אמיל דורקהיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמיל דורקהיים (Emile Durkheim), יהודי צרפתי-גרמני הנמנה עם אבות הסוציולוגיה. נולד באפינל שבצרפת ב-15 באפריל 1858, נפטר ב-15 בנובמבר 1917 בפריז. הוא הקים בשנת 1895 את המחלקה האקדמית הראשונה לסוציולוגיה, וב-1896 ייסד את אחד מכתבי העת הראשונים המוקדשים למדע החברתי, "ל'אנה סוסיולוז'יק".

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 תאוריות ורעיונות 3 השפעות 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

דורקהיים נולד באפינל (Épinal) שבאזור לוריין, צרפת. הוא נצר למשפחה יהודית צרפתית, ואביו וסבו היו שניהם רבנים. דורקהיים עצמו היה חילוני לחלוטין. רבים ממחקריו, למעשה, הדגימו כי תופעות דתיות מקורן בגורמים חברתיים ולא שמיימיים. עברו היהודי אכן עיצב את מחקרו – רבים מחברים ותלמידיו היו יהודים, ולעתים אף קרובי משפחה. מרסל מוס היה אחיינו.

כתלמיד מחונן, דורקהיים התקבל ל"אקול נורמל סופרייר" בשנת 1879. המחזור שלו היה אחד מהמבריקים ביותר במאה ה-19, ורבים מחברים, כגון ז'ן ז'ורס ואנרי ברגסון הפכו להיות מהדמויות האינלקטואליות המרכזיות של צרפת. ב"אקול" דורקהיים למד יחד עם פוסטל דה קולנחס, קלסיקאי בעל זווית ראייה סוציולוגית-מדעית. באותו זמן הוא קרא את כתביהם של אוגוסט קונט והרברט ספנסר.

כבר בראשית הקריירה שלו, התעניין דורקהיים בגישה מדעית לחברה. התעניינות זו גררה אחריה את המאבק הראשון מבין רבים שיהיו לו עם הממסד האקדמי הצרפתי, שלא לימד כל מדע חברתי בזמן זה. דורקהיים מצא כי מדעי הרוח אינם מעניינים אותו, והוא סיים שני מהסוף במחזורו בסיומו את לימודיו.

הפוליטיקה תרמה גם היא להתעניינותו של דורקהיים במדעי החברה. הפסדה של צרפת במלחמת צרפת פרוסיה גרמה להתנגדות לשלטון הרפובליקאי החילוני ורבים חשבו כי הצורה היחידה לחדש את פניה של צרפת היא על ידי חיזוק הגורמים הקתוליים והלאומנים. דורקהיים, כיהודי וסוציאליסט, היה לפיכך במיעוט מבחינה פוליטית. פרשת דרייפוס, בשנת 1894, חיזקה את גישתו האקטיביסטית.

אדם בעל דעות כשל דורקהיים לא יכל לקבל מינוי אקדמי רציני בפריז של אותם הימים, ולכן לאחר כשנה שבה למד סוציולוגיה בגרמניה, הוא נסע בשנת 1887 לבורדו, בה הוקם באותו זמן המרכז הראשון להכשרת מורים. הוא לימד שם פדגוגיה ומדעי החברה (נושא חדש בצרפת). ממקום זו, דורקהיים גרם לרפורמה במערכת בתי הספר הצרפתיים, והכניס את תחום לימודי החברה לתוכנית הלימודים. גם כאן, נטייתו לראות במוסר ובדת עובדות חברתיות בלבד גרמו לו לביקורת רבה.

העשור האחרון של המאה התשע עשרה היה תקופה של יצירתיות מרשימה. בשנת 1893 הוא פרסם את ספרו "חלוקת העבודה בחברה", ובו האמירה היסודית שלו לגבי טבעה של החברה האנושית והתפתחותה. בשנת 1895 הוא פרסם את "חוקים לשיטה הסוציולוגית", מניפסט שקבע מהי סוציולוגיה וכיצד צריך לחקור בתחום זה. בשנה זו האו גם הקים את המחלקה הראשונה לסוציולוגיה באוניברסיטה של בורדו. ב-1896 הוא ייסד את כתב העת "לאני סוציולוגיק", על מנת לפרסם את עבודתו שלו, ושל מספר גדל של תלמידים וחוקרים (שם זה שימש גם ככינוי לקבוצת התלמידים שפיתחה את תורתו הסוציולוגית). לבסוף, בשנת 1897, הוא פרסם את הספר "התאבדות", מחקר לדוגמה שמראה כיצד מחקר סוציולוגי עשוי להראות.

