ליבורנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בעיר באיטליה. לערך העוסק בקבוצת הכדורגל ליבורנו, ראו ליבורנו (קבוצת כדורגל).

ליבורנו

מדינה

איטליה

מחוז

ליבורנו

חבל ארץ

טוסקנה

ראש העירייה

אלסנדרו קוזימי

שטח

104 ק"מ²

גובה מעל פני הים

3 מטר

תאריך ייסוד

1577

אוכלוסייה
- עירונית
- אורבנית
- צפיפות

155,986
326,439
1,424/ק"מ²

קו רוחב
קו אורך

43°33′ צפון
10°19′ מזרח

אזור זמן

CET, UTC+1

אתר אינטרנט רשמי

livorno.it

מיקום ליבורנו באיטליה

ליבורנו (איטלקית: Livorno) היא עיר נמל לחוף הים הטירני בקצה המערבי של טוסקנה, איטליה. היא בירת מחוז ליבורנו ונמלה הוא השלישי בגודלו בחופה המערבי של איטליה.

[עריכה] היסטוריה

בעבר היה האזור בו שוכנת ליבורנו מכוסה לחלוטין על ידי הים. האדם התיישב באזור עוד בעידן הברזל.

בתקופה הרומית, היה קיים באזור נמל קטן בשם "ליבונה" שהיה תחת שליטת פיזה. ב-1412, נמכר הנמל לפירנצה, בה שלט בית מדיצ'י.

ליבורנו נוסדה בשנת 1577. את העיר תכנן האדריכל האיטלקי ברנרדו בונטלטני בהזמנת בית מדיצ'י, שזכה בעקבות כך לגישה לים.

ב-1618 קיבלה ליבורנו מעמד של נמל חופשי והפכה לנקודת מעבר חשובה בים התיכון. כמו כן, החלו להגיע לעיר יהודים, בעיקר מאנוסי ספרד. כדי לגרום לסחר בעיר לשגשג, פרדיננד הראשון, דוכס טוסקנה הזמין אנשים מספרד, יוון, גרמניה ותורכיה לגור בעיר. לעיר הגיעו גם אנגלים קתולים שברחו מאנגליה האנגליקנית. בנוסף לאלו הגיעה לעיר אוכלוסייה של מוריסקוס, מוסלמים ספרדים שהומרו בכוח לנצרות. הקהילות הזרות בעיר נקראו "נאציוני" (Nazioni - "אומות").

ב-1629 בנה פרננדו השני רובע חדש, שחיבר 23 איונים על ידי גשרים. מכיוון שהרובע נבנה על ידי ונציאנים, הוא נקרא "ונציה החדשה" (Venezia Nuova). באותו זמן עברה ליבורנו הרחבה משמעותית, ליד יסודות המבצר הישן נבנה מבצר חדש, ואיתו נבנו גם חומות העיר ומערכת התעלות.

במאה ה-18 נפסק שלטון בית מדיצ'י בעיר, החל שלטון בית לוריין והעיר התרחבה אל מחוץ לחומות.

רבים מהאלמנטים האדריכליים מהתכנון המקורי של העיר השתמרו, כמו למשל הגשרים, הנתיבים הצרים, בתי האצילים ומערכת התעלות. במאות ה-18 וה-19 עטתה ליבורנו מראה נאו-קלאסיציסטי שהשתקף בבתים, במוזיאונים, במוסדות התרבות ובשוק.

עם איחוד איטליה, הפסידה העיר את מעמדה כעיר נמל מרכזית ופיתוחה הכלכלי צומצם.

במלחמת העולם השנייה נהרסו חלקים נרחבים מהעיר.

[עריכה] יהדות ליבורנו

במאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים רבים בעקבות הזמנת השליטים. ניתנו להם זכויות רבות: חופש פולחן, אזרחות, זכות לבעלות על בית, לשאת נשק, לפתוח חנויות בכל חלקי העיר, להעסיק משרתים נוצרים. בנוסף לא היו צריכים היהודים לענוד טלאי או לגור בגטו. ב-1689 חיו בליבורנו 3,000 יהודים אשר דיברו בעיקר ספרדית ופורטוגזית.

היהודים היו מעורבים כמעט בכל ענפי הסחר בליבורנו, ואף ייבאו ב-1632 לראשונה את הקפה לאיטליה כשפתחו בעיר בית קפה.

כשהשלטון עבר לבית לוריין, נשארו תנאי היהודים כמקודם ולאחר מכן אף הורשו להכניס נציג למועצה המוניציפלית. לקראת סוף המאה ה-18, חיו בליבורנו כ-5,000 יהודים. לאחר איחוד איטליה ירדה חשיבותה של יברונו ובסוף המאה ה-19 ירדה אוכלוסיית היהודים לכ-2,500.

בזמן השואה נשלחו 90 מיהודי העיר למחנות השמדה, אחרים נרצחו בהרים הסובבים את העיר על ידי חיילי וורמאכט שהיו פעילים בסביבה. כתום השואה נותרו בליבורנו כ-1,000 יהודים.

כיום מונה הקהילה היהודית בעיר כ-600 חברים. בעיר גם פועל בית ספר לעברית.