) על פני פרשיו, שהיו חמושים בחרבות וכידוני הטלה. כתוצאה מכך הוא ציווה על חיל המשמר שלו להתחמש ברמחים וכ-1,000 פרשים פרסיים הגיעו לקרב כשהם חמושים בנשק זה. בנוסף לכך הכין דריווש הפתעה לאלכסנדר - מרכבות חרמש. במקום המרכבה הקלאסית, שבה עומד הנהג וקשת, כלל צוות מרכבת החרמש רק חייל אחד המוגן בשריון קשקשים עבה, על חישוקי המרכבה הורכבו חרמשים, שאמורים היו לקצור באויב. בנוסף לכך, לפני הסוסים ניצבו רמחים ארוכים שהיו אמורים לשסף את מי שיעמוד לפני המרכבה. למרות המראה מעורר האימה, התברר נשק זה כחסר תועלת.

המקורות חלוקים בדבר השימוש בפילי מלחמה הודיים. גם אם השתמשו הפרסים בפילים, נראה כי מספרם היה זניח ולא עלה על 10 עד 15 פרטים ^[1].

בנוסף ל-1,000 שומרי הראש הרכובים היה לדריווש חיל פרשים חזק, מגוון מאוד בהרכבו ואיכותו. חיל הפרשים הפרסי הורכב מהעמים הנודעים באיכות פרשיהם דוגמת הסקיתים וכלל מספר גדול של פרשים כבדים - לפחות 10,000 ואולי אף 15,000 איש. לצדם רכבו פרשים קלים מעולים. חלק מהפרשים הפרסיים היו ממוגנים טוב יותר אפילו מההטיירוי, פרשיו הכבדים של אלכסנדר. חסרונם העיקרי של הפרשים הפרסיים הכבדים היה נשקם. רובם היו חמושים בעיקר בחרבות וקשתות ולא ברמחים, מה שגרע מיכולת ההבקעה שלהם. בעיה נוספת הייתה בעצם מספרם הגדול. המפקדים הפרסים לא הצליחו לתמרן כמות גדולה כל כך של פרשים בצורה יעילה. למרות זאת, עצם מספרם העודף היווה יתרון משמעותי עד כדי כך, שהפרסים היו בטוחים בניצחונם.

בלילה שלפני הקרב חשש דריווש ממתקפת פתע של המקדונים בחסות החשיכה. בתנאים אלו, ידע, לא יעמוד לו יתרונו המספרי. רוב המחנה הפרסי נשאר לפיכך ער ואף לא אכל בשעות שלפני הקרב, דבר שככל הנראה גרם לחיילים להגיע עייפים ורעבים לקרב ותרם לתבוסתם.

[עריכה] הצד המקדוני

ערך מורחב – צבאו של אלכסנדר הגדול

צבאו של אלכסנדר הגדול כלל שכירי חרב רבים, בעיקר מתראקיה ויוון. בנוסף לשכירי החרב והמקדונים, לפחות שליש מצבאו הורכב מבעלי ברית יוונים שהיו כפופים לו במסגרת הליגה הקורינתית. רוב צבאו היה רגלי, כמחציתם כבדים, והיתר קלים ובינוניים. מתוך 7,000 פרשים כ-4,000 היו כבדים (הטיירוי והתסלים) והיתר קלים.

בלילה שלפני הקרב, כפי שחשש דריווש, הציע פרמיניון לערוך התקפת פתע על המחנה הפרסי, אך זכה לתגובה מתנשאת מצדו של אלכסנדר בטענה ש"אני לא גונב ניצחון בלילה". הסיבה האמיתית לכך היא שככל הנראה אלכסנדר לא רצה לסכן את צבאו בקרב שלא יכול היה לשלוט בו והתוצאות בו לא היו ודאיות. במקום התקפה זו, הניח אלכסנדר לצבאו לישון בלילה שלפני הקרב ואף דאג שיקבלו ארוחה מסודרת.

[עריכה] פריסת הכוחות

[עריכה] הצד המקדוני

אלכסנדר ידע שניצבים מולו כוחות עדיפים ולכן הגה תוכנית מהפכנית - במקום לנסות ולהאריך את חזיתו על ידי הצבת הפלנקס היווני לצד הפלנקס המקדוני (ראו תרשים פריסת הכוחות) הוא בחר להציב אותו מאחורי המערך הראשון על מנת למנוע התקפה על עורף הצבא. האגפים היו מוגנים היטב בחי"ר קל ופרשים עם רעי המלך ^[2] בצד ימין והתסלים בצד שמאל. אלכסנדר לקח לעצמו את הפיקוד על צדו הימני של הצבא ואילו פרמיניון, הגנרל הוותיק, קיבל את אגף שמאל. לא היה מפקד למרכז והפיקוד בו התחלק בין אלכסנדר לפרמיניון. כשני שליש מהצבא היה תחת פיקודו של אלכסנדר.

