זיהוי מקום המקדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא מפורטת בדף השיחה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

זיהוי מקום המקדש הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש, העוסק בזיהוי המקום המדויק שבו הוא עמד.

הנושא הוא בעל השפעה מכריעה על מספר שאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות, דרוש ידע מדויק על מיקומו של מזבח העולה^[1]. לשם קיום מצוות בניין בית המקדש, יש למקמו באותו מקום במדויק^[2]. בנוסף לכך, יהודי המבקש לעלות להר הבית נדרש למיקומו של המתחם המקודש, כדי שלא יכנס בטעות לשטח העזרה, אזור שטמא מת אסור בו, עבירה הכרוכה בעונש כרת.

על כל פנים הנכנס למזרח הר הבית צריך לעבור שטח נרחב ועוד קל"ה אמה של עזרת נשים לפני שמגיע לתחום הקפ"ז אמה של מחנה שכינה שהאסור חל עליו משער ניקנור והלאה. גם אם מקום בית המקדש לא נמצא על הרמה המרכזית זה לא משנה כלום לגבי הכניסה ממזרח למערב ואפשר שתהיה הכניסה אחר טבילה דרך שער השבטים הנמצא בפינה הצפונית מזרחית של הר הבית. אמנם יש להתיר כניסה משער המוגרבים הנמצא בקצה הדרומי של הכותל המערבי עד החומה המזרחית גם אם מדרש שלמה נמצא בתוך הת"ק אמה כי שטח הר הבית הנמצא מחוץ לקל"ה אמה של מקום המקדש היה רובו מן הדרום ושלישי לו מן הצפון.

המסורת על מיקומו של הר הבית הינה רציפה במהלך הדורות, ואיננה מוטלת בספק^[3]. כך נקרא המתחם כיום, כך הוא נקרא בכתביהם של תיירים ועולי רגל יהודים , נוצרים ומוסלמים מאז ימי הביניים המוקדמים, מיקומו היה ידוע אף בתקופה הביזנטית, כאשר הוסר מקדש יופיטר שנבנה בראש ההר, וכן על ידי הרומאים, שהחריבו את בית המקדש וחנכו מקדש זה.

אך מתחם הר הבית הוא מתחם עצום שארבעת קירותיו, באורך של 281, 466, 310 ו-488 מטרים מקיפים שטח גדול בהרבה מהמתחם ששטחו 500 אמה רבועות המתואר במסכת מידות^[4] ואף מהסטדיון המרובע שמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו^[5].

אף אם יזוהה אזור המתחם המקודש, דבר זה אינו פותר לחלוטין את הבעיה, שהרי במקורות ישנה עמימות לגבי מיקומו של בית המקדש בתוך הר הבית. אמנם, ניתן לעקוף בעיה זאת על ידי מציאת נקודת התייחסות על ההר המשתייכת לבית המקדש עצמו, כפי שאכן עושות חלק מהשיטות. בעיית המיקום מוחרפת עקב העובדה שקיימת מחלוקת על אורכה של יחידת האמה. מספר שיטות לפתרון חידות אלו הוצעו על ידי העוסקים בנושא, בהסתמך על ניתוח דברי המקורות, מסורות, עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות ואף ניתוח המבנה הטופוגרפי של ההר עצמו.

תוכן עניינים 1 בחירת מיקום המקדש 2 המקורות לזיהוי מקום המקדש 2.1 הר הבית כיום 2.2 הר הבית בשנות הביניים 2.2.1 מסורות המזהות את מקום ההיכל 2.2.2 מסורות המזהות את כותלי הר הבית 2.2.2.1 הכותל המערבי 2.3 הר הבית בתקופת בתי המקדש 2.3.1 הר הבית בתיאור חז"ל 2.3.2 הר הבית בתיאורו של יוסף בן מתתיהו 3 הדעות בדבר מיקום המקדש 3.1 השיטות המרכזיות 3.1.1 קודש הקדשים היה במקום כיפת הסלע 3.2 מזבח העולה היה במקום כיפת הסלע 4 השיטות הצפוניות 5 השיטות הדרומיות 6 לקריאה נוספת 7 הערות שוליים