ב-1902 דורקהיים לבסוף השיג את מטרתו של מעמד משמעותי בפריז, כאשר הוא קיבל את הקתדרה לחינוך בסורבון. מכיוון שאוניברסיטאות צרפתיות הן מבחינה טכנית מוסדות להוראת מורי תיכון, מעמד זה נתן לדורקהיים השפעה משמעותית – הרצאותיו היו היחידות שכל הסטודנטים היו מחוייבים בהם. למרות מה שהתמנותו נחשבה כפוליטית, וכנגרמת על ידי משפט דרייפוס, כוחו של דורקהיים גדל כאשר הוא קיבל קביעות על קתדרה זו, וקרא לה בשם הקתדרה לחינוך וסוציולוגיה. בשנה זו הוא גם פרסם את מחקרו המשמעותי האחרון, "צורות יסוד של החיים הדתיים".

מלחמת העולם הראשונה גרמה לאפקט טרגי על חייו של דורקהיים. השמאלנות של דורקהיים תמיד הייתה פטריוטית ולא בינלאומית – הוא ביקש צרפת חילונית ורציונלית. אך בואה של המלחמה והפרופוגנדה הלאומנית שבאה בעקבותיה, הקשתה עליו להחזיק בדעות מורכבות אלו. דורקהיים אמנם תמך בצורה פעילה בארצו, אך חוסר רצונו להסכים ללאומנות פשוטה (יחד עם רקעו היהודי) הפכו אותו למטרה טבעית של הימין הצרפתי העולה. מה שחשוב יותר, הדור של התלמידים שהוכשרו על ידי דורקהיים גויס כחיילים למלחמה, ורבים מהם מתו בקרבות הקשים. לבסוף, בנו של דורקהיים עצמו מת במלחמה – מכה שממנה הוא לא הצליח להתאושש לעולם. ממוטט רגשית ועייף, דורקהיים נפטר משבץ ב-1917.

[עריכה] תאוריות ורעיונות

דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותם של נורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. על מנת לחקור את החברה בתרבות המודרנית, הוא יצר את אחת מהגישות המדעיות הראשונות לתופעות חברתיות.

דורקהיים, שלא כמו בן זמנו מקס וובר, לא האמין כי סוציולוגים צריכים לחקור את מניעיהם של פרטים יחידים. הוא נחשב כמייסד ה"מתודולגיה הקולקטיבית" או ההוליזם (בניגוד למטודולוגיה אינדבדואליסטית), והוא ביקש שיחקרו את ה"עובדות החברתיות", מונח שהוא טבע על מנת לתאר תופעות שיש להם קיום בחברה בלבד, ואינם קיימים אצל כל אדם בנפרד.

דורקהיים היה פוזיטיביסט וטען כי לימוד של האדם והתנהגותו חייב להימנע מגישה שלוקחת בחשבון אלמנטים הנעוצים במבנה האישיות או התורשה והגנטיקה שלו. לטענתו, לימוד האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו, חייב קודם כל, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו.

במחקרו "החלוקה של העבודה בחברה", דורקהיים בחן כיצד הסדר החברתי נשמר בסוגים שונים של חברות. הוא התמקד בחלוקת העבודה, ובחן כיצד חלוקה זו השתנתה בין חברות מסורתיות לחברות מודרניות. כותבים אחרים לפניו, כגון הרברט ספנסר ופרדיננד טוניס טענו כי חברות מתפתחות בדומה לאורגניזמים, מתקדמים ממצב פשוט למצב מסובך יותר, הדומה להרכבה של מכונה מסובכת. דורקהיים הפך את הטענה הזו. הוא טען כי חברות מסורתיות היו יותר "מכניות", והצליחו להתקיים מכיוון שהכל היה פחות או יותר דומה, ולכן לכולם היו דברים רבים משותפים. לעומת זאת, בחברה המודרנית יש חלוקה מסובכת של העבודה ולכן חברות אלה הן שיש בהם סולידריות "אורגנית". ייחודו של כל אדם והתפקידים השונים בחברה ובכלכלה גורמות לקישור בין אנשים, כך שהם אינם יכולים לספק את כל צרכיהם בעצמם. בחברות מכניות, לדוגמה, איכרים חיים בקהילות שמספקות את צורכי עצמן ומחוברים יחד על ידי הירושה והעבודה המשותפת שלהם. בחברה המודרנית, לעומת זאת, העובדים מרוויחים כסף, וחייבים לסמוך על אנשים אחרים שיספקו את צרכיהם.

אחד המושגים המרכזיים אצל דורקהיים וקרל מרקס הוא הקונספט של חלוקת העבודה בחברה. בניגוד למרקס הרואה את חלוקת העבודה בחברה בהקשר של ניכוס וכוח, דורקהיים ראה את חלוקת העבודה בחברה כתהליך של שונות פונקציונאלית. לטענת דורקהיים, בחלוקת עבודה חברתית מפותחת (הכוונה, בחברות מודרניות) המבנה החברתי עובר שינוי קיצוני, הצפיפות החברתית יורדת והמצפון הקולקטיבי נחלש – כך, נולדת השונות. השונות הזו יוצרת אנומליה חברתית עקב חולשת המצפון הקולקטיבי. לפיכך, דורקהיים מחפש את המנגנונים (מוסר, כללים, נורמות וגבולות חברתיים, אתיקה) היכולים לשמש כדבק המחבר בין אינדיבידואלים ומלכדם לכדי יחידות קהילתיות או מקצועיות.

