בית הקברות הבריטי בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בית הקברות הבריטי בהר הצופים בצילום מימי המנדט הבריטי

בית הקברות הבריטי בירושלים הוא בית קברות צבאי לחללי חיל המשלוח האימפריאלי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בית הקברות ממוקם על הר הצופים בירושלים.

[עריכה] רקע - הקבורה הבריטית בארץ ישראל

קבורה של חללי מלחמות הוא דבר יחסית חדש. עד למאה ה-19 לא ייחסו לקברי חללי מלחמות חשיבות ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גיאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה החלו לקבור על פי שמות. ההקרבה הנוראית שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה - לשם השוואה, במלחמתו של נפוליון ברוסיה נהרגו 400 אלף "בלבד". החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר (Fabian Ware), פעיל בצלב האדום הבריטי.

ב-1917 הוקם גוף כללי הממונה על קבורת החללים והקמת בתי הקברות - הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה (The Imperial War Graves Commission). הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. בתי קברות אלו נקראו war cemeteries והם נתפשו כאנדרטאות זיכרון למלחמת העולם הראשונה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.

בארץ ישראל הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים מידי הצבא לוועדה האימפריאלית בשנת 1920. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות. בית הקברות בירושלים היה האחרון שהושלם, ב-1927, והוא אחד מבתי קברות צבאיים בריטיים בארץ (בתי הקברות האחרים נמצאים בעזה, באר שבע, רמלה, דיר אל בלח ובחיפה). חלק מבתי הקברות לא נועדו להיות בתי קברות צבאיים בהם נקברים חיילים באופן רגיל, אלא נתפשו כפעולה חד פעמית לשם קבורת חללי מלחמת העולם הראשונה בלבד. בבתי הקברות בבאר שבע, הר הצופים ודיר אל בלח נקברו רק חללים ממלחמת העולם הראשונה. בבתי הקברות ברמלה, בעזה ובחיפה נקברו גם חללים ממלחמת העולם השנייה כאשר ברמלה נקברו חללים כמעט עד לתום השלטון הבריטי בארץ (החללים האחרונים נקברו בסוף אפריל) כולל החללים הבריטיים מפעולות המחתרות ומלחמת העצמאות. חללים של הכוחות הבריטיים מסוף תקופת המנדט וכן מלאחר תום המנדט (כאשר הבריטים החזיקו שתי מובלעות בתחום הארץ - בחיפה וברמת דוד) נקברו בבית הקברות הבריטי Khayat Beach בחיפה. הקברים הבריטיים בבית הקברות הזה, כמו גם קברים של אנשים שנפלו בשירות בריטניה וקבורים בבתי קברות אחרים, לא צבאיים, בארץ, מתוחזקים על ידי הועדה. ברבים מבתי הקברות היהודיים בני התקופה קיימים קברים בודדים הרשומים בבסיס הנתונים של הועדה. ברוב המקרים אלו הם חללים מבני היישוב או חללים ממוצא יהודי שמשפחותיהם ביקשו לקבור אותם שם (כמו קצין בריטי בן למשפחת רוטשילד שנקבר בראשון לציון אחרי שנהרג בקרב ליד גדרה). הבריטי האחרון שנקבר בקבורה צבאית בארץ, הוא כלכל ראשי של ספינת סוחר בריטית שנקבר בחיפה בסוף 1948. במקרים מסוימים גם קברים של חללים בבתי קברות צבאיים ישראליים, מוכרים על ידי הועדה. כזה הוא קברה של חנה סנש בהר הרצל.

בבתי הקברות הצבאיים הבריטיים בישראל מתקיימים טקסים צבאיים מלאים בימי הזיכרון הבריטי (11 בנובמבר), והאוסטרלי והניו זילנדי (25 באפריל ו 31 באוקטובר). הטקסים מתקיימים ברמלה, ירושלים ובאר שבע. קרובי החללים נוהגים להגיע לביקורים בבתי הקברות.

[עריכה] מבנה בית הקברות

בית הקברות היה מחוץ לגבול המוניציפאלי של ירושלים הבריטית ומהמבנים הראשונים במרחב של הר הצופים. מיקום בית הקברות בירושלים נבחר בתחילה משיקולים פרגמטיים כגון ריכוז של קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אך ערך מוסף ניתן על ידי הנוף שנשקף מהר הצופים אשר נתן ביטוי מוחשי לקונוטציות היסטוריות ודתיות של ירושלים, המקרינה מקדושתה על בית הקברות.

שער הכניסה לאתר הוא למעשה מצבת זיכרון ליחידות חיל המשלוח האימפריאלי, אשר תגיהן מסותתים באבן מצדי השער. מעליו יש כתובת הקדשה באנגלית, עברית וערבית. מול השער עומדת מצבת זיכרון לחללים האוסטרליים שנפלו בקרבות על ארץ ישראל.

