אבן השתייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביהדות אבן השתייה הוא שמו של סלע שהיה בקודש הקודשים שבבית המקדש, ועליו הונח ארון הברית בבית המקדש הראשון. במדרש מבואר ששם האבן הוא אבן השתייה משום שממנה הושתת העולם, כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם, וממנו שואב העולם את כח קיומו.

על-פי המסורת היהודית, על אבן זו התבצע האירוע המכונן של עקידת יצחק, וממנה נגזרת קדושת הר הבית וירושלים כולה.

בבית המקדש השני, לאחר גניזת ארון הברית, היה הכהן הגדול ביום הכיפורים מקטיר קטורת ומזה את דם הקרבנות לפני אבן השתייה.

בזמן הבית הייתה האבן בולטת מעל רצפת קודש הקדשים בגובה שלש אצבעות (כ-6 ס"מ).

כיום מזוהה אבן זו עם הסלע הגדול (א-סח'רא) הבולט מקרקע הר הבית בתוך מבנה שנקרא על שמו- כיפת הסלע. הזיהוי המדויק תלוי באיתור מיקום המקדש בתוך החומות הנוכחיות של הר הבית.