ניל ארמסטרונג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
| פרופיל אסטרונאוט | |
| לאומיות | אמריקאי  |
| בחירה לאסטרונאוט | 1962 |
| פרישה | 1971 |
| זמן שהייה בחלל | 8 ימים, 14 שעות ו-10 דקות |
| נולד | 5 באוגוסט 1930 |
| מקום לידה | אוהיו, ארצות הברית |
| משימות | |
| ג'מיני 8, אפולו 11 |   |
ניל אלדן ארמסטרונג (נולד ב־5 באוגוסט 1930) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שהניח את כף רגלו על פני הירח. נולד בוואפקונטה, אוהיו.
בטיסתו הראשונה היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג'מיני 8 ב-1966. משימה זו הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט. במשימתו השנייה (והאחרונה) היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. כאמור, ניל היה הראשון שדרך על הירח ואמר את המשפט "זהו צעד קטן לאדם, קפיצה ענקית למין האנושי". יחד עם באז אולדרין חקרו את הירח במשך שעתיים וחצי בזמן שמייקל קולינס נמצא בחללית.
לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בחיל הים האמריקאי והשתתף במלחמת קוריאה. לאחר שירותו בחיל הים, נהפך ארמסטרונג לטייס ניסוי ב-NACA, קודמתה של נאס"א.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת
ניל הוא בנם הבכור של סטיבן קוניג ארמסטרונג וויולה לואיז אנגל. הוא נולד ב-5 באוגוסט 1930 בשעה 12:31 בחדר הכניסה של בית סבו בעיירה וואפקונטה, אוהיו. שמו האמצעי, אלדן, נבחר באליטרציה, ורמיזה לשיר The Courtship of Miles Standish של המשורר הנרי וואדסוורת' לונגפלו.
סטיבן ארמסטרונג עבד בממשלת אוהיו ובעקבות עבודתו המשפחה שינתה את מקום מגוריה פעמים רבות, 16 מעברי בתים ברחבי אוהיו במשך 14 שנים.
ארמסטרונג החל להתעניין בטיסה עוד בילדותו. את טיסתו הראשונה חווה ב-26 ביולי 1936 (לפני גיל 6), על מטוס פורד טרימוטור (Ford Trimotor). בגיל 8 החל להתעניין בבנית דגמי מטוסים ובגיל 15 החל לחסוך לשיעורי טיסה. לכל שעת טיסה נדרש ניל לעבוד 22 וחצי שעות כדי להרוויח 9 דולרים. בגיל 16 החל לקחת שיעורי טיסה ב-Aeronca Champion, מטוס קל עם מנוע של 65 כוח סוס. לאחר מכן עבר למטוסי BT-13 ולבסוף למטוסי פרצ'יילד PT-19.
לאחר שסיים בהצלחה את התיכון, החל ללמוד באוניברסיטת פרדו בשנת 1947 וסיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. ארמסטרונג היה השני במשפחתו שזכה בהשכלה על-תיכונית, ולימודיו אלו התאפשרו בעזרת מלגה אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. ציוניו בפרדו היו בינוניים, ועלו רק לאחר שחזר משירותו במלחמת קוריאה. במסגרת לימודיו בפרדו הוא נפגש לראשונה עם ג'נט שירון, עמה התחתן ב-28 בינואר 1956.
בנוסף התקבל לאוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל שם תואר מוסמך בהנדסת תעופה וחלל.
[עריכה] שירות צבאי - מלחמת קוריאה
כאמור, ארמסטרונג למד באוניברסיטה במסגרת תוכנית מלגות אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. הוא שירת כטייס במלחמת קוריאה בין 1949 ל־1952. לאחר תקופת אימונים ממושכת טיסתו המבצעית הראשונה של ארמסטרונג התבצעה ב-5 בינואר 1951, באותה עת הטיס מטוס סילון מדגם F9F-2B. בסוף אותו חודש נשלח למלחמת קוריאה. משימתו הראשונה הייתה ליווי מטוס ביון אשר צילם תצלומי אוויר של שטח האויב. במהלך משימות אלו הפיל מטוס אויב לראשונה; הפלה זו הייתה היחידה במהלך כל קריירת הטיס של ארמסטרונג.
