משגר רקטות M-270 MLRS
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משגר רקטות M-270 MLRS הוא מערכת שיגור רקטות רב-קנית מתנייעת מתוצרת ארצות הברית. MLRS הוא ראשי תיבות של Multiple-Launch Rocket System. המערכת פותחה במיזם משותף עם מדינות אחדות בברית נאט"ו וביניהן: ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה. כינויו בחיל התותחנים הישראלי הוא "המנתץ".
תוכן עניינים |
[עריכה] מפרט טכני
- הרכב והמשגר:
- קליבר רקטה: 227 מ"מ.
- משקל המשגר: 25191 ק"ג (כ-25 טון).
- קני שיגור: 12 קנים ב-2 פודים של 6 קנים כ"א (במצרר), 2 קנים ב-ATACAM.
- קצב אש: 12 רקטות בפחות מ-60 שניות.
- מהירות נסיעה: כ-80 קמ"ש (על כביש), 55 קמ"ש (בשטח).
- רקטה:
- (הערה: במשגר ניתן לירות מספר סוגים של רקטות.
הנתונים הנ"ל הם עבור הרקטה הבסיסית המשמשת את צבא ארצות הברית)
-
- קליבר רקטה: 227 מ"מ.
- אורך רקטה: 3.94 מטר.
- משקל רקטה: 308 ק"ג.
- סוגי חימוש: נפיץ, מצרר, מונחה, נ"ט מתביית עצמאי, מיקוש פזיר, אימונים (גבס), מסווג.
- טווח מקסימלי: 42 ק"מ (26.1 מייל) .
- כללי:
- יצרן: חברת לוקהיד, ארצות הברית.
- טבילת אש מבצעית: 1991, מלחמת המפרץ.
[עריכה] שימוש בעולם
ה-MLRS M-270 נמצא בשירות צבאות רבים בברית נאט"ו ואחרים, הכוללים את צבא ארצות הברית, ישראל, בריטניה, בחריין, דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, יפן, דרום קוריאה, הולנד, נורבגיה, מצרים ותורכיה.
[עריכה] שימוש בצה"ל
בשנת 1994 הגיעה המערכת לחיל התותחנים הישראלי, ושם הקימו עבורה מערך מקצועי נפרד, לרבות אימונים ומערכי הדרכה למערכת. למערכת ניתן השם "המנתץ", היות שמדובר במערכת הנשק הטקטית ההרסנית בצה"ל.
השימוש המבצעי הראשון במערך המנתץ על ידי החיל היה רק 12 שנים לאחר השמשתו בישראל, ביולי 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה[1]. כתוצאה מהשימוש בה, נהרגו (נכון לנובמבר 2006) כ-24 אזרחים לבנוניים [2], בעיקר מפצצונות שנותרו לאחר המלחמה. השימוש ב-MLRS והאפקט שיצר גם אחרי סוף המלחמה עוררו ביקורת גדולה בעולם, ובעקבות זאת דן חלוץ, הרמטכ"ל, הכחיש שהתיר בעצמו ירי של צה"ל בקרבת ריכוזי אוכלוסייה, ואמר שהירי היה בניגוד לפקודתו [3].
על פי הערכת "הארץ", במהלך מלחמת לבנון השנייה ירתה ישראל כ-1800 רקטות מצרר שהתפרקו למעל ל-3 מיליון פצצות. רוב הפצצות התפוצצו אך אחוז מסוים, שנאמד בכ-10 אחוזים, נותר בשטח כנפלים. לאחר המלחמה אסף האו"ם כ-58 אלף פצצות מצרר שלא התפוצצו, לפי טענות שונות גם בריכוזי אוכלוסייה. האו"ם טען שתעבור שנה שלמה עד שניתן יהיה לפרק את כל הנפלים. תוך כדי המלחמה, החליטו שר הבטחון והרמטכ"ל להקים ועדה בראשות אלוף לבדיקת הנושא. ממצאי הוועדה היו שחלק ממטחי המצרר היו שלא באישור המטכ"ל. [4]
