אלפבית פניקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האלפבית הפניקי התפתח מהאלפבית הפרוטו-כנעני, הוא נוצר באזור 1050 לפנה"ס. הוא היה בשימוש הפניקים לכתיבת שפתם, שפה שמית צפונית. רוב האלפביתים המודרניים נשענים עליו, כולל האלפבית היווני, הלטיני, הערבי, הקירילי, העברי ועוד. כמו האלפבית הפרוטו-כנעני, גם האלפבית הפניקי הינו אבג'ד ובעל 22 סימנים המסמנים עיצורים בלבד, וצורת ההגייה מובנת מההקשר (האלפבית היווני היה הראשון שכלל תנועות). שמות האותיות הפניקיות דומים לאלו שבעברית. ובכלל עברית ופניקית דומות מאוד ומוגדרות כ"שפות אחיות".

הטקסטים הפניקים הקדומים ביותר מתוארכים לאלף ה-1 לפני הספירה. הטקסטים נמצאו במושבות פניקיות על חופי הים התיכון, בעיקר בלבנון ובקרתגו, אשר בצפון אפריקה.

[עריכה] היסטוריה

האלפבית הפרוטו-סִינַ‏יִי שהתפתח מההירוגליפים המצריים, היה בשימוש באזור 1500 לפנה"ס בחצי האי סיני ובלבנט, כנראה על ידי דוברי שפות שמיות מערביות קדומים. בכנען הוא התפתח לכתב הפרוטו-כנעני באזור 1400 לפנה"ס, תוך כדי התאמה לכתיבת כנענית.

האלפבית הפניקי התפתח באופן ישיר מהאלפבית הפרוטו-כנעני. הוא נקרא פניקי רק מאמצע המאה ה-11.

חלק משמות האותיות השתנו, ככל הנראה, בהתפתחות זו: גְמַ‏ל כלומר "מקל זריקה" לגימל- "גמל"; דִיג כלומר "דג" לדָ‏לֵת- "דלת"; הְל כלומר "שמחה" להא- "חלון"; זִיק כלומר "אזיק" לזין- "כלי נשק"; נַ‏חְש כלומר "נחש" לנון- "דג"; פִיט כלומר "פינה" לפה- "פה"; שִימְש כלומר "שמש" לשין- "שן". משמעות שמותם של האותיות היא בפניקית. שמות האותיות שוחזרו על ידי תאודור נולדקה(Theodor Nöldeke).

במקור, האותיות נחקקו על לוחות אבן, לכן רוב האותיות מורכבות מקוים ישרים, למרות שגרסאות מעוקלות מופיעות בתעודות מתקופות מאוחרות יותר. שיא ה"עיקול" של האותיות מופיע באלפבית הנאו-פוני, שהופיע בעידן הרומי בצפון אפריקה. האלפבתי הפניקי נכתב בדר"כ מימין לשמאל, למרות שישנם מספר טקסטים שנכתבו בבוסטרופידון (שיטה בה כיוון כתיבת הטקסט משתנה לסירוגין כל שורה).

הסתגלות הפניקים לאלפבית הייתה מוצלחת ביותר, גרסאות שונות של הכתב התקבלות לאורך הים התיכון החל מהמאה ה-9 לפנה"ס ותרמו ליוונית, לאיטלקית העתיקה, לאנטולית ולאיברית.

[עריכה] האלפבית

לאותיות אחדות באלפבית היו מספר גרסאות שונות, לדוגמה: "תו" יכלה להיכתב גם כמעיין '+' ול"חת" יכלו להיות גם שני "שלבים".

• האות הלטינית X שאובה מהעיצובהּ‏ של האות היוונית Χ, למרות שהאות היוונית נהגית כ"כ" רפה והאות הלטינית כ"קס". ניתן לומר שהגיית האות הלטינית X ומקבילתה היוונית Ξ, שאובה מהגיית האות "סמך", אם כי זו לא אותה הגייה.