דורקהיים דיבר על קונצנזוס וסדר חברתי והגדיר שני מקרים: עבור חברה מסורתית: החברה מבוססת על הומוגניות, אינטרסים דומים, לכידות המבוססת על מסורת קהילתית, מין דבק חברתי. הומוגניות זו היא מעין סולידריות מכנית, הרגשת שייכות כמעט אוטומטית לאיזשהו קולקטיב, מכאן נגזר על החברה המסורתית סדר חברתי מבוסס קונצנזוס מוסרי. עבור חברה תעשייתית: החברה מבוססת על הטרוגניות, האנשים אינם דומים בשאיפותיהם, ישנה חלוקת עבודה ונוצרת תלות הדדית- סחר חליפין בשירותים ומוצרים, היא היא הסולידריות האורגנית. מכאן נגזר על החברה התעשייתית סדר חברתי המבוסס על תלות הדדית פונקציונאלית.

בחברות מסורתיות, טוען דורקהיים, ההכרה הקולקטיבית שולטת לחלוטין בהכרה האינדבידואלית – נורמות חברתיות הן חזקות מאד, וההתנהגות נשלטת היטב. התוצאה של החלוקה הגוברת של העבודה, לפי דורקהיים, היא שההכרה האינבידואלית מתבדלת מההכרה הקולקטיבית – ולפעמים מוצאת עצמה במאבק עם ההכרה הקולקטיבית. השינויים המהירים בחברה בשל חלוקת העבודה גורמת למצב של בלבול ביחס לנורמות, מה שמוליך בסופו של דבר לשבירתם של נורמות חברתיות. דורקהיים קורא למצב זה "אנומי". ממצב זה של אנומיה, מגיעים כל ההתנהגויות האנטי-חברתיות, למשל – התאבדות.

דורקהיים גם החזיק בדעה, שבגלל שאנשים לא תלויים אחד בשני בחברות מסורתיות, הם קרובים יותר בחברות אלו מכיוון שהם אינם צריכים ליצור את הקשרים האלה בגלל מה שהם צריכים,אלא בשל הרצון שלהם. בחברה המודרנית הקשרים הם פחות חזקים מכיוון שהם יותר מיוסדים על צרכים.

דורקהיים, יחד עם הרברט ספנסר, היה ממייסדי הפונקציונליזם. הוא היה הראשון, או אחד מהראשונים, שתיאר את החלקים החברתיים שהפונקסיונליסטים התעניינו בהם כ"פונקציות".

דורקהיים פיתח את המושג אנומי מאוחר יותר, בספרו "התאבדות", שפירסם ב-1897. בספר זה הוא חוקר את שיעורי ההתאבדות השונים בקרב פרוטסטנטים וקתולים, ומסביר כי השליטה החברתית החזקה יותר אצל הקתולים מובילה לשיעור התאבדות נמוך יותר אצלם. לפי דורקהיים, לאנשים יש רמה מסוימת של קשר עם הקבוצה שלהם, שהוא קורא לה "אינטגרציה חברתית". שיעור גבוה או נמוך בצורה לא רגילה של אינטגרציה חברתית יכול להוביל לשיעור התאבדות גבוה; שיעורים נמוכים גורמים להתאבדות מכיוון שבמצב זה יש חברה לא מאורגנת, הגורמת לאנשים לפנות להתאבדות כמפלט האחרון. שיעורים גבוהים גורמים להתאבדות מכיון שאנשים לא רוצים להיות למעמסה על החברה. לפי דורקהיים, לחברה הקתולית יש שיעור נורמלי של אינטגרציה חברתית, ואילו לחברה הפרוטסטנטית יש שיעור נמוך. מחקר זה השפיע על חלקים מתאוריית השליטה, והוא פעמים רבות מוזכר כמחקר סוצילוגי קלאסי.

דורקהיים, שנולד יהודי, אך היה אתאיסט בכל חייו הבוגרים, התייחס לדת כחלק הכרחי מהחברה, שהיא בעצמה הכרחית לחיים מכיוון שהיא נותנת לאדם משמעות ומוטיבציה. הוא חקר יותר לעומק את הדת בספרו מ-1912, "צורות של חיים דתיים".

[עריכה] השפעות

כתביו של דורקהיים תורגמו לאנגלית ויובאו לארצות הברית על ידי הסוציולוג טלקוט פארסונס, שהשתמש בחלקים נרחבים מרעיונותיו, בשילוב עם רעיונות משל מקס וובר, כבסיס לפונקציונליזם הסטרוקטורלי שלו, תאוריה סוציולוגית שזכתה להגמוניה בשנות ה-50 וה60 של המאה ה-20.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• גבריאל רעם, משנתו הרדיקלית של אמיל דורקהיים