[עריכה] בחירת מיקום המקדש

המחקר ההיסטורי אינו יודע להצביע על סיבה ספציפית לבחירתו של הר הבית. ישנה סברה, שגורנו של ארונה שימש מקום פולחן, או שאבן השתייה הייתה מקודשת על המקומיים, מסורת שעברה לעם ישראל. אולם כל אלה בגדר השערות, ומקובל להניח כי הר הבית נבחר פשוט מפני סמיכותו לעיר דוד, שכן הקמת מרכזי פולחן בנקודות גבוהות הייתה עניין רגיל בעת העתיקה. אמנם, הר הזיתים והגבעה הנקראת מאז ימי הביניים הר ציון (בניגוד להר ציון המקראי שהוא הר המוריה), נישאים מעל הר המוריה, אך המעבר עליהם כרוך בחציית נחל קידרון מחד, ועמק הטירופיאון מאידך. יש לזכור שקרקע העמק הייתה נמוכה בכשנים-עשר מטרים מגובהה כיום. המעבר להר המוריה, לעומת זאת, לא הצריך חציית נחל, אלא אוכף, עליה שנעשתה קלה אף יותר עם בניית המילוא על ידי שלמה המלך.

המסורת היהודית גורסת כי אכן מקומו של המקדש בירושלים, אם כי לא הוזכר מפורשות בתורה, היה קבוע מקדמת דנא. בתלמוד הבבלי^[6] מובא נסיונו של רבא לשחזר את התלבטויותיהם של דוד ושמואל, בבואם לפענח את המיקום הראוי לבנות בו את בית המקדש. רבא, כמובן, לא נכח במפגש זה שבין דוד ושמואל, ואינו טוען אף כי שמע במסורת איש מפי איש שכך אכן היה, אך ניתן לראות כאן את גישתו - מיקום הבית היה צריך להיחשף על ידי דרישת פסוקי התורה וספר יהושע.

לעומת זאת, בעת דיונה של הגמרא בבעיות שעמדו בפני בוני בית המקדש השני, לא הזקקתם לאמצעים דרשניים אלה, אלא לכלים שונים בתכלית - לגבי צורת הבית הכללית, מניחה הגמרא בפשיטות כי ניתן היה לזהות את צורתו מתוך המצאי בשטח^[7] - מעין דוגמה עתיקה לניתוח ארכיאולוגי, לאחר איתו יסודות החומות^[8]. אולם, לצורך זיהוי מקום המזבח, נזקקו העולים לדברי נבואה^[9] או להתגלות שמימית אחרת^[10].

[עריכה] המקורות לזיהוי מקום המקדש

בבוא החוקר לקבוע את מיקום המקדש, עליו להתייחס לשלוש סוגיות:

• המצאי על מתחם הר הבית כיום.
• עדותיהם של היסטוריונים ותיירים לגבי מצבו הקודם של הר הבית.
• מצבו של הר הבית בעת היות המקדש בנוי על גביו.

[עריכה] הר הבית כיום

רחבת הר הבית כיום היא מתחם, הנראה במבט ראשון כמלבני, אך למעשה צלעותיו אינן מקבילות ואינן שוות ואף אינן תמיד מורכבות מקווים ישרים. למרות שמם, הם אף אינם מכוונים באופן מוחלט לרוחות השמיים.

• אורכו של הכותל המערבי הוא כ-487 מטר. בחלקו הדרומי, הוא נוטה מהצפון האמיתי בכ-10.3 מעלות לכיוון מערב, בחלקו הצפוני, הנטייה מגיעה לכ-10.6 מעלות.
• אורכו של הכותל המזרחי כ-465 מטר. הכותל פונה בממוצע כ-6 מעלות מערבה לצפון האמיתי.
• אורכו של הכותל הצפוני כ-317 מטר, ניצב לכותל המזרחי.
• אורכו של הכותל הדרומי הוא כ-279 מטר, ניצב לכותל המערבי.