בתקופה זו לא נהגו להקציב כוחות לעתודה. עצם הרעיון של קיום העתודה היה זר לרוב צבאות העולם העתיק, ובדרך כלל ניסו להאריך את הקו על מנת לאגף את האויב. טקטיקה מקובלת אחרת הייתה ריכוז המאמץ באגף אחד על מנת לנסות ולשבור את הקו של האויב. שתי האפשרויות היו חסומות בפני אלכסנדר - לא משנה כמה היה מאריך את הקו, אורך הקו של צבאו הקטן בהרבה לא היה משתווה באורכו לקו הפרסי. בגלל אורך הקו הפרסי ועדיפותו הגדולה בפרשים גם הטקטיקה השנייה הייתה בלתי אפשרית. היות והיה ברור לו, שהמערך שלו יכול להתפרק בהתקפה, הוא הציב את הפלנקס היווני (זה שהורכב מחברי הליגה הקורינתית) מאחורי הפלנקס המקדוני. אילו לא היה עושה זאת, היה מפסיד בקרב, כי החזית שלו אכן נשברה במהלך הקרב כאשר שני טכסיס (חטיבות) של הפלנקס התעכבו באגף שמאל וכתוצאה מכך נוצר פער בינם לבין יתר החטיבות. לתוך הפער הזה זרמו פרשים פרסים, מצב קטסטרופלי לפלנקס, שברוב המקרים מביא להשמדתו המוחלטת.

[עריכה] המערך הפרסי

כפי שניתן היה לצפות, דריווש רצה לאגף את צבאו של אלכסנדר ולשם כך מתח את הקו שלו והציב את כל הפרשים בקו הראשון, יחד עם מעט רגלים במרכז, שנועדו לתת הגנה לו ולאנשי מטהו. הוא בחר להציב את מרכבתו במרכז בגלל כמה סיבות - היות והפקודות היו חייבות להגיע לכוחות בעזרת שליחים, מיקומו המרכזי של המפקד העליון סייע בהעברת הפקודות במהירות המרבית. בנוסף לכך, שני האגפים היו אמורים להשתתף בהתקפה, ודריווש רצה להישאר עם עיקר הכוח ולא לסכן את עצמו בהתקפה, כי ידע היטב שאם ייהרג או אפילו יפצע באורח קשה, צבאו יתפזר לכל עבר. בנוסף לכך, הוצבו לפני הקו 200 מרכבות חרמש שנועדו לשבור את מערך הפלנקס ולפגוע בפרשיו של אלכסנדר באגף ימין. התחבולה לא נחלה הצלחה, כי אלכסנדר צפה מהלך זה מראש והורה לפלנקס לפתוח את השורות ולתת למרכבות לעבור ביניהם, תוך ניצול העובדה שהמרכבה קשה מאוד לתמרון משום שכשהיא שועטת קדימה במלוא המהירות הופכת פנייה לתמרון כמעט בלתי אפשרי.

[עריכה] מהלך הקרב

(הכיוונים בקרב מתוארים מנקודת המבט המקדונית, אלא אם כן צוין אחרת. כלומר, באגף ימין הכוונה לאגף ימין של אלכסנדר).
שני הצדדים בחרו לצאת להתקפה. הפרסים שיגרו את מרכבות החרמש, אלכסנדר הניע את הפלנקס קדימה ואילו הוא עצמו יצא בראש כל אגפו הימני ימינה על מנת למשוך את הפרשים הפרסיים שמולו לכיוון זה. הפרסים הגיבו כפי שציפה ואכן יצאו לקראתו. בו זמנית שיגרו הפרסים כוח פרשים חזק נגד אגפו השמאלי של אלכסנדר שהיה תחת פיקודו פרמיניון. המרכז והקו הפרסי השני לא זזו בינתיים ממקומם. בשלב זה המערכה התפצלה לשלוש מערכות משנה - אגף שמאל, אגף ימין ומרכז.

[עריכה] אגף ימין

באגף ימין משך אלכסנדר הגדול את כל האגף ימינה על מנת לגרום לפרשים הפרסיים לצאת לקראתו וגם על מנת למנוע ממרכבות החרמש להתנגש בפרשיו. הפרסים הגיבו לפי תוכניתו ויצאו לקראתו. התחבולה הצליחה והמרכבות אכן פספסו את פרשיו. אלכסנדר הטיל לקרב את הפרשים הקלים, הפרשים השכירים ואת הפלטסטים האגריאנים (בני שבט האגריאנוי מתראקיה), והם הצליחו לבלום את הסתערות הפרשים הפרסיים, אף על פי שהאחרונים היו חמושים טוב יותר מהם.

