מערבון ספגטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מערבון ספגטי הוא כינוי לתת-ז'אנר של סרטי המערבונים שצצו בשנות ה-60 של המאה ה-20. כינוי זה נובע מהעובדה שרובם הופקו על ידי אולפנים איטלקיים. בתחילה לרבים מהם היו משותפים השפה האיטלקית, התקציב הנמוך, וצילום מינימליסטי ושוטף ששבר את המוסכמות של מערבונים מוקדמים יותר - לעיתים בכוונה, כתוצאה מהרקע התרבותי השונה של יוצרי הסרט ומהתקציב המוגבל. השימוש במונח נעשה לראשונה בזלזול, אך משנות השמונים ישנה הערכה מחודשת לסרטים אלה.

טרילוגיית "האיש ללא שם" בביומו של סרג'ו לאונה, בכיכובו של קלינט איסטווד ובליווי פס הקול של אניו מוריקונה (שכל הנעימות שכתב לסרטים, נעשו לסימן היכר של מערבוני ספגטי): "בעבור חופן דולרים" (1964), "הצלפים" (1965), "הטוב הרע והמכוער" (1966) היא הנציגה המפורסמת ביותר של הז'אנר. "הטוב הרע והמכוער" הוא אחד מסרטי המערבונים המפורסמים בכל הזמנים. למרות שבאופן לא טיפוסי לז'אנר מערבוני הספגטי הוא הופק בתקציב יחסית גבוה של מיליון דולר בערך.

רבים מהסרטים צולמו באזור המדבר הספרדי של אלמריה (Almería), הדומה לנוף המצוי בקליפורניה. בגלל אזור הצילום המדברי ומלאי הניצבים דוברי הספרדית באזור, נושא מקובל במערבוני הספגטי היה המהפכה המקסיקנית, שודדים מקסיקנים ואזור הגבול בין מקסיקו לארצות הברית.

[עריכה] "מערבוני אוכל" אחרים

השם "מערבון ספגטי" הוביל לקשרים בין סרטים אחרים לאוכל:

• לעיתים משתמשים בכינויים "מערבוני פאייה" או "מערבוני צ'וריסו" לסרטים דומים שהופקו על ידי אולפנים ספרדיים.
• יחסי הציבור של הקומדיה היפנית "טמפופו" קראו לה "מערבון האיטריות" הראשון.
• מערבוני רוברט רודריגז, "דספרדו", ו"היו זמנים במקסיקו", נקראים לעיתים "מערבוני בוריטו".
• סרטי ויקינגים מסוימים נקראו "מערבוני בקלה".
• טיים מגזין קרא לסידרה סמוראי ג'ק "מערבון סשימי".
• בישראל היה נפוץ בשנות ה-60 וה-70 ז'אנר סרטי בורקס.