שטחה הכולל של רחבת הר הבית (כולל עובי הכתלים) הוא כ-141000 מר

חלקים מהכתלים נהרסו, נבנו, הורחבו ושופצו במהלך הדורות. בעוד על רבים משינויים אלו ניתן ללמוד רק מתוך מקורות היסטוריים, ישנם מספר מאפיינים המאפשרים להבחין בשינויים על פני השטח. המאפיין העיקרי, הוא הימצאותו של אבנים בעלי סיתות הרודיאני.

סיתות זה, המתאפיין באבנים חלקות, בעלות שוליים שקועות ניתן להבחנה ב...

ערך מורחב – הר הבית

ערך מורחב – מבני הר הבית

[עריכה] הר הבית בשנות הביניים

בית המקדש אמנם חרב, אך הוא לא חלף מהתודעה היהודית, ואף מזו הנוכרית. מסורות שונות לגבי מיקום שלל חלקים מהמקדש שרדו במדרשים, וכן בעדויותיהם של נוסעים ועולי רגל. עם כל הבעייתיות של הסתמכות על מסורות, במיוחד כאלו שנכתבו לעיתים מאות שנים לאחר המאורע, הן עדיין בעלות משקל כבד בדרך לקביעת מיקום בית המקדש

[עריכה] מסורות המזהות את מקום ההיכל

המקור הקדום ביותר המסייע לקביעת מקום אבן השתייה הוא עדותו של הנוסע האלמוני מבורדו, שכותב בשנת 333: "יש כאן שני פסלים של הדריאנוס ולא הרחק מהם אבן מנוקבת שאליה היהודים באים כל שנה ומושחים אותה בשמן, מתאבלים, קורעים את בגדיהם ומפליגים לדרכם"^[11]. תיאור זה, של אבן מנוקבת מתאים לסלע אשר כיפת הסלע בנויה על גביו. יש בו חור עגול בקוטר של מטר ומתחתיו מערה. ההיסטוריון הנוצרי Eutychius מתאר בשנת 876 בספרו Nazm al Gawahir כיצד סופרוניוס, בישוף ירושלים, הראה לעומאר בן אל-ח'טאב את הסלע במקום בו היה קדש הקדשים ועליו בנו אחר כך את הכיפה. במקורות ערביים ישנו סיפור כיצד יהודי מומר בשם כעב אבו יצחק יעץ לעומר לבנות מסגד מצפון לצ'חרה (לסלע אין שם מיוחד בערבית, ומשמעות שמו היא 'סלע') כדי שהם יתפללו למקום שאליו פונים יהודים וגם אל מכה. ההיסטוריון הארמני Sebeos כתב במאה השביעית בספרו (פרק 31) שעם כיבוש ירושלים על ידי הערבים, תכננו היהודים לבנות מחדש את בית המקדש. הם מצאו את מקום קדש הקדשים ובנו בנין עם במה כדי להתפלל שם. אבל הישמעאלים, שקינאו בהם, גרשו את היהודים משם ועשו אותו מקום תפילה לעצמם.

מקור קדום נוסף, אם כי תיארוכו אינו ברור הוא דברי המדרש:

	ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן: .. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בנין בהיכל.
-- פרקי דרבי אליעזר, סוף פרק ל[12]

נראה שהבניין המדובר הוא כיפת הסלע שנבנתה על מקום ההיכל. בנימין מטודלה שביקר בירושלים בערך בשנת 1170, כותב שעומאר בן אל-ח'טאב בנה כפה גדולה על מקום המקדש^[13]. כן מעיד גם פתחיה מגרנשבורג כחמש שנים לאחריו^[14]. בראשית המאה ה-14 ביקר בירושלים תלמידו של הרמב"ן. בין השאר הוא כתב "על אבן שתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד". בשנת 1550, כתב הרדב"ז, מגדולי הפוסקים בזמנו: "כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא"^[15].