אות	שם	מובן	האות התואמת
			אלפבית עברי	אלפבית ערבי	אלפבית יווני	אלפבית לטיני	אלפבית קירילי
	āleph'	שור	א	ﺍ	Αα	Aa	Аа
	bēth	בית	ב	ﺏ	Ββ	Bb	Бб, Вв
	gīmel	גמל	ג	ﺝ	Γγ	Cc, Gg	Гг
	dāleth	דלת	ד	ﺩ	Δδ	Dd	Дд
	hē	חלון	ה	ﮬ	Εε	Ee	Ее, Єє
	wāw	וו	ו	ﻭ	Υυ	Ff, Uu, Vv, Ww, Yy	Уу
	zayin	כלי זין	ז	ﺯ	Ζζ	Zz	Зз
	hִēth	חיץ / סולם	ח	ﺡ	Ηη	Hh	Ии
	tִēth	גלגל	ט	ﻁ	Θθ		Фф
	yōdh	יד	י	ﻱ	Ιι	Ii, Jj	Іі
	kaph	כף יד	כ	ﻙ	Κκ	Kk	Кк
	lāmedh	מקל (מלמד בקר)	ל	ﻝ	Λλ	Ll	Лл
	mēm	מים	מ	ﻡ	Μμ	Mm	Мм
	nun	דג	נ	ﻥ	Νν	Nn	Нн
	sāmekh	?	ס	س	Ξξ, Χχ	Xx	Хх
	ayin'	עין	ע	ﻉ	Οο	Oo	Оо
	pē	פה	פ	ﻑ	Ππ	Pp	Пп
	sִādē	פפירוס (צמח)	צ	ﺹ			Цц, Чч
	qōph	קוף מחט	ק	ﻕ		Qq
	rēš	ראש	ר	ﺭ	Ρρ	Rr	Рр
	šin	שן	ש	ش	Σσ	Ss	Сс, Шш
	tāw	תו	ת	ﺕ	Ττ	Tt	Тт

[עריכה] אלפביתים שהתפתחו ממנו

האלפבית העברי העתיק כמעט זהה לזה הפניקי. האלפבית השומרוני, המשמש עד היום את השומרונים, הוא גרסה של אלפבית זה.

גם האלפבית הארמי הוא צאצא של האלפבית הפניקי, שימושה של הארמית כלינגואה פרנקה במזרח התיכון גרמה לאימוצו באזורים רבים. מאוחר יותר התפצל אלפבית זה ליצירת אלפבית רבים, בניהם האלפבית העברי המודרני, האלפבית הסורי והאלפבית הנבטי, אלפבית רהוט במיוחד שהיה המקור לאלפבית הערבי.

האלפבית היווני, התפתח אף הוא מן האלפבית הפניקי. היוונים שימרו את רוב הצלילים והצורות של האלפבית הפניקי, חוץ ממעט אותיות שייצגו צלילים שלא קיימים ביוונית אותם הם הפכו לאותיות לייצוג תנועות. לשינוי זה חשיבות רבה שכן הוא מבדיל את היוונית, שפה הודו אירופאית, מהשפות השמיות, שבהן ייצוג לעיצורים בלבד.

האלפבית הקירילי התפתח מהאלפבית היווני, חלק מהאותיות הקיריליות התפתחו מאותיות גלאוטיות, כשהאחרונות הושפעו מהעברית.

גם האלפבית האיטלקי העתיק התפתח מהאלפבית היווני, וממנו התפתח האלפבית הלטיני. כנראה שגם האלפבית הרוני הגרמאני התפתח מגרסה מוקדמת של האלפבית האיטלקי העתיק דרך תעודות כלשהן מהאלפים.

היסטוריונים רבים מאמינים כי גם האלפבית הבַ‏רהְמי, וצאצאיו האלפביתים האינדים, התפתחו מהאלפבית הפניקי, השערה שעושה אותו ל"אבי" רוב שיטות הכתיבה. האבג'ד, האבוג'ידה(כל אות מייצגת עיצור ותנועה), שיטת הכתיבה בה כל אות מייצגת הגה ויכול מאוד להיות שהוא גם אבי שיטת ההנגול, בה כותבים את השפה הקוריאנית, דרך האלפבית המונגולי, שהוא שאוב מהאלפבית הברהמי. זאת אומרת שהאלפבית הפניקי הוא מקור כל האלפביתים המשמשים כיום, למעט הכתב הסיני והשאובים ממנו. (חשוב לשים לב שאלפבית עתיקים כגון זה של המאיה וזה ששימש בשומר התפתחו באופן עצמאי, וגם שהאלפבית הפניקי עצמו שאוב מצורת הכתיבה המצרית, שרבים סבורים שהתפתחה באופן עצמאי)