סרט בורקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סרט בורקס הוא שמה של סוגה קולנועית שהייתה נפוצה בקולנוע ישראלי בשנות השישים והשבעים. המונח "סרט בורקס" נטבע ככל הנראה על–ידי במאי הקולנוע בועז דוידזון, שביים מספר גדול של סרטי בורקס.

הנושא המרכזי ברוב סרטי הבורקס היה התנגשות בין תרבויות ועדות בישראל, ובמיוחד התנגשות בין עדות המזרח לעדות אשכנז. גיבורם של סרטים אלה היה בדרך כלל בן עדות המזרח, כמעט תמיד עני, ערמומי ובעל חכמת חיים רבה, המתנגש במוסדות המדינה או דמויות ממוצא אשכנזי, שהוצגו לרוב כעשירות, יהירות, מתנשאות, אטומות לב ומנוכרות. סרטי בורקס אופיינו בחיקויי מבטאים, ובמיוחד מבטאי יוצאי מרוקו, פרס ופולין, בדיחות סלפסטיק, חילופי זהויות ושילוב של קומדיה ומלודרמה.

הסרט הראשון הנחשב לסרט בורקס היה "סאלח שבתי" בבימויו של אפרים קישון. הסרט כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו אחר–כך ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח הפיקח להערים על האשכנזים, השליטים.

בסרטי הבורקס שבאו אחרי "סאלח שבתי" חזרו רעיונות אלו שוב ושוב בווריאציות כאלו ואחרות. לרוב, שילבו הסרטים גם תמות שונות שנשאלו מה"קומדיה דל'ארטה", קומדיות סלפסטיק, קומדיות ומלודרמות איטלקיות משנות החמישים, ועוד. פעמים רבות חזרה התמה הקלאסית של הקומדיה דל'ארטה של זוג הנאהבים המבקש להינשא, כשהאב האשכנזי, עומד בדרכם, ובן המזרח הערמומי מצליח בתחבולות של חילופי זהות וטעויות לשדך בין הנאהבים.

במהלך השנים התפתחו כמה דמויות חוזרות בולטות בסרטי הבורקס הקומיים יותר: הזוג המאוהב, לרוב בן עדות המזרח ואשכנזיה (האינמורטי בקומדיה דל'ארטה, ולעתים נדירות מעין "איזבלה"), דמות האב העשיר והקמצן (מעין פנטלונה), בן בריתו הערמומי של המאהב (מעין שילוב של ארלקינו, בריגלה פיגרו וקולומבינה), ההרפתקן (סקרמוצ'יה), המשרת/ת הפיקחית (סוג של קולומבינה), הנבל רודף הבצע (מעין סקפן או בריגלה), הזקן בעל התאוות (מעין פולצ'ינלה), ודמויות דומות.

תמה בולטת נוספת בסרטי הבורקס הקומיים הייתה של "מסע" של צמד נוכלים לא יוצלחים, המנסים בשיטות שונות להשיב כסף שהם חייבים לנושה. לרוב, שולבו על דרכם הרפתקאות של חילופי זהויות, התחזות, הונאה, וכדומה.

סוגה שלישית, בה נוצרו פחות סרטים, אך עדיין הייתה לה נוכחות, הייתה של סרטים שנוצרו בעקבות קומדיות או מלודרמות יידישאיות. עם אלו, ניתן למנות סרטים כמו סדרת סרטי "קונילמל", "הרשלה", סדרת "לופו", ועוד.

סרטי בורקס אחרים היו מלודרמות סוחטות דמעות, לעתים בשילוב אלמנטים קומיים, שתיעדו לרוב אדם מבוגר, הנתלש מעולמו ונאלץ להתמודד עם שינוי העתים; טרגדיה ביחסי אב/בת או אם/בת; נפילתו של אדם מרום מעמדו בגלל שזה היה מבוסס על שקר, וכדומה.

סרטי הבורקס זכו בשנות השישים ועד סוף שנות השבעים להצלחה רבה בישראל, לצד ביקורת נוקבת, שהתמקדה בעיקר ברדידות תמטית ותוֹכנית, וערכי הפקה ירודים. עם הבולטים בפעילים בתחום זה נמנו:

זאב רווח: היה שותף כשחקן וכבמאי לשורה ארוכה של קומדיות עממיות כמו "חגיגה בסנוקר", "צ'ארלי וחצי", "רק היום", "גונב מגנב פטור", "טעות במספר", "המובטל בטיטו", "לא לעלות יותר", "ספר נשים", "פעמיים בוסקילה", ועוד. רווח הפך לדמות המזוהה ביותר עם סרטי הבורקס והמשיך ליצור סרטים כאלו עד סוף שנות השמונים.
ג'ורג' עובדיה: במאי שיצר שורה של מלודרמות בהשפעה (ולעתים העתקה) של סרטים תורכיים שונים. הבולטים בסרטיו: "אריאנה", "נורית", "שרית", "נערת הפרוורים", ואחרים. יצר גם קומדיות כמו "נחצ'ה והגנרל", "פישקה במילואים" ו"קוראים לי שמיל".
יהודה ברקן: שחקן ובמאי בשורה ארוכה של סרטי בורקס. שיחק בסרטים כמו "לופו מלך הכביש" ו"לופו בניו יורק", "כץ וקרסו", "צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "בוא נפוצץ מליון" ואחרים. שיחק בסדרת סרטי "אבא גנוב" (שלושה) וביים אותם.
בועז דווידזון: במאי שיצר שורה של קומדיות כמו "צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "משפחת צנעני" ו"לופו בניו יורק". "צ'ארלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" זכו בשנות התשעים ל'תחייה', כאשר התפתחה תת-תרבות של צפייה חוזרת ונשנית בהם, ודקלום משפטים מהם.
יוסף שילוח: שיחק במספר סרטי בורקס, לצד תפקידים דרמטיים רציניים יותר ותפקידי משנה במגוון סרטים הוליוודיים. דמות המזוהה עמו במיוחד היא זו של "הפרסי": מעין פולצ'ינלה תאוותני, צייקן ונלעג, שגיבנתו היא מבטאו הפרסי הכבד.
טוביה צפיר: שיחק במספר סרטי בורקס, במיוחד בתפקיד ה"אשכנזי" הנלעג.

מספר סרטי בורקס בולטים שלא אוזכרו היו קזבלן (סיפורו של נער שכונות מזרחי המאוהב באשכנזיה, בכיכובו של יהורם גאון), "סלמוניקו" ו"יהיה טוב סלמוניקו" (עם ראובן בר יותם), "השכונה שלנו", "המשכנע", "חכם גמליאל", ועוד.

בשיא פריחתם של סרטי הבורקס המשיכו הבמאים לספוג ביקורות רעות מהמבקרים ומהעיתונות, שטענו שרמת הסרטים ירודה, והיא בגדר "תיאטרון מול מצלמה." הקהל לעומת זאת הצביע ברגליים, ושנים אלו היו חסרות תקדים בבכל הנוגע לכמות הצופים הבאים לבית הקולנוע, בכדי לראות קולנוע ישראלי.

החל בסוף שנות השבעים החלה הפופולריות של סרטי הבורקס לשקוע במידה רבה. הסיבות שהובילו לשקיעת סרטים אלו היו מגוונות, אך הגורם המשמעותי ביותר היה עלייתם של הטלוויזיה והוידאו, שגרמו לשקיעה ניכרת של קולנוע "עממי".