בשדרה המרכזית ניצבים "צלב ההקרבה" ו"אבן הזיכרון", שני מונומנטים סמליים הקבועים בכל בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. צלב ההקרבה מורכב על פי ביטויו של רודיארד קיפלינג מ"חרב שלופה הנחה בחיקו של הצלב" והוא סימל את ההקרבה בקרב. אבן הזיכרון מעוצבת כמזבח ועליה חקוקות שלוש מילים שהציע קיפלינג, שהיה חבר בועדה האימפריאלית ושכל את בנו היחיד במלחמה: "שמם יכון לעד". בקצה השדרה עומדת קפלת זיכרון ל-3,366 הלוחמים שנפלו במצרים ובארץ ישראל בקרבות מלחמת העולם הראשונה ומקום קבורתם לא נודע. שמות החללים חקוקים לאורך קירות הקפלה.

מעל לקפלה פסלו של סנט ג'ורג' נלחם בדרקון. סנט ג'ורג', הפטרון הקדוש של אנגליה, שהוצא להורג בלוד, היה לוחם באימפריה הרומית במאות השלישית-רביעית. כאשר דיוקלטיאנוס הוציא צו לרדיפת הנוצרים סנט ג'ורג' צידד בנוצרים על כן ערפו את ראשו. ב"אגדת הזהב" מסופר על עיר שבקרבתה התגורר דרקון שהקריבו לו קורבנות אדם וביום בו היו אמורים להקריב לו את נסיכה הופיע סנט ג'ורג', הרג את הדרקון והציל את הנסיכה. הפירוש התאולוגי רואה בדרקון את השטן ובנסיכה את הכנסייה.

הציר המרכזי של בית הקברות פונה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים, ועל ציר זה עומדים האלמנטים הארכיטקטוניים: לפני השער יש מרפסת עגולה שממנה אפשר לצפות אל הנוף, ממול ניצבת הקפלה ובחזיתה אבן הזיכרון. ציר הרוחב חוצה את ציר האורך באופן שיוצר צלב, ובנקודת הצטלבות השבילים ניצב צלב ההקרבה.

בית הקברות ירוק, צבע ההולם את סביבתו הטבעית אנגליה המשופעת במשקעים ולא את האקלים המקומי השחון. טבע פסטוראלי מרמז על בריטניה הפוסט-תעשייתית, והקישור עם הטבע מסמל את העל-זמניות.

בית הקברות מוקף חומה. מחשש לוונדליזם דתי הציע הארכיטקט הראשי לעצב את בתי הקברות כגנים סגורים בחומה, להצניע את הצלבים ולהימנע מהקמת צלב ההקרבה המונומנטלי. למרות זאת, הקימו בירושלים את צלב ההקרבה. הארכיטקט שלכאורה ביקש להצניע את הצלב עשה את ההפך והטיל על ירושלים צלב ענק בצורת השבילים החוצים את בית הקברות.

בבית הקברות קבורים 2,539 חללים. אבני המצבה אחידות: בראשן חקוק תג היחידה של הנופל, שמו, מספרו האישי, גילו ותאריך נפילתו. על גבי מצבות רבות חקוק סמלו הדתי של החייל, ומתחתיו רשאית המשפחה לנסח כתובת אישית קצרה. במערב בית הקברות מצויות עשרים וארבע מצבות לחיילים יהודיים (מגן דוד) ומצבות נוספות לחיילים איטלקים, תורכים וגרמנים (המצבות בעלות קצה גלי הן מצבות של מוסלמים, בעלות קצה מחודד- של גרמנים).

הצלב, האבן בצורת מזבח, ופסלו של סנט ג'ורג' מקשרים את בית הקברות לדת הנוצרית ומרמזים על הקשר בין הנופלים לבין ההקרבה הנוצרית על תקוות תחיית המתים הגלומה בה.

[עריכה] אנדרטות זיכרון נוספות בירושלים

בירושלים מספר אתרים נוספים המנציחים את חללי האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה. האחת היא האנדרטה לדיוויזיה השישים שהוקמה באזור רוממה (במקום הקרוי ככר אלנבי, מאחורי התחנה המרכזית של "אגד"), אתר שהוצע על ידי פטריק גדס בקרבת המקום בו פגשו נציגי העיר ב-1917 שני סמלים בריטים מהדיוויזיה השישים והודיעו להם על כניעת ירושלים. האנדרטה הוקמה ביזמתה של הדיוויזיה השישים, כנראה כבר בשנת 1920 או 1921. בכתובת על אתר ההנצחה כתוב: Near this spot the Holy City was surrendered to the Sixtieth London Division, 9 Dec. 1917 (ליד מקום זה נכנעה עיר הקודש לדיביזיה השישים, 9 בדצמבר 1917).

יוזמה אחרת נועדה להנציח את הדיוויזיה החמישים ושתים הסקוטית. לשם כך נבנתה הכנסייה הסקוטית, כנסיית סט אנדרוז ליד מתחם הרכבת.

כמו כן, בלב שכונת תלפיות מצוי בית קברות לחיילים הודים ומוסלמים שנפלו במלחמת העולם הראשונה בסביבות ירושלים.