במהלך המלחמה ארמסטרונג ביצע 78 משימות וצבר 121 שעות טיסה. עבור שירותו במלחמה קיבל מספר עיטורי לוחמה: מדליית האוויר (עבור מעל 20 טיסות קרב), מדליית הזהב (עבור 20 נוספות), מדליית השירות בקוריאה וכוכב הקרב. ארמסטרונג סיים את שירותו בצי בינואר 1952 בדרגת סגן.
[עריכה] בחירתו לטייס חלל
ארמסטרונג סיפר שאינו יודע מתי התגבשה אצלו ההחלטה להיות אסטרונאוט. 4 או 5 חודשים לאחר הפנייה אליו לבוא למבחני בחירת אסטרונאוטים (הקבוצה שהשנייה שנאס"א בחנה) הפך לנרגש ביותר. כששמע על תוכנית אפולו ובהזדמנות לחקור סביבה חדשה לחלוטין שבה אין כוח כבידה התרגשותו אף גברה.
דייק סליטון היה אחראי על בחירת צוות המשימה וקרא לארמסטרונג ב-13 בספטמבר 1962, בתקווה שזה התעניין להצטרף לנאס"א. ארמסטרונג נענה לבקשה ללא שום היסוס. הבחירה של האסטרונאוטים מתוך הקבוצה הגדולה שבאה להיבחן נעשתה בחשאיות מוחלטת במשך 3 ימים ולאחריה פורסם כי ארמסטרונג היה בין הנבחרים לשמש כאסטרונאוטים.
במהלך השנתיים שלאחר הבחירה ארמסטרונג התעמק באימונים בסיסיים ותיאורטיים. לאחר מכן החל לעבור סדרת אימונים בסימולטורי טיסה.
בסופו של דבר נבחר לשרת בשתי משימות: ג'מיני 8 ו-אפולו 11 בעוד שבמשימות אחרות הוצב בצוות הגיבוי.
[עריכה] תוכנית ג'מיני
- ערך מורחב – תוכנית ג'מיני
[עריכה] ג'מיני 5
- ערך מורחב – ג'מיני 5
ארמסטרונג נבחר לשמש כטייס בצוות הגיבוי במשימה זו יחד עם אליוט סי. משימה זו הייתה בת 8 ימים, הארוכה ביותר עד אותה תקופה, כשצוות החללית היה גורדון קופר ופיט קונרד. המשימה, הצוות וצוות הגיבוי הוכרזו ב-8 בפברואר 1965 וההמראה התקיימה ב-21 באוגוסט 1965. במהלך ההכנות למשימה הוכנו גם ארמסטרונג וסי למשימה, למקרה שהצוות שנבחר לא יוכל למלא אותה.
[עריכה] ג'מיני 8
- ערך מורחב – ג'מיני 8
ב-20 בספטמבר 1965 הוכרז הצוות של משימת ג'מיני 8 וארמסטרונג נבחר לשמש כטייס הראשי. כטייס המשנה נבחר דייוויד סקוט. המשימה המריאה ב-16 במרץ 1966. משימה זו הייתה המסובכת ביותר עד כה, מפני שזו הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ. בסך הכול תוכננה המשימה ל-75 שעות ו-55 הקפות. לאחר ההנתקות מה-Agena בשעה 10 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית, ה"טיטאן 2" הוצת בשעה 11:41:02 כדי להכניס את החללית למסלול מחדש.
העגינה ל-Agena Target Vehicle הייתה הראשונה שבה חוברו שני עצמים בחלל. העגינה הושלמה לאחר 6 וחצי שעות. הקשר עם הצוות ששהה בחללית היה קטוע ואינו רציף עקב חוסר במשדרי מעקב שהוצבו על החללית.
