טיכו ברהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיכו ברהה (דנית: Tycho Brahe, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 14 בדצמבר 1546 - 24 באוקטובר 1601), אסטרונום דני. הרבה בתצפיות אסטרונומיות, שהן המדויקות ביותר שנעשו בעין בלתי-מזוינת.

טיכו ברהה נולד שלוש שנים לאחר מותו של קופרניקוס. בהיותו סטודנט בן 20 השתתף בדו-קרב שבו איבד חלק מאפו, ומאז ועד סוף ימיו השתמש בתחליף עשוי כסף לאף החסר.

בשנת 1572 גילה כוכב חדש ברקיע, בקבוצת הכוכבים קסיופאה. כדי להבין את חשיבותה ההיסטורית של הופעת הכוכב, יש לזכור שלפי התאוריה האסטרונומית האריסטוטלית שהייתה מקובלת באותה תקופה לא היה אמור להיות שום שינוי ברקיע שמעל הירח. ברהה עקב אחרי הכוכב במשך כשנה וארבעה חודשים עד שנעלם מן העין, והעריך שמדובר בכוכב רחוק. ברהה פירסם ספר בשם De Stella Nova אודות הכוכב החדש, ובזאת טבע את המונח נובה לתיאורו של כוכב "חדש" (כיום ידוע שהיה זה סופרנובה). ממצאיו של ברהה היוו חיזוק לחולשתה של השיטה המקובלת.

יוהנס קפלר ניסה לשכנע את ברהה לקבל את המודל ההליוצנטרי של מערכת השמש, אך לא הצליח בכך. ברהה האמין במודל הגיאוצנטרי, משום שטען, בין היתר, שלו הארץ הייתה בתנועה, היו מבחינים בתופעה המכונה פרלקסה, כלומר: מיקומם של הכוכבים הקרובים בשמים היה משתנה יחסית לרקע של הכוכבים הרחוקים (תופעה זו אכן קורה, אך אי אפשר להבחין בה ללא טלסקופ רגיש, שלא היו כדוגמתו עד המאה ה-19). מסיבה זו פרסם שיטת ביניים, שטענה כי הארץ נמצאת במרכז היקום, סביבה סובבים השמש והירח, וסביב השמש – חמשת כוכבי הלכת.

המלך פרדריק השני, שמלך על דנמרק ונורבגיה, התרשם מתצפיותיו של ברהה ומימן הקמת שני מצפי כוכבים על האי וון שבין דנמרק לשבדיה.

בעקבות חוסר הסכמה עם כריסטיאן הרביעי, מלכה החדש של דנמרק, עזב ברהה את מולדתו בשנת 1599 ועבר לפראג. בתמיכתו של הקיסר רודולף השני הקים מצפה כוכבים חדש במרחק 50 ק"מ מפראג. כעבור שלוש שנים נפטר ברהה ונקבר בכנסיית הטין שליד כיכר העיר העתיקה בפראג.

רישומי תצפיותיו של ברהה, שאותם הוריש לקפלר, סייעו לקפלר לגלות את חוקי תנועת כוכבי הלכת המכונים על שמו חוקי קפלר, ותרמו לביסוס המודל ההליוצנטרי.

הפלנטריום של קופנהגן קרוי על-שמו של טיכו ברהה.