מאיר מרדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מאיר (מוניה) מרדור (1913-1985), מבכירי ההגנה ומערכת הביטחון הישראלית, מנכ"ל רפא"ל הראשון.

תוכן עניינים

1 שירותו בהגנה
2 שירותו בצה"ל ובמערכת הביטחון
3 ספריו
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] שירותו בהגנה

מוניה מרדור נולד בעיר קובל (היום באוקראינה). ב-1933 עלה לארץ ישראל, והתגייס מיד לארגון ההגנה. מ-1936 שימש במנגנון הקבע של הארגון, ושימש בתפקידי פיקוד במחוז חיפה: תחילה כמפקד יגור ואחר-כך (1938-1940) כמפקד הפו"ם (יחידות לפעולות מיוחדות) במחוז, במסגרתה פעלו הוא ואנשיו נגד מבצעי הטרור הערבי ונגד מדיניות "הספר הלבן" של הבריטים. בהמשך שירותו בהגנה שימש בתפקידים שונים בתחומי הרכש, המודיעין וההעפלה במסגרת "המוסד לעלייה ב'".

בשנת 1937 היה סגן מפקד מחלקת התעופה של ההגנה, שהייתה תחת כיסוי מחתרתי של "הקלוּב לתעופה" בחיפה. ב-1940 קיבל מרדור רישיון טיס של ההגנה בכסות חברת "אווירון", והיה לאחד מהטייסים העבריים הראשונים בארץ. באותה שנה פיקד על מבצעים מיוחדים ועסק בארגון גדודי חי"ש (חיל השדה) בנפות חיפה והמפרץ. בשנים 1940-1943 היה מעורב בהעפלה הימית והיבשתית לארץ, ובמספר פעולות כמו פיצוץ אוניית המעפילים "פאטריה" ב-1940.

עם הקמת הפלמ"ח ב-1941, הוטל על מרדור לגייס מתנדבים באזור חיפה והצפון ליחידות הראשונות שלו, ומ-1942 עסק בפעולות רכש בצפון. שנה לאחר-מכן, ב-1943, הוצב מטעם ההגנה במוסד לעלייה הבלתי-ליגאלית, כממונה על ההעפלה מארצות המזרח התיכון: מצרים, לבנון, סוריה, עיראק ופרס. בתפקיד זה פעל גם להקמת תאי-הגנה מחתרתיים בקרב הקיבוצים היהודיים בארצות שליחותו, ועסק בהברחת נשק מן הארץ לצורך חימושם של התאים. באביב אותה שנה היה חבר במשלחת שהביאה אמבולנסים לטהרן, כשי מטעם היישוב לצבא האדום שלחם בנאצים.

ב-1944 עבר מרדור קורס מ"מים (מפקדי מחלקות, היום קורס קצינים) של ההגנה בג'וערה, ובאותה שנה הוטל עליו לעמוד בראש יחידת הרכש של ההגנה, שעסקה בפעולות רכש בלתי-ליגאלי בארץ ובחו"ל. מ-1948 פעל בתחום הרכש באירופה. באותה שנה עמד בראש המבצע להטבעת ספינת-הנשק הערבית "לינו" באיטליה, שהובילה משלוח גדול של נשק צ'כי לסוריה. לאחר ההשתלטות על המשלוח בלב-ים הגיע הנשק הסורי לנמל חיפה, ולידי צה"ל.

[עריכה] שירותו בצה"ל ובמערכת הביטחון

סמוך ליום הכרזת המדינה הוצב מרדור בחיל האוויר, הקים ומונה לראשו של להק תובלה אווירית (לת"א). הלהק ערך מבצעי תובלה והפצצה עד סוף מלחמת העצמאות, ומאוחר יותר היה לאחד מיסודותיה של חברת התעופה הלאומית "אל-על" (הלהק אף ביצע את טיסותיה האזרחיות הראשונות של המדינה). במסגרת תפקידו כמפקד הלהק פיקד וארגן את "מבצע בלק" להבאת מטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר, מסוג מסרשמידט, מצ'כיה, וכן את "מבצע אבק" שתכליתו רכבת אווירית של אספקה לנגב המנותק, שאיפשר את "מבצע עשר המכות" (הוא "מבצע יואב").

ב-1949 שימש מרדור, למשך זמן קצר, ממלא-מקום למפקד חיל הים. מאוחר יותר באותה שנה השתחרר משירות צבאי ומונה לתפקיד ראש אגף חיל האוויר במשרד הביטחון, תפקיד בו שימש עד 1952. מאוחר יותר מונה למנהל אגף מחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד (1952-1957), גוף שעסק בארגון וניהול מחקרים מדעיים בתחום הביטחון. נחשב לאחד ממקורביו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון.

אמ"ת אורגן מחדש והפך ל"רפא"ל" (רשות לפיתוח אמצעי לחימה) ב-1958, יחידת-סמך במשרד הביטחון שמרדור מונה להיות מנהלה הכללי. הוא שימש בתפקיד עד 1968, תקופה של התעצמות התעשייה הצבאית בישראל, במהלכה פותחו אמצעי-לחימה רבים שסייעו בניצחון המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים. בספרו רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לבטחון ישראל (פרס ע"ש יצחק שדה לספרות צבאית, תשמ"א) רמז מרדור גם כי לקח חלק בתוכנית הגרעין הישראלית, וכי במאי 1967 היה מעורב בהשלמת "פרויקט עיקרי" בתחום זה בארץ (במסגרת תפקידו כמנכ"ל הרשות, תוך-כדי ההכנות למלחמת ששת הימים). ספר זה הוא במידה רבה המשך לספר קודם שלו, שליחות עלומה - פרקי מבצעים מיוחדים במערכות ההגנה. עם פרישתו מתפקידו כמנכ"ל רפא"ל ב-1968 מונה מרדור לראש הוועדה לתכנון מערך המשק לשעת חירום (מל"ח).

בדצמבר 1978, לאחר 45 שנות שירות בהגנה, בצה"ל ובמערכת הביטחון, פרש מוניה מרדור ממשרד הביטחון. הוא חתן פרס בטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב על מפעל חיים מצטבר ועל תרומתו למערכת הביטחון לשנת 1980 (תש"ם).