[עריכה] ג'מיני 11
- ערך מורחב – ג'מיני 11
זוהי המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני שבה נבחר ארמסטרונג לצוות הגיבוי יחד עם ויליאם אנדרס. הכרזתו להיות טייס בצוות הגיבוי הוכרזה יומיים לאחר שנחתה ג'מיני 8. ההמראה של המשימה התקיימה ב-12 בספטמבר 1966 כשצוות המשימה הוא פיט קונרד ודיק גורדון.
[עריכה] אפולו 11
- ערך מורחב – אפולו 11
לאחר שנבחר למפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, נבחר ארמסטרונג למפקד משימת אפולו 11 על ידי דייק סלייטון ב-23 בדצמבר 1968. בפגישה שנערכה ללא עיתונאים, סלייטון טען שרצה להחליף את באז אולדרין בג'ים לוול, אך ארמסטרונג אמר שמבחינה מקצועית הוא מסתדר ומתואם יותר טוב עם אולדרין. אמירה זו על אולדרין השפיעה על החלטת סלייטון, שבחר לבסוף את הצוות הסופי. ארמסטרונג יהיה המפקד, באז אולדרין ינהג במודול הירח ומייקל קולינס יהיה טייס מודול הפיקוד.
אחד הויכוחים שנוצרו לפני ואחרי המשימה היה על ההחלטה מי ילך ראשון על הירח. אולדרין חשב שהוא זה שיהיה הראשון בגלל ניסיונו בתוכנית ג'מיני, במהלכה ביצע מספר הליכות חלל בעוד שהטייס הראשי נשאר בחללית. הנימוק הנגדי לזה טען שמפקד המשימה הוא בעל האחריות הגדולה ביותר על הצלחת המשימה, ובנוסף הוא עובר אימונים רבים שיכינו אותו למשימה טוב יותר בנוסף לאימוני הרגילים. לבסוף התקבלה החחלטה שארמסטרונג ילך ראשון על הירח ואולדרין יהיה השני.
[עריכה] המסע לירח
בזמן השיגור, קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-110 פעימות בדקה, הרעש האדיר שהתקבל מהצתת הטיל כלל לא הזכיר את טיל הטיטאן 2 ה"שקט" יחסית של ג'מיני 8. השוני הנוסף בין שתי המשימות הוא שקפסולת ג'מיני 8 הייתה בעלת שני מושבים ולא היה באפשרות של שני הטייסים לקום ממושבם (ראו תמונת ג'מיני 8), קפסולת אפולו 11 הייתה הרבה יותר מרווחת ביחס לג'מיני 8. צוות אפולו 11 לא סבל מתחושה רעה במהלך המשימה, דבר שהופיע אצל צוותים קודמים בתוכנית אפולו.
המטרה העיקרית של אפולו 11 הייתה לנחות על הירח. הרדאר תחילה לא מצא מקום נחיתה נוח, לאחר זמן מה הראדר הראה מקום נחיתה שבו יהיה טוב לנחות, אך מספר מחשבים הראו שגיאות, הראשונה שביניהן הראתה שגיאה מספר 1202, אולדרין וארמסטרונג לא הכירו את שגיאות המערכת והחלו לדאוג לגבי המצב. מצב זה הלחיץ את הצוות הרבה יותר מאשר הראדר שלא מצא תחילה מקום נחיתה. אפילו ניסיונו של ארמסטרונג כטייס ניסוי לא עזר ולא היה להם מושג כללי מה לעשות לגבי המצב שאליו נקלעו. לבסוף התברר שהמחשב מוציא שגיאה זו כאשר הוא עמוס בחישובים ואינו יכול לקבל אליו חישובים נוספים.