[עריכה] מסורות המזהות את כותלי הר הבית

[עריכה] הכותל המערבי

המדרש, בשיר השירים רבה מספר על הכותל המערבי:

	הנה זה עומד אחר כתלנו"- "אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקבה שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חלדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקבה.
-- שיר השירים רבה ב, סג

אמנם, מתוך דברי המדרש, נראה סביר כי המדובר בכותל ההיכל או העזרה, אך אלו לא שרדו, והמסורת היהודית קשרה מדרש זה עם כותלו המערבי של הר הבית, ובמשך דורות רבים, היו היהודים מתפללים מול כותל זה וראו בו עדות להבטחה זאת. עם זאת, ישנם מקורות נוספים בהם הר הבית כולו נקרא בשם "מקדש", וכן העובדה ששערי חולדה המוזכרים אינם שערי העזרה, אלא שערי הר הבית, כך שנראה שהמדרש אכן מתייחס לכותל החיצוני.

על כל פנים ברור שמאמר ר' אחא במדרש תנחומא שהוסיף על דברי ר' אלעזר בן פדת שהשכינה נמצאת במקום המקדש כדי לצמצם ולא להרחיב את מקום השכינה. "אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש" לא מדובר בכותל המערבי של הר הבית שחלקו גובל בת"ק אמה של מחנה לוייה ולא בחומת העזרה המקודשת ממנו שארכה קל"ה אמה ולא בכותל החיצון של ההיכל וארכו 70 אמה אלא בכותל המערבי של קדש הקדשים וארכו 20 אמה הסמוך לאבן השתיה אפילו אם הוא חרב לא זזה שכינה ממקומה שנאמר ה' בהיכל קדשו. וכן מובן הדבר על גינת ורדים שהייתה ליד שער קיפונוס במערב הר הבית נוכח הכותל המערבי המקודש הוא הכותל הפנימי של ההיכל ששם בית הכפורת.

[עריכה] הר הבית בתקופת בתי המקדש

בעת בוא החוקר לקבוע את מקום המקדש, עליו להקדיש מחשבה אף למבנה הבית, שהרי על סמך נתונים אלו נשענים ההוכחות הארכיאולוגיות - האם עקבות החציבה בסלע מראים על מיקום קיר המקדש, או שמא זוהי פעילות צלבנית?

ערך מורחב – מבנה בית המקדש

נתונים רבים ומפורטים נתנו לגבי מבנה בית המקדש, על יד יוסף בן מתתיהו, על ידי חז"ל במסכת מידות ובשאר ספריהם וכן על ידי תיאורים שונים בספרי התנ"ך.

[עריכה] הר הבית בתיאור חז"ל

אם כי מחלוקות רבות קימות לגבי פרטי המבנה, בין על ידי חז"ל עצמם ובין על ידי פרשניהם, הרי שקווי המתאר הכלליים מוסכמים לרוב:

הר הבית הוא מתחם ריבועי, בעל צלעות בנות 500 אמה (מידת אורך)^[16], המכיל חמישה שערים: זוג שערי חולדה בדרום, שער שושן במערב, שער טדי בצפון ושער קיפונוס במערב.

[עריכה] הר הבית בתיאורו של יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו מרחיב את היריעה בנוגע לתיאור בית המקדש והר הבית בכמה מקומות - חלקם כרקע לתיאור הלוחמה^[17] והחורבן שהתנהלו בם ובסביבתם כחלק מהמרד הגדול, וחלקם בתור תיאור היסטורי של הבנין החשוב ביותר בתולדות היהודים^[18].

בתיאורו של יוסף ישנה התייחסות לפרטים, ודבר זה חשוב בעיקר בתיאור המבנים החיצוניים של הר הבית, עניין בו חז"ל עסקו באופן מצומצם ביותר. עם זאת, יוסף, למרות היכרותו עם הבית, והעובדה שהוא אף כנראה שימש בו בעצמו ככהן, אינו נבדל משאר ההיסטוריונים בני תקופתו, ואינו מדייק במספרים. ניתן להוסיף לכך את העובדה שהתיאור נכתב לקהל רומאי, אחרי חורבן הבית.כך שלא היה צריך לחשוש להשגות על פרטים שגויים שאולי חדרו לכתביו. ככלל, נחשב התיאור שבמשנה, למרות החלקים בו השנויים במחלוקת, כנאמן יותר, וכתבי פלביוס משמשים כמידע משלים על גביהם^[19]

[עריכה] הדעות בדבר מיקום המקדש

ישנן כתריסר שיטות לגבי מיקומו המדויק של בית המקדש. אם כי כל שיטה חולקת על חברותיה לגבי מיקום המדויק של קודש הקודשים, מידת האמה, והכיוון אליו היה מכוון בית המקדש, הרי שרב הדומה על השונה.

