פוביזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוביזם (Fauvism) - זרם בציור המודרני שמרכז יצירתו היה בצרפת בשנים 1908-1905. משמעות השם הוא "הזרם הפראי".
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
בתחילת המאה העשרים, למרות שעברו כבר כ-25 שנים מהופעתו של זרם האימפרסיוניזם, עדיין נחשבו יצירות הציירים האימפרסיוניסטים על ידי חלק גדול מהקהל האמנותי כבלתי ראויות. למרות שהציבור הרחב התקשה עדיין לקבל יצירות של ציירים ותיקים כמו מונה ורנואר, האמנים עצמם לא המתינו לקבלת ההכרה וכבר נוצרו הזרמים החדשים של הפוסט אימפרסיוניזם, הסימבוליזם, הנאביס, הפרימיטיביזם והפוינטיליזם. כל הזרמים הללו היוו מצד אחד המשך לאימפרסיוניזם, אך מצד שני קראו עליו תיגר. כל זרם בצורה אחרת. המשותף לרובם היה ההתנגדות לנאמנות של האימפרסיוניזם למציאות החזותית. מתוך הזרמים הללו, אפשר לראות את התפתחות הפוביזם כהמשך לציירים הפוסט אימפרסיוניסטים ובמיוחד לואן-גוך, לגוגן ולסזאן.
[עריכה] התפתחות הפוביזם
למעשה, מאחרי הפוביזם לא עמד מניפסט אידאולוגי או תאוריה מלומדת. הוא נוצר כתוצאה ממפגש בין יוצרים מקוריים שמצאו עניין ואמצעים משותפים בפריצת הדרך מתוך הזרמים האמנותיים שהיו קיימים אז. ניתן לייחס, אולי, את משכו הקצר של הפוביזם לחסרונה של דוקטרינה מרכזית וניתן לראות שחברי הזרם פנו בהמשך דרכם לכיוונים שונים.
אנרי מאטיס, שהיה למעשה האמן המזוהה ביותר עם הפוביזם, ובמידה רבה גם מנהיג הקבוצה בהיותו המבוגר בין חבריה ובעל הנסיון הרב ביותר, הגיע ללמוד בסטודיו של גוסטב מורו בפריס ב-1892 הוא פגש שם בשנות לימודיו את קמואן, מאנגן, מארקה ורואו (האחרון אינו שייך לפוביזם, אך השתתף בתערוכותיהם הראשונות). בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 כבר השתתף מאטיס בתערוכות וסיגל לעצמו חלק ממאפייני הפוביזם. ב-1898, לאחר מותו של מורו, עבר מאטיס לחוג אחר של אמנים, וביניהם דרן ופיאי. ב-1901 פגש מאטיס את ולאמנק. בעוד שמאטיס הושפע מאוד מהאמנות האירופאית ומעברה, ולאמנק התרברב בכך שאינו מכיר את המוזיאונים וטען שתולדות האמנות אינם מעניינו והלב הוא שצריך להכתיב את הציור. בשנים הבאות נקלע מאטיס למצוקה כלכלית קשה ודרן התגייס לצבא ופעילות חלק מהציירים שהיו שותפים לזרם זה פחתה. אולם, ב-1904 וב-1905 הגיעו מאטיס, ולאמנק ודרן לגיבוש הסגנון החדש והציגו את ציוריהם ב"סלון הסתו" בפריס.
בתערוכה שנפתחה ב-17 באוקטובר 1905, ראה המבקר לואי ווסל פסל פלורנטיני קלאסי ומסביבו ציוריהם עזי הצבעים של מאטיס, ולאמנק, מארקה ודרן . הוא כתב בעיתון באותו ערב "דונאטלו כלוא בין חיות פרא". מכאן קיבל הזרם האמנותי את שמו (חיות פרא-Fauves). למרות ההתנגדות שעוררו הציורים בקרב הציבור הרחב, החלה התעניינות מצד אספני אמנות, דבר שנתן אפשרות לציירים למכור את יצירותיהם. כעבור שלוש שנים, ב-1908, התפרקה הקבוצה וחבריה פנו לכיוונים שונים.
[עריכה] מאפיינים
הפוביזם מתאפיין במיוחד בשימוש בצבעים טהורים היוצאים ישירות מהשפופרת ללא ערבוב. כמו כן, מתאפיין בפשטות הצורות והנוף, בשימוש רב באור וצל ובשימוש בצבעים עזים ולעיתים, גם במשיכות מכחול נמרצות. כאמור, ציירי הזרם סטו במכוון ובמודגש מהמציאות האובייקטיבית והעדיפו את ההבעה האישית והסובייקטיבית . כאשר, האמצעי הבולט ביותר לביטוי המציאות הפנימית של האמן הוא, כאמור, הצבע. כמו כן, הושפעו ציירי הפוביזם מאמנויות של תרבויות מרוחקות כמו האמנויות האיסלמית, היפנית והאפריקאית.
[עריכה] השפעות
למרות חייו הקצרים, לפוביזם הייתה השפעה רבה על התפתחות האמנות במאה העשרים. אם על ידי חבריו שהמשיכו בכיוונים חדשים כמו בראק שהיה ממייסדי הקוביזם ואם על ידי השפעתו על אמנים וזרמים אחרים כגון האקספרסיוניזם. בין האמנים המפורסמים שנחשבים כמושפעים מהפוביזם אפשר למנות את חואן מירו, מארק שאגאל וואסילי קנדינסקי. כמו כן, הייתה לפוביזם השפעה על ציירים בלגים והולנדים שיצרו באותן שנים שהבולט מהם היה ריק ואוטרס.
[עריכה] ציירים מרכזיים בזרם
- ז'ורז' בראק
- מוריס ולאמנק
- ראול דופי
- אנדרה דרן
- לואי ואלטה
- קיס ואן דונגן
- אנרי מאטיס
- אנרי שארל מאנגן
- אלבר מארקה
- ז'אן פיאי
- אותון פריס
- שארל קמואן