לאחר פתירת בעיית המחשב, נותר לצוות להנחית את החללית על פני הירח. בגלל הזמן הרב שאבד עקב מציאת מקום לנחיתה, נשאר לצוות זמן מועט להנחית את החללית. למעשה אם היו נוחתים 15 שניות מאוחר יותר, הדלק היה נגמר והם היו מתרסקים על אדמת הירח מגובה של 15 מטרים. לטענת ארמסטרונג, שלא היה מודאג כלל מהמצב, היה הצוות שורד את ההתרסקות. ניתוח הממצאים לאחר הנחיתה הראה כי היו להם עוד 50 שניות לנחיתה ולא 15 כפי שחשבו.
ב-20 ביולי 1969 בשעה 20:17:39, לפי השעון האוניברסלי, מילותיו הראשונות של ארמסטרונג ("יוסטון, האיגל נחתה") נאמרו למרכז הבקרה, יוסטון. אולדרין וארמסטרונג חגגו את הנחיתה בלחיצת יד בלבד, והתכוננו לצאת לאדמת הירח ולבצע את משימותיהם.
[עריכה] ההליכה הראשונה על הירח
לאחר הנחיתה המוצלחת, התכוננו ארמסטרונג ואולדרין לצאת לפני הקרקע של הירח. דלת החללית נפתחה וארמסטרונג ירד בסולם. ב-21 ביולי 1969 בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח.
ארמסטרונג חשב רבות מה יגיד כאשר יעשה את צעדו הראשון על הירח. המילה "צעד" נראתה לו כבסיס למשפט. הוא חשב על משפט בסגנון שמופיע בספר ההוביט של הסופר ג.ר.ר טולקין ("not a great leap for a man, but a leap in the dark"). לבסוף החליט לומר את המשפט שייזכר לדורות: "זהו צעד קטן לאדם, קפיצה ענקית למין האנושי".
באנגלית המשפט נשמע כאילו נאמר על ידו כך: That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind, ללא ההברה a, למרות שהייתה צריכה להאמר. ארמסטרונג חשב שהגה אותה אך ההברה לא נקלטה על כדור הארץ. ניתוח שנעשה לאחרונה על ההקלטה מצביע שיתכן שההברה הקצרה נבלעה עקב הפרעות בקליטה[1].
לאחר 15 דקות מהצעד הראשון הצטרף אליו באז אולדרין והם החלו בתהליכי מחקר שתוכננו למשימה. במהלך ההליכה על הירח הם חשפו לוח שמנציח את הנחיתה הראשונה של האנושות על הירח, ובנוסף תקעו את דגל ארצות הברית באדמת הירח.
לאחר חזרתם לרכב הירח הם החלו בהמראתם מפני הירח ובמסעם חזרה לכדור הארץ.
[עריכה] המשך חייו
בין 1971 ל־1979 כיהן כפרופסור להנדסת תעופה וחלל באוניברסיטת סינסינטי. מ־1980 כיהן בתפקידים בכירים במספר חברות אירוספייס, האחרונה שבהן בשנת 2000.
בין 1971 ל־1973 היה יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בנושא חיל השלום.
בין 1985 ל־1986 היה חבר בוועדה הלאומית לחלל, שמונתה על ידי נשיא ארצות הברית כדי להמליץ על תוכנית חלל לאומית למאה ה־21. היה גם סגן יו"ר "ועדת רוג'רס" - ועדת החקירה לבדיקת אסון הצ'לנג'ר בראשה עמד ויליאם רוג'רס.
[עריכה] אותות ועיטורים
- מדליית החירות הנשיאותית, 1969
- מדליית הכבוד החללית של הקונגרס
מחזיק במספר תארי דוקטור לשם כבוד. בנוסף, ארגונים ומדינות מחוץ לארצות הברית העניקו לו אותות רבים נוספים.
מדינת אוהיו, בה נולד, קראה מוזיאון לתעופה וחלל על שם ארמסטרונג[2].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה רשמית באתר נאס"א
- מילותיו הראשונות על הירח
- קטע וידאו באתר ערוץ ההיסטוריה עם הקלטת הכרזתו של ארמסטרונג עם הנחיתה.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ניל ארמסטרונג |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניל ארמסטרונג |