נהוג לחלק את השיטות לפי המקום בו הן ממקמות את בית המקדש ביחס לכיפת הסלע:

• השיטה המרכזית למעשה מתחלקת לשתיים, כאשר שיטה אחת מזהה את הסלע שתחת כיפת הסלע כאבן השתייה, ואילו השנייה מזהה את הסלע כיסוד המזבח.
• השיטות הצפוניות מזהה את בית המקדש מצפון לכיפת הסלע.
• השיטות הדרומיות מזהות את מקום המקדש דרומית לכיפת הסלע.

[עריכה] השיטות המרכזיות

כפי שצויין לעיל, מסורות יהודיות נוצריות ואסלמיות רבות שנים זיהו את הסלע שתחת כיפת הסלע כמקום קדוש. שיטות אלו מקבלות מסורת זאת, אולם בעוד אחת מקבלת את המסורת לפיה הסלע הוא אבן השתיה שהייתה בקדש הקדשים, הרי שהשנייה מקשרת אותו לאתר קדוש סמוך – מזבח העולה

[עריכה] קודש הקדשים היה במקום כיפת הסלע

שיטה זו היא העתיקה מבין השיטות, ונתמכת על ידי מרבית החוקרים עד היום.

הראשונים שהחזיקו בשיטה זו היו עולי הרגל וההיסטוריונים שצוטטו לעיל, אך הם הזכירו את העניין כבדרך אגב, ולא עסקו בו בצורה שיטתית. המקור הקדום בו נושא מיקום המקדש וגבולתיו נידון הוא שו"ת הרדב"ז <!—נעשה פה עוול לרבי אשתורי הפרחי, שאותו מצוטט הרדב"ז, מי שיש לו מקורות בנושא – מתבקש להשלים -->.

שער המזרח נמצא כמטחוה קשת משער הרחמים כמו שהעיד בעל הכפתור ופרח ואכן יש תפר ומלוי של אבנים באמצע בין שער הרחמים והפינה הדרומית מזרחית של הר הבית.

הרדב"ז, רבה של צפת במחצית השנייה של המאה ה-16, כותב בספרו: <!—נא לא להוסיף קישורים לשמות המקומות בציטוטים של הרדב"ז – ישנה מחלוקת האם הכוונה היא למשמעות הרגילה של השם, והפניה עלולה ליצור רושם מוטעה -->

	שאלת ממני, אודיעך דעתי: אם מותר להכנס לעליות הבנויות סביב לבית המקדש, שהן בולטות לתוך המקדש על גבי זיזין וגזוזטראות, לפי שראית שנהגו בזה היתר ואין מוחה בידן.
-- שו"ת הרדב"ז, תרצ"א

הרדב"ז בתשובתו, מתחיל בקביעה ש"תחת הכיפה – שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם 'אל סאכרה'", הוא עוצר להביע תמיהה על כך שלמרות שבמשנה^[20] נאמר שהיא גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ואילו בזמנו, מדווחים המוסלמים שהיא גבוהה מהכיפה שלוש קומות. הוא מעלה השערה שקרקעית המקדש הושחת והונמכה במהלך החורבן ואף מספר כי שמע שהמלכים שעברו חפרו למצוא את יסוד האבן ולא מצאו, ולכן אתה היא גלויה.

מכאן ממשיך הרדב"ז ועורך סקירה של הר הבית, תוך חישוב המרחק של כל חומה, עליותיה ופתחיה ממקום קודש הקדשים, והשאלה האם הם נמצאים בתוך התחום המקודש ואסורים בכניסה, או מחוץ לתחום המקודש ומותרים.

תשובתו של הרדב"ז נחשבת לאבן היסוד בנודע לעיסוק ההלכתי בהר הבית, וכל הבאים אחריו נדרשו לדבריו. עם זאת, קריאה פשוטה של דבריו מעלה כמה וכמה נקודות תמוהות:

• מצד אחד הוא מכליל את מסגד אל-אקצה (מדרש שלמה, בלשונו^[21]) בתחום המקודש, ומצד שני הוא כותב כי הוא רחוק מכדי להיכל בתחום זה.
• חישוב המספרים שהוא מביא בנוגע לכותל המערבי והמזרחי, מביא למסקנה שכותל העזרה וכותל הר הבית הם היינו הך, אולם דבר זה אינו מסתבר מהמקורות, ואף סותר את המסורת עתיקת היומין של תפילת יהודים סמוך לכותל המערבי, ללא חשש לטומאה (אם כי, בעקבות דברי הרדב"ז, היו רבנים בודדים במהלך הדורות שנמנעו מלבוא אל הכותל המערבי).
• הרדב"ז כותב שהשער הקרוב ביותר למקום כיפת הסלע הוא "הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אל קטאנין". שער מוכרי הכותנה מוכר לנו, ועומד עד היום, ומשמאלו נמצא באב אל מטהרה שער המרחץ המכוון ישר מול כיפת הסלע כי אדם הנכנס להר הבית דרך שער מוכרי הכותנה ימצא את כיפת הסלע מעט לימינו ומשמאל לשער.

רבים עסקו בדברים התמוהים בדברי הרדב"ז, והתשובות נעות במרחבי הקשת - היו שכתבו כי תשובה זו נכתבה בערוב ימיו כאשר מוחו כבר לא היה צלול ויש לקחת את דבריו בעירבון מוגבל. היו, שעל סמך תמיהות אלו דחו את דבריו מכל וכל, והיו שניסו לתרץ את דבריו על ידי הענקת פרשנויות למילותיו – חלקן דחוקות יותר וחלקן פחות.

למרות כל התמיהות, רוב העוסקים בנושא נוטים לקבל את המסורת אותה מביא הרדב"ז, ומזהים את אבן השתייה בתור קרקע קודש הקדשים. אם זאת, כאן לא תמו המחלוקות, שהרי בכדי לקבוע את מקום המקדש, אין די בנקודת אחיזה בודדת שעליה ניתן להרכיב את תוכנית המתאר של בית המקדש, שהרי שתי שאלות עוד נותרו ללא מענה: לאיזה כיוון נטה בית המקדש? האם הוא הקביל לכותל המערבי או למזרחי, או שמא הוא מקביל למזרח האסטרונומי?

• שיטתו של זלמן קורן...
• שיטתו של ריטמאייר...
• שיטתו של מיכלסון...

[עריכה] מזבח העולה היה במקום כיפת הסלע

החוקרים הממקמים את מזבח העולה על גבי הצ'חרה, מזהים את 'בור הרוחות', הנמצא במערה שתחת לאבן, בתור השיתין, שדרכם התנקז דם הקורבנות. טענה זו הסתמכה בעיקר על עדותו של פיארוטי על כך שהוא הצליח להגיע באמצאות אחד הבורות הנמצאים צפונית לאזור אל 'בור הרוחות' אשר בתחתית המערה. אולם, ב-1911, נפתח הבור על ידי מונטגיו פארקר, שמסר שעומקו אינו עולה על 25 ס"מ^[22].

• שיק, מומרט, דלמן, ווינסון, שלמה גורן...

[עריכה] השיטות הצפוניות

• מֶלכִּיוֹר דה ווֹגוּאֶה...
• אשר קאופמן...

תאוריה זו הוצעה לראשונה על ידי אשר קאופמן ב-1975, ומאז הוא פרסם מספר מאמרים בנושא.

בדומה לכיפת הסלע, רצפתה של כיפת הרוחות איננה מלאכותית, אלא מהווה חשיפה של מסלע ההר הטבעי, אותו מזהה קאופמן עם אבן השתייה.

עיקרי שיטתו.....

[עריכה] השיטות הדרומיות

• ג'ון פרגוסון היה החוקר הראשון שהציע מיקום שונה לבית המקדש מאשר סביב לכיפת הסלע.

פרגוסון, היסטוריון שחקר את ארץ ישראל, היה הראשון ששם לב לעובדה שבפי הצלבנים, מסגד אל-אקצא נקרא Templum Solomon, ואילו כיפת הסלע נקראה בפיהם Templum Domini. בנקודה זו פרגוסון צדק, כדעת כל החוקרים שלאחריו. אולם, כאן עשה פרגוסון שגיאה תרגומית. בלטינית המילה Templum משמעותה מקדש או ארמון. פרגוסון, שלא ידע זאת הניח שהכוונה ב-Templum Solomon ל'מקדש שלמה' - כלומר בית המקדש, ולפיכך גם הגיע למסקנה ש-Templum Domini - ש ה'אדון' ב'מקדש האדון' הוא ישו, ומכן מסקנותו שכיפת הסלע היא למעשה האתר המקורי של כנסיית הקבר.

תאוריה זו הוצעה לפני שהתפרסם מחקר טופוגרפי וארכיאולגי על הר הבית. צ'ארלס וורן, שהיה מראשוני החוקרים בתחום זה, האריך בראיות לסתור את דברי פרגוסון ואף חיבר ספר שלום שמטרתו להזים את טענותיו. פרגוסון אמנם לא השתכנע, אך יתר עולם המחקר קיבל את דברי וורן, ואם כי תאוריות שונות ממקמות את בית המקדש באזורים שונים של הר הבית, אף אחת מהן אינה ממקמת אותו תחת מסגד אל-אקצא

• טוביה שגיב...

[עריכה] לקריאה נוספת

• זלמן מנחם קורן, חצרות בית ה', ירושלים, תשל"ז
• שלמה גורן, הר הבית, ירושלים, תשס"ד

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה, ב, א
2. ^ ראו בראשית רבה סד, י
3. ^ ב-1999, הופיע ספר בשם "The Temples that Jerusalem Forgot" (המקדשים שירושלים שכחה) על ידי ארנסט ל. מרטין, הטוען כי מיקומו של המקדש היה מעל לגיחון. ספרו מורכב ברובו מפירושים מחודשים בפסוקי התנ"ך והברית החדשה, תוך התעלמות מהממצא ההיסטורי והארכיאולוגי, ולא התקבל בעולם המחקר.
4. ^ ב, א
5. ^ קדמוניות היהודים טו, יא, ג (400)
6. ^ זבחים, נד, ב
7. ^ "בשלמא בית מינכרא צורתו" (בבלי זבחים, סב, א)
8. ^ שם, רש"י ד"ה "שניכרים צורתו"
9. ^ כדעת רבי יוחנן ורבי אליעזר בן יעקב
10. ^ כדעותיהן של רבי אלעזר, רבי יצחק נפחא ורבי שמואל בר נחמני
11. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו, עמוד 214
12. ^ קטע זה אינו מופיע במהדורת רד"ל.
13. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 40
14. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 53
15. ^ שו"ת הרדב"ז, תרצא
16. ^ מידות, ב, א
17. ^ בעיקר בספר החמישי של "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".
18. ^ בעיקר בספר החמישה־עשר של "קדמוניות היהודים".
19. ^ מיכאל אבי-יונה, בית המקדש השני; בתוך ספר ירושלים, מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל אביב, תשט"ז
20. ^ יומא ה, ב
21. ^ המסגד נקרא Templum Solomonis בפי הצלבנים, שראו בו את ארמון שלמה, ושם זה השתרש, בנטיות שונות, אף אצל היהודים
22. ^ אלי שילר, "אבן השתיה", אריאל 64-65 "הר הבית ואתריו", תשמ"ט