התפתח קרב פרשים עקוב מדם, ללא יתרון ברור לאחד מהצדדים. אך היה ברור שבהינתן פרק זמן מספיק, ינצחו הפרסים בזכות חימושם העדיף ויתרונם המספרי. המטרה של אלכסנדר לא הייתה ניצחון על הפרשים הפרסיים, אלא משיכתם ממרכז שדה הקרב ויצירת פרצה במרכז מערך האויב שבה הוא יוכל להסתער בראש פרשיו הכבדים.

הפרשים הפרסים ניסו להתקיפו מהעורף והאגף, אך פרשיו הקלים בעזרת הפלטסטים האגריאנים הצליחו לאבטח את המקום. התמרון היה מסוכן מאוד כי כל האגף המקדוני היה תלוי בעמידתם של חיילים קלי חימוש לעומת פרשים כבדים שבהם השתמשו הפרסים. אילו חייליו הקלים היו ניגפים, הפרשים הפרסיים היו מתקיפים את אלכסנדר מאחור והוא היה מאבד את יכולת התמרון, כלוא בין המרכז הפרסי החזק ופרשי האויב הכבדים בעורף.

אלכסנדר השתמש בחילו הקטן בצורה טובה יותר והצליח לאתר פרצה במרכז המערך הפרסי, מקום בו עמדו הפרשים הפרסיים לפני הסתערותם. הוא קיבץ את ההטיירוי וסידר אותם בטריז והתקיף את הקו הפרסי במקום הפרצה, תוך כדי שהוא מנסה להגיע אל דריווש. ההימור השתלם והקו הפרסי התמוטט תחת לחץ הפרשים המקדונים הכבדים ואלכסנדר הגיע עד דריווש עצמו, תוך כדי שהוא מפזר את משמרו האישי לכל עבר. דריווש לא נשאר להלחם, אלא העדיף לברוח.

[עריכה] מרכז

המרכז המקדוני התקדם אל עבר המרכז הפרסי על מנת לרתקו למקום. ההיספסיטים אבטחו את האגף הימני של הפלנקס ואף עזרו לרעי המלך בפריצת הקו הפרסי. לרוע מזלם של המקדונים, שני הטכסיסים (חטיבות) הקיצוניים מצד שמאל פיגרו מאחור והפרסים הצליחו לחדור דרך פרצה זו. זהו מצב קטלני עבור הפלנקס וכמעט תמיד הוא מסתיים בטבח של חייליו. אלכסנדר חשש שאירוע כזה יכול להתרחש ולכן השאיר פלנקס רזרבי. בינתיים יצא כוח ההבקעה הפרסי לבזוז את המחנה המקדוני והפלנקס הרזרבי הצליח להתארגן ולאבטח את הכוח.

לא ברור די הצורך מדוע שתי חטיבות של הפלנקס פיגרו אחרי הכוח העיקרי, יתכן שהתקפת המרכבות הייתה יעילה יותר ממה שמתואר במקורות העתיקים. יתכן גם שפרמיניון רצה לשמור חלק מהפלנקס על מנת להדוף את הפרשים הכבדים שבאו מולו.

[עריכה] אגף שמאל

הפרסים התקיפו בשצף קצף את האגף השמאלי שהיה תחת פיקודו של פרמיניון. בגלל יתרונם המספרי והאיכותי, ניצבו הפרשים המקדונים לפני בעיה קשה. רק חלק מפרשי האגף היו בינוניים - התסלים, כל היתר היו קלים ואילו הפרסים הפעילו כמויות גדולות של פרשים כבדים ובינוניים. הפרשים המקדונים עמדו לפני התמוטטות תחת הלחץ הכביר ופרמיניון נאלץ לשלוח רץ לאלכסנדר על מנת לבקש תגבורות. בנוסף ללחץ הרב שהפעילו הפרשים הפרסיים, הפריצה בשורות הפלנקס הראשון אפשרה לפרסים לאיים על אגפו הימני של פרמניון. למזלם של המקדונים, גילו הפרסים את הכבודה המקדונית והתחילו בביזה. פריקת העול וזניחת המשמעת בקרב הפרסים נתנה זמן לפלנקס הרזרבי לסתום את הפרצה בחזית ולהסיר את האיום שייצרו הפרשים שחדרו דרך הפרצה במערך המקדוני.

[עריכה] התמוטטות המערך הפרסי

בינתיים קרס כל האגף השמאלי של הפרסים (זה שהוצב מול האגף הימני של אלכסנדר) ודריווש ברח משדה הקרב. אלכסנדר יצא בראש פרשיו למרדף אחר האויב המובס כאשר השיג אותו שליחו של פרמיניון עם דיווחים על המצב הקשה באגף השני. אלכסנדר הצליח לעצור את פרשיו, מעשה קשה מעין כמוהו שרק מפקדי פרשים מעטים הצליחו לעשות במהלך ההיסטוריה ופנה לאחור, על מנת לעזור לפרמיניון. בינתיים, הגיעו השמועות אודות בריחתו של דריווש לחיילי האגף השמאלי, והוא התחיל להתפזר, למרות העדיפות המספרית שנהנה ממנה וההצלחות הראשוניות. הניצחון המקדוני היה מלא, האימפריה הפרסית התמוטטה, וכעבור מספר ימים נכנס אלכסנדר לבבל.

[עריכה] ניתוח הטקטיקה ותוצאות הקרב

היתרון הפרסי בכוח אדם לא בא לידי ביטוי מלא. הפרסים השתמשו אמנם בצורה יעילה מאוד בפרשיהם, אך החי"ר שיחק תפקיד משני בלבד. רק מתי מעט מתוך 200,000 החיילים הרגלים השתתפו באופן פעיל במערכה. לא רק זאת, אלא שגם שיתוף הפעולה בין הפרשים לרגלים היה לקוי ביותר. לפי התוכנית המקורית היו אמורים הרגלים אשר בקו השני לתפוס את מקום הפרשים שיצאו להתקפה, אך הם מיאנו לעשות כן. המערך הפרסי היה תלוי מאוד בשלומו של מפקדם - ברגע שהשמועה על בריחתו של דריווש התפשטה בקרב הפרסים, אפילו האגף הימני של הפרסים אשר היה בעמדה עדיפה על העמדה המקדונית התפזר.

לעומתם, שיתוף הפעולה של הצבא המקדוני היה מעולה. הרגלים שבאגף ימין תמכו בפרשים ואפשרו את ההסתערות אשר הביאה בסופו של דבר לניצחון בקרב, הפלנקס הרזרבי הופיע בדיוק בזמן הנכון ועצר את הפרסים שהבקיעו דרך הפרצה בחזיתו של הפלנקס הראשון. ראויה לציין גם התמיכה שהעניקו הפרשים הקלים באגף שמאל לפרשים התסלים. בנוסף לכך, הצבא המקדוני לא היה תלוי בשלומו של אלכסנדר והסתדר מצוין גם בלי ידיעות אם הוא עדיין בחיים או שמא נהרג בקרב. בנוסף לכך, הפיקוד המקדוני בדרג הגבוה והבינוני היה עדיף לאין שיעור מהפיקוד הפרסי. פרמיניון הצליח לייצב את האגף השמאלי לפני בואו של אלכסנדר וזאת למרות העדיפות המספרית שהייתה לפרסים.

תבוסתו של דריווש הייתה מוחלטת. אלכסנדר הגדול נכנס לבבל וכעבור פרק זמן קצר גם לאקבטנה (הבירה העתיקה של פרס). דריווש נרצח כעבור כמה חודשים על ידי הפחה בסוס ושושלתו נקטעה. בסוס עצמו נתפס זמן קצר אחרי הרצח והוצא להורג בעוון "בגידה במלכות" על ידי אלכסנדר.

[עריכה] לקריאה נוספת

המקור העתיק האמין ביותר לתיאור הקרב נחשב בדרך כלל האנבסיס מאת אריאנוס. מקורות עתיקים נוספים הם דיודורוס, פלוטרכוס ואחרים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 נכתבו ספרים רבים על אלכסנדר הגדול, רבים מהם לא נגישים לקורא העברי. כאן ראוי להזכיר את ספרו של כתריאל בן ארי, קרבות מופת, המקדיש 50 עמודים לקרבותיו המפורסמים של אלכסנדר.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אריאנוס, שנחשב לאמין בדרך כלל, מספר בחיבורו "אנבסיס של אלכסנדר" ספר 2 פרק 8 על 15 פילים. יחד עם זאת קיים ספק בקשר לנוכחות הפילים בצבא הפרסי בגלל העדר תיאור השימוש בהם בקרב. גם כתריאל בן ארי מקבל את עמדתו של אריאנוס, אך הוא מסויג ובספרו "קרבות מופת" מסייג את הקביעה החד משמעית של אריאנוס
2. ^ הערת תרגום - רעי המלך הוא פירוש השם "הטיירוי" ביוונית. רעי המלך היו פרשיו הכבדים של אלכסנדר הגדול.