דמוקריטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דמוקריטוס
תאריך לידה	460 לפנה"ס בקירוב
תאריך פטירה	370 לפנה"ס
זרם	אטומיזם
תחומי עניין מרכזיים	מטאפיזיקה, פיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מתמטיקה
הושפע על-ידי	לוקיפוס
השפיע על	אפלטון, אפיקורוס, לוקרטיוס, ג'ורדנו ברונו

דמוקריטוס (ביוונית Δημόκριτος) היה פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, חי בין 460 לפנה"ס לערך עד 370 לפנה"ס. דמוקריטוס נולד בעיר אברדה שבתראקיה, והיה תלמידו של לוקיפוס ופיתח את תורת האטומים שלו. דמוקריטוס כונה "הפילוסוף הצוחק" (בהנגדה להרקליטוס, שכונה "הפילוסוף הבוכה") והוא מתואר לרוב באמנות כשחיוך על פניו. המסורת מספרת שעיוור את עיני עצמו במכוון, על-מנת שמראית עיניו לא תסיח את דעתו מהגותו, אבל דבר זה אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לאור העובדה שעסק בכתיבת ספרים ובביצוע ניסויים, מה שהיה קשה עליו לעשות ללא מאור עיניו.

אחד מהוגי הרעיון שכל חומר מורכב מאלמנטים בלתי נראים שלהם קרא "אטומים". הוא אמר שכל תחושותינו מקורן באטומים המהווים את החומר שממנו עשוי היקום. היקום מורכב מחלל ריק ומאטומים המתאחדים עם אטומים דומים ויוצרים את כוכבי הלכת ואת כל הכוכבים האחרים. אטומים אלה נבדלים בצורתם, גודלם ומשקלם. אין בנמצא כל כוח עליון המכוון את האטומים. כמות החומר שבטבע איננה משתנה. שום חומר לא נוצר ולא נעלם, אלא רק משנה צורה על ידי שינוי הרכבם של האטומים.

דמוקריטוס ידוע גם כמי שהבין לראשונה, שמה שאנו מכנים שביל החלב, הוא האור שאנו רואים מהכוכבים הרחוקים בשמי הלילה. פילוסופים אחרים, כמו אריסטו, יצאו נגד טענה זו. דמוקריטוס היה בין הראשונים, שהציעו שהיקום כולל עולמות רבים, חלקם מיושבים:

	" בכמה עולמות אין שמש וירח, באחרים הם גדולים יותר מאשר בעולמנו אנו, ובאחרים רבים יותר. בכמה אזורים ישנם יותר עולמות, באחרים פחות (...); בכמה אזורים הם עולים, ובכמה נופלים. יש כמה עולמות החסרים יצורים חיים או צמחים או לחות כלשהיא."

תאוריה זו נשכחה והוצעה מחדש רק כעבור מאות שנים על ידי ג'ורדנו ברונו.

דמוקריטוס היה גם חלוץ של מתמטיקה בכלל וגאומטריה בפרט. זאת אנו לומדים רק על פי ציטוט עובדותיו בכתבים אחרים, מפני ששיירי עבודותיו של דמוקריטוס לא שרדו את ימי הביניים. אריסטו טוען שתורתו בקשר לחומר, הנקראת בדרך כלל אטומיזם, היא תגובה לפרמנידס, שהתכחש לקיום של תנועה, שינוי וריק. פרמנידס טען שקיומו של דבר מתחייב שהוא אינו "יורש יישות", מפני ש"שום דבר לא נולד משום דבר". לכן, טען פרמנידס, התנועה אינה קיימת כי חלק ממנה חייב להיות מעבר אל "הריק" ו"הריק" אינו קיים - לכן אי אפשר לנוע לתוכו.

[עריכה] תורת המוסר של דמוקריטוס

דמוקריטוס חשב שגם נפש האדם מורכבת מאטומים. אטומים אלה מהווים את החלק האציל והנפלא ביותר שבגוף האדם. מטרת האדם הוא האושר שפירושו להשתחרר מן הפחד, הדאגות והדעות הקדומות. הדגש הוא על אושר רוחני ולא על הנאות החושים, שכן תענוגות אלה הם תענוגות חולפים. האושר אינו נובע מטובין חיצוניים. "אדם חייב למצוא בתוך עצמו את מקורות הנאתו". שלוות הנפש מפצה את האדם על מכאובי הגוף כי החוכמה היא לנפש כמו רפואה לגוף. החיות יודעות תמיד את צרכיהן במזון, בהנאה ואפילו ביחסי מין; האדם אינו יודע. מי שנפשו מסודרת היטב - חייו מסודרים. תורת המוסר של דמוקריטוס בישרה את זו של אפיקורוס בראותה בשלוות הנפש ערך עליון.

קטע מדבריו של דמוקריטוס על שלוות הנפש והאושר ממחיש את תורת המוסר שלו:

"שלוות נפשו של האדם נובעת מן ההתאפקות בהנאה ומן המתינות בדרך חייו. חוסר הסתפקות והפרזה מסיתים את האדם בדרך כלל לתנודות מרגיזות וגורמים לנשמה דאגות גדולות. הנפשות הנרגשות מתנודות פתאומיות מאבדות שיווי משקל ושלווה. לכן, חייב אדם להיות פעיל במה שבגדר האפשר. להיות מרוצה עכשיו, להתעלם מן הדברים להם הוא משתוקק, מהם הוא מתפעל, ולא לחזור עליהם ללא הפסק. יתר על כן, אדם חייב שחייהם של האומללים יהיו תמיד לנגד עיניו, ועליו לחשוב על שוועתם המסכנה. כך מצבנו ואושרנו בהווה יהיו חשובים ומעוררי קנאה. נחדל מעתה להיות רודפי תשוקה ולא נחשוף עצמנו לייסוריי הנשמה. כל מי שמעריץ את העשירים ואת אלה שאחרים מחשיבים למאושרים, שעליהם אינו חדל לחשוב אף לרגע קט, מדמיין לעצמו ללא הרף אמצעים חדשים ועושה ניסיונות מחודשים הנדחפים על ידי הרצון לפעול נגד החוקים. צריך גם לחדול מלחשוק במה שאינו שלנו, להיות מרוצים במה שנפל בחלקנו, בהשוותנו את חיינו לאלה של האומללים ובראותנו את עצמנו מאושרים, בחושבנו על כל מה שהם סובלים. על ידי כך אנו מעריכים את עצמנו כמאושרים יותר מן העשירים, ובאמת כאלה אנו נעשים. באמצנו לעצמנו השקפה זו נחיה ביתר שלוות נפש ונמנע מן האסונות: התאווה, הקנאה